ביקור רשמי שאמור היה לעסוק בקשרים כלכליים הפך במהרה לתקרית דיפלומטית חריפה, כאשר דמות אחת במשלחת האמריקאית משכה את כל האש: ד"ר ג'וזף גריפין.
גריפין הגיע לנואוק, בירת גרינלנד, לצדו של ג'ף לנדרי, שליחו המיוחד של דונלד טראמפ, כשהוא מוגדר כ"מתנדב" שתפקידו "להעריך את הצרכים הרפואיים" של האי. אולם, מה שנראה לצד האמריקאי כהצעה לסיוע, התפרש בגרינלנד כפלישה בוטה לריבונותם.
שרת הבריאות של גרינלנד, אנה וונגנהיים, לא חסכה במילים וגינתה את נוכחותו של הרופא כ"בעייתית באופן עמוק". וונגנהיים הצהירה בנחרצות כי "תושבי גרינלנד אינם מושא לניסויים בפרויקט גיאופוליטי". לדבריה, המחסור הכרוני באנשי מקצוע בתחום הבריאות והמרחקים העצומים באי הופכים את המערכת לפגיעה, וניצול הפגיעות הזו על ידי שליחים פוליטיים עם "אינטרסים אסטרטגיים נסתרים" הוא בלתי קביל.
גם ראש הממשלה, ינס-פרדריק נילסן, הצטרף לביקורת ושלח מסר ברור לוושינגטון: "אם אתם רוצים ללמוד על המצב הבריאותי בגרינלנד, עליכם לפנות לערוצים הנכונים".
צללים מהעבר
הסערה הנוכחית אינה מתרחשת בחלל ריק. מערכת הבריאות בגרינלנד נחשבת לנושא רגיש במיוחד בשל משקעי עבר מול השלטון הדני, המדינה ממנה קיבלה גרינלנד אוטונומיה רחבה שכללו התנהלות רפואית שנויה במחלוקת כלפי האזרחים בגרינלנד בין השנים 1966 ל-1970, בניסיון לצמצם את האוכלוסייה המקומית.
רק בשנה שעברה נאלצה ממשלת דנמרק להוציא התנצלות רשמית לקורבנות.
רגישות זו מתעצמת על רקע הצהרותיו החוזרות של הממשל האמריקאי הנוכחי על רצונו לרכוש את האי או להשיג בו שליטה מלאה, צעד שעורר מתיחות רבה מול קופנהגן והנהגת גרינלנד כאחד.
בעבר כבר ניסתה ארה"ב להציע "סיוע רפואי" בדמות ספינת בית חולים שתישלח לאי, אך ההצעה נדחתה על ידי ממשלת גרינלנד והספינה מעולם לא הגיעה. הגעתו של ד"ר גריפין נתפסת כניסיון נוסף של וושינגטון להתערב במבנה החברתי והרפואי של האי כחלק מהמאבק על השליטה באזור הקוטב.
למרות הטון המכובד שבו התנהלו הפגישות בין הנציגים האמריקאים להנהגה המקומית, המסר הסופי של גרינלנד היה חד וברור: "העם הגרינלנדי אינו למכירה, וזכותנו להגדרה עצמית אינה עומדת לדיון". שר החוץ המקומי, מוטה ב. אגדה, סיכם את הדברים באומרו כי למדינה יש "קווים אדומים" ברורים בכל הנוגע לריבונותה, וכי גרינלנד תישאר בבעלות תושביה לנצח.
0 תגובות