ראשת ממשלת איטליה, ג׳ורג׳יה מלוני, נחתה בסוף השבוע שעבר בדוחא לפגישה מדינית רבת חשיבות עם אמיר קטאר, השייח׳ תמים בן חמד אאל ת׳אני. ביקורה מגיע על רקע פגיעת טילים איראניים במתחם הענק של ראס לאפן – לב תעשיית הגז הטבעי הנוזלי (LNG) של קטאר – שהציתה שריפות, השביתה חלק מהיכולת היצרנית והגבירה את החרדה מפני משבר אנרגיה ממושך באירופה.
לפי ההודעה הרשמית מלשכתה של מלוני, השניים “דנו בהרחבה במשבר האנרגיה ובצעדים המידיים והארוכי הטווח הדרושים כדי לצמצם את הזעזועים”. בדגש מיוחד, הצדדים הדגישו כי יש “להעדיף דיאלוג פוליטי ופתרונות דיפלומטיים כדרך האפקטיבית ביותר לבלום את ההסלמה ולהגן על הביטחון האנרגטי האזורי והעולמי”.
מאז התקיפה, קטאר הכריזה על מצב "כוח עליון" בחלק מחוזי היצוא שלה, והותירה מדינות רבות – בהן איטליה – מחשבות מחדש את מפת אספקת הגז. עבור רומא, הפגיעה אינה תאורטית: בשנה האחרונה היוותה קטאר נתח משמעותי מיבוא ה־LNG של איטליה, מה שהופך אותה לאחת הנפגעות המרכזיות ביבשת מהשיבושים במפרץ. במקביל, הפרלמנט האיטלקי דחה לאחרונה את יעד סגירת תחנות הכוח הפחמיות ל־2038, צעד חריג במדיניות האקלים האירופית, שנולד ישירות מתוך החרדה ממחסור בגז.
על הרקע הזה, מלוני הגיעה למפרץ לא רק כמנהיגה מודאגת, אלא גם כשליחה של אירופה. לפי גורם איטלקי רשמי, אחד היעדים המוצהרים של הביקור הוא "לחזק את שיתוף הפעולה האנרגטי עם קטאר ולהבהיר את תמיכת איטליה מול התוקפנות האיראנית". לדבריו, רומא כבר מעמיקה את שיתופי הפעולה הביטחוניים עם מדינות המפרץ בהגנה מפני טילים ותקיפות כטב״מים על תשתיות אנרגיה.
הצד הכלכלי אינו פחות מרכזי: ענקית האנרגיה האיטלקית Eni צפויה, לפי פרסומים באיטליה, לאשרר את מחויבותה להשקעות קיימות ולבחון פרויקטים חדשים באזור המפרץ. עבור רומא, נוכחות תאגידית בשטח משמעותה לא רק גישה לגז, אלא גם מעמד במשחק הדיפלומטי סביבו – במציאות שבה חבילות גז שוות לעתים יותר מהצהרות מדיניות.
הביקור בדוחא הוא רק תחנה אחת בסבב דחוס שמנהלת מלוני במזרח התיכון. הוא הגיע לאחר עצירה בריאד, שם נפגשה עם יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, ולפני ביקור מתוכנן באבו דאבי. בשבועות הקרובים, על פי גורמים באיטליה, מתוכננת גם נסיעה לבאקו, בירת אזרבייג׳ן – עוד ספקית גז חשובה לאירופה, המחוברת ליבשת בצינורות ה־TANAP וה־TAP.
בבריסל, ברלין ופריז עוקבים מקרוב אחר הצעדים של רומא. אירופה כולה מצויה במרוץ נגד הזמן: מצד אחד היא מנסה להקטין את התלות באנרגיה מרוסיה ומאיראן, ומצד שני מוצאת את עצמה תלויה יותר ויותר ביצוא מגוש המפרץ - בדיוק כאשר זה הופך לזירה המרכזית של העימות הצבאי. כל הפרעה נוספת לזרימת הגז והנפט מאזור זה עלולה להקפיץ שוב את המחירים ולערער את ההתאוששות הכלכלית השברירית של היבשת.
באיחוד האירופי יודעים שהחורף הבא יגיע בקרוב. השאלה אינה רק אם מלוני תצליח להבטיח עוד כמה מיליוני טונות גז לטרמינלים באיטליה, אלא אם הסבב הדיפלומטי שלה – ושל מנהיגים נוספים – יספיק לייצב את מערכת היחסים עם מדינות המפרץ לפני שהמשבר יתעמק. בינתיים, המסר שיוצא מדוחא, ריאד ורומא דומה: כל עוד הטילים והכטב"מים מרחפים מעל מתקני האנרגיה, דלתות הארמונות יישארו פתוחות למנהיגי אירופה - בתקווה שהדיפלומטיה תצליח במקום שבו האיומים והסנקציות כשלו.
0 תגובות