בזמן שהמזרח התיכון עמד על סף תהום והמערכת האזורית רעדה מהאפשרות של עימות כולל, קול אחד בלט בשתיקתו המרעישה: מצרים וירדן. כפי שעולה מדיווחים מדיניים, בעוד שחקניות רבות חיפשו את האצבע על ההדק, בקהיר ובעמאן בחרו ללכת על קו חבל דק ומסוכן, והבהירו במעשים – ולא רק במילים – שהן לא מוכנות להיות כלי משחק על לוח השחמט האיראני.
מאחורי ההחלטה הדרמטית שלא להלום בטהראן עומדת רשת סבוכה של אינטרסים קיומיים, המחולקת לארבעה נדבכים מרכזיים שמסבירים בדיוק מדוע שתי המדינות נמנעו מתקיפה ישירה נגד איראן.
ריבונות והגנה עצמית בלבד
ירדן הדגישה כי כל יירוט של כטב"מים וטילים בשטחה נועד אך ורק להגן על גבולותיה ואזרחיה, תוך שמירה על ניטרליות מוחלטת וסירוב לאפשר לאף צד להפוך את המרחב האווירי שלה לזירת קרב. כפי שעולה מהדיווחים, הממלכה ההאשמית העבירה אזהרה חריגה ומפורשת לעיראק: כל תקיפה שתצא משטחה לעבר שטח ירדן תיענה באש מיידית וללא היסוס.
מעבר לכך, לא הייתה לה עילה ישירה שכן איראן לא כוונה לפגוע במטרות ירדניות או מצריות באופן ישיר. המסר היה ברור: הגנה עצמית – כן, מעורבות במתקפה נגד מדינה ריבונית – לא.
האימה מפני מלחמה אזורית וקריסה כלכלית
שתי המדינות מבינות היטב שתקיפה ישירה על אדמת איראן תצית אש שאי אפשר לכבות. מלחמה כזו תרסק את ענף התיירות, תחסל השקעות ותמוטט את הכלכלות השבירות שלהן, לצד האיום הממשי מצד רשת המיליציות של הפרוקסי האיראני בעיראק, סוריה ותימן.
על פי הדיווחים, מיליציות שיעיות פרו-איראניות בעיראק שיגרו מתקפות כטב"מים וטילים בליסטיים לעבר מתקני אנרגיה בערב הסעודית ובסיסים אמריקניים בשטח ירדן. התקיפות, שבוצעו בפיקוח ישיר של משמרות המהפכה האיראניות, הובילו לתגובת נגד חסרת תקדים מצד ארצות הברית וסעודיה.
ב-29 ביולי 2026, כוחות פיקוד המרכז של ארה"ב יחד עם חיל האוויר הסעודי ביצעו תקיפות אוויריות נרחבות בעיראק נגד מפקדות, מחסני נשק ואתרי לוגיסטיקה של אל-חשד א-שעבי. על פי גורם אמריקאי שמסר ל'ניו יורק טיימס', התקיפות הביאו למותם של כ-20 יועצים איראנים, בהם אנשי משמרות המהפכה האסלאמית לצד יועצים טכניים.
מצרים וירדן הבינו שמעורבות ישירה בתקיפה על איראן תהפוך אותן ליעד מיידי למיליציות אלו, ותגרור התלקחות שתפגע קשות במשק ובביטחון האזרחי.
רגישות פוליטית ודעת קהל בוערת
עם רחוב שמזדהה עמוקות עם הנעשה בעזה – ובפרט האוכלוסייה הפלסטינית הגדולה בירדן – הממשלים בעמאן ובקהיר אינם יכולים להרשות לעצמם להצטייר כמי שנלחמים לצד ישראל נגד מדינה מוסלמית, מה שהיה מערער את יציבות השלטון מבפנים.
בצעד חריג שחשף הניו יורק טיימס, מאות פוליטיקאים, משפטנים ומנהיגי שבטים בירדן חתמו על מכתב פתוח הקורא לסילוק הכוחות האמריקאיים מהממלכה, בזמן שבסיסים בהם שוהים חיילי ארה"ב הופכים ליעד למטחי טילים איראניים ומעוררים פאניקה ציבורית עמוקה.
ההערכה המדינית היא כי הממשלה הירדנית אינה צפויה להיענות לדרישה זו, שכן הברית הצבאית והכלכלית עם ארצות הברית מהווה עמוד תווך קריטי ליציבות המשטר ולביטחונה הלאומי של הממלכה. אולם פרסום המכתב הגלוי מייצג קריאת תיגר פומבית חריגה ביותר נגד מדיניות הביטחון של המלך עבדאללה.
שמירה על תפקיד המתווך הדיפלומטי
מצרים ממשיכה לראות עצמה כציר מרכזי וצינור תקשורת חיוני מול טהראן. יציאה למבצע צבאי הייתה מחסלת לחלוטין את היכולת של קהיר להוביל מגעים להפסקת אש ולשחרור חטופים.
שר החוץ של איראן, עבאס עראקצ'י, פרסם לאחרונה האשמות חריפות נגד ישראל בעקבות התקיפה שאירעה במכלית הגז בנמל דמיאט שבמצרים. בפוסט שפרסם ברשת החברתית X, טען השר כי ישראל עומדת מאחורי האירוע, וקרא לעירנות מפני מה שכינה "מזימות ישראליות ומבצעי 'דגל כוזב' שנועדו לערער את השלום האזורי".
כוחות הביטחון בירדן ובמצרים ממשיכים לעמוד בכוננות גבוהה ולהגן על גבולותיהם, אך ברור כעת כי האסטרטגיה שלהן מכוונת כולה לבלימת ההידרדרות ולמניעת כאוס מוחלט במרחב. הן בחרו בקו של הגנה עצמית נחרצת, אך נמנעו מכל פעולה שתיתפס כהצטרפות למתקפה נגד איראן – מהלך שעשוי היה להצית את האזור כולו.
0 תגובות