סיפור מרגש במיוחד של הניצוץ היהודי וההשגחה התחולל השבוע בעיצומו של תחרות הכדורגל העולמית - המונדיאל, בבריסל שבבלגיה.
"בעיר הבירה של אירופה, זו ש'על הנייר' חיים בה עשרים אלף יהודים, ומניין אחד למנחה או לערבית לא ניתן היה למצוא בה, מתקיים כבר שנה מניין, שיעורים, הלכות, חיוכים, ברכות ונשיקות בכל יום - שחרית, מנחה וערבית. לא תמיד זה מצליח, יש מלחמות, יש קרבות, יש עלבונות ויש אכזבות, אבל בשביל מקרים כמו המקרה המוזר שקרה בשבוע שעבר - הכל הופך להרבה יותר פשוט", מספר עוזיאל סבתו, חזן הקהילה הספרדית שערי ציון, בבריסל.
סבתו הישראלי, שהגיע לשליחות תורנית בבריסל סיפר: "ביום שלישי האחרון, חצי שעה לפני תפילת מנחה, צלצל משה וודנר, אדם מבוגר שלא ראיתי ושלא הכרתי עד לאותו הערב, בפעמון בית הכנסת. הוא נכנס, בירר בצרפתית אם יהיה מניין, השבתי לו בעברית, שאני מקווה ועובד על זה כל היום בטלפונים ובהודעות, אבל משחק הכדורגל של בלגיה-צרפת שמתקיים בדיוק בזמן התפילה לא עוזר לנו. ישב, חיכה בסבלנות".
"חצי שעה אחרי הזמן, אנחנו שמונה גברים בלבד. והוא יושב. מחכה. אני מגיע לעוד ועוד תאים קוליים, שניים כבר מתפללים יחיד ומתכוננים להתקפלות והאווירה על סף פירוק חבילת המניין. ואז הגיע אחד. ועוד אחד. והתחלנו", סיפר סבתו.
"כשעמדנו, משה עמד. כשכרענו, כרע. וכשאמרנו קדיש, הצטרף בקול חלש ואחז בטקסט המתורגם בידיים רועדות. אחרי התפילה ביקש לעשות השכבה לאחיו, ואז לאחותו, נשאר כמה דקות ללימוד הלכות ומשניות ולעוד קדיש. הודה לכולם ויצא".
"אמש (שני), לקראת סוף התפילה, נכנסו שני גברים בבגדים קרועים. "אבא נפטר", אמרו בצרפתית, "באנו בזמן?". הוצאתי להם כיפות ופתחתי בסידורים המתורגמים. עמדו כשעמדנו, כרעו כשכרענו. וכשהגענו לקדיש, פתחו באמירת קדיש אטית וחנוקה. אחרי התפילה ישבו על מדרגות ארון הקודש וניחמנו אותם. המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. לא תוסיפו לדאבה עוד. השכבה. משה חיים בן ישראל איסר לבית וודנר. נפטר ביום שלישי שעבר. דקות אחרי ששב הביתה מבית הכנסת ומאמירת הקדיש, מסתבר", סיפר סבתו הנרגש והוסיף, "הלכות, משניות, 'על ישראל'. ויום חדש. מניינים חדשים להילחם עליהם, אבל הפעם - עם הרבה יותר משמעות".