גרינלנד, האי הגדול בעולם, נראית על המפה כמו כתם קרח מרוחק ושומם בקצה הצפוני של האוקיינוס האטלנטי, אך בעיני נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ היא הפכה לאחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של המאה ה־21. כדי להבין מדוע, צריך לדעת יותר על הגיאוגרפיה של המדינה.
שטח עצום ואוכלוסייה זעומה
גרינלנד היא טריטוריה אוטונומית השייכת לממלכת דנמרק, אך שטחה העצום, כ־2.2 מיליון קילומטרים רבועים, גדול יותר מכל אחת מ־50 מדינות ארצות הברית. לשם השוואה, האי גדול פי עשרה כמעט מבריטניה כולה. מנגד, חיים בו כ־57 אלף תושבים בלבד, מה שהופך אותו לדליל אוכלוסין בצורה קיצונית.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כלכלתה של גרינלנד זעירה, עם תוצר מקומי גולמי של כ־3 מיליארד דולר בשנה, סכום זניח בקנה מידה בינלאומי. למרות זאת, הערכות שונות, בהן גם של מגזין “האקונומיסט”, מצביעות על שווי תיאורטי של עשרות מיליארדי דולרים.
הרעיון האמריקני לרכוש שטח מדנמרק אינו חדש. ב־1917 רכשה ארצות הברית את איי הודו המערביים, המוכרים כיום כאיי הבתולה, תמורת 25 מיליון דולר בלבד. אז, כמו היום, הנימוק הרשמי היה ביטחוני.
ואכן, מיקומה של גרינלנד, בין אירופה לארצות הברית ובקרבה לקוטב הצפוני, מקנה לה חשיבות אסטרטגית עצומה. היא מהווה נקודת מפתח לשליטה אווירית וימית בצפון האוקיינוס האטלנטי, ולמעקב אחר תנועות של ציים וצוללות, בעיקר רוסיים וסיניים. לא במקרה מחזיקה ארצות הברית כבר כיום בסיס צבאי גדול על האי, ופועלת שם במסגרת שיתוף פעולה עם דנמרק כחלק מברית נאט”ו.
לך אחרי הכסף
אלא שההסבר הביטחוני לבדו אינו מספק כדי להבין את האובססיה של טראמפ לגרינלנד. מי שמבקש להבין אותה לעומק, צריך, כפי שאומרים מקורביו, “ללכת אחרי הכסף”.
מתחת לקרח ולסלעים של גרינלנד מסתתרים מרבצים עצומים של מינרלים קריטיים, בהם נחושת, ליתיום, גרפיט ומתכות נדירות אחרות, החיוניות לייצור סוללות, רכבים חשמליים וטכנולוגיות מתקדמות.
כיום, ארצות הברית תלויה במידה רבה בסין, שמחזיקה בכ־65% מייצור הגרפיט העולמי ושולטת בשרשראות אספקה של חומרים חיוניים. שליטה בגרינלנד תאפשר לוושינגטון להפחית את התלות הזו, לפגוע בעוצמה הכלכלית של סין ולחזק את מעמדה במלחמה הגאו־פוליטית־כלכלית מול בייג’ינג ומוסקבה.
אזהרות המומחים
עם זאת, מומחים רבים מזהירים שהחזון הכלכלי של טראמפ נתקל במציאות קשה. כריית מינרלים בגרינלנד דורשת קידוחים מורכבים דרך שכבות עבות של קרח וסלע, השקעות עתק, ותנאי עבודה קיצוניים של חורף ארוך, חושך כמעט מוחלט וטמפרטורות שיכולות לצנוח למינוס ארבעים מעלות.
גם אם יתחילו פרויקטים כאלה, ייתכן שיחלפו שנים ואף עשורים עד שיניבו רווח ממשי. הקשיים הללו מסבירים גם את רצונו של טראמפ לקדם במקביל הסכמים עם מדינות אחרות, כמו אוקראינה, שלה תשתיות מפותחות יותר וגישה נוחה יותר למשאבי טבע.
טראמפ עצמו אינו מסתיר את נחישותו. הוא כבר הצהיר כי ,לארצות הברית יש צורך בגרינלנד לצורכי ביטחון לאומי". לדבריו, אם ארצות הברית לא תפעל, רוסיה או סין יעשו זאת, "וזה לא יקרה".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
עבורו, גרינלנד אינה רק אי קפוא בקצה העולם, אלא מפתח לשליטה ביטחונית, כלכלית וטכנולוגית בעשורים הבאים.
0 תגובות