מפעל סכר לתעשיות צבאיות במצרים חשף בשבוע שעבר את כטב"ם ההתאבדות החדש: ג'באר-150. הכלי מהווה קפיצת מדרגה מבחינת היכולות הצבאיות המקומיות, ומצטרף למרוץ האזורי לפיתוח אמצעי לחימה זולים וקטלניים.
הג'באר-150 הוא כלי טיס זול יחסית, בעל טווח של מאות קילומטרים ומשקל ראש קרבי של כ-50 קילוגרם. הנתונים המצריים טוענים כי הכלי מסוגל לפגוע במטרות מדויקות במרחק של עד 1,000 קילומטר.
דמיון מחשיד לשאהד-136 האיראני
הדגם החדש, שהוצג בסרטון רשמי של משרד ההגנה המצרי, בנוי בתצורת כנף מעופפת עם מדחף דוחף. מבנה זה מעורר השוואות ברורות לכטב"ם השאהד-136 האיראני, שזכה לתהודה עולמית במלחמה באוקראינה ובתקיפות החות'ים בים האדום.
יכולות מוצהרות: לפי המצרים, הכלי מסוגל לטוס בגובה נמוך ובעל חתימה רדארית מופחתת.
עלות ייצור: עלות ייצור משוערת של ג'באר אחד נעה סביב עשרות אלפי דולרים בלבד, לעומת מיליוני דולרים לכלי טיס מערביים מתקדמים.
גורמים במשרד ההגנה המצרי הדגישו כי הג'באר-150 פותח כחלק ממאמץ לאומי לבניית יכולות הגנתיות א-סימטריות זולות. המטרה המוצהרת: להתמודד עם כלי טיס בלתי מאוישים יקרים בהרבה, דוגמת הכטב"ם הישראלי הרמס 900 של אלביט וכן ה-MQ-9 ריפר האמריקני.
הזעם של טהרן והדאגה לישראל וארה"ב
עבור ישראל וארצות הברית, המשמעות ברורה: איום חדש, זול וזמין יחסית, על כלי טיס יקרים ומורכבים הפועלים בשמי המזרח התיכון.
חשיפת הכלי עוררה תגובות חריפות בטהרן. כלי תקשורת איראניים רשמיים האשימו את קהיר בהעתקה ישירה של טכנולוגיית השאהד-136, וטענו כי מצרים קיבלה סיוע טכני נרחב מאיראן. עד כה לא נמסרה תגובה רשמית מצרית לטענות אלו.
מומחים צבאיים מעריכים כי הדמיון החיצוני והתכנוני בין שני הכלים כה גדול, עד כי קשה להאמין שמדובר בפיתוח עצמאי לחלוטין. הופעתו של הג'באר-150 ממחישה את המרוץ לפיתוח אמצעי לחימה זולים וקטלניים שמסוגלים לאזן, ולו באופן חלקי, את היתרון הטכנולוגי של מדינות בעלות תקציבי הגנה גבוה.
0 תגובות