לבנון וקפריסין חתמו היום (רביעי) על הסכם לתיחום הגבול הימי ביניהן. הסדרת הגבול תאפשר לשתי המדינות להתקדם ולהסדיר באופן רשמי את חיפושי הגז הטבעי ואת הפקתו בשטחים הימיים שתוחמו. ההסכם נחשב להישג לנשיא לבנון ג'וזף עאון, בעיקר כיוון שבעבר נמנעה הסדרת הגבול הימי בידי המפלגות השיעיות חיזבאללה ואמל.
"אנחנו כאן כדי לתחום את האזור הכלכלי הבלעדי בין לבנון לקפריסין," אמר עאון במסיבת עיתונאים משותפת עם נשיא קפריסין ניקוס כריסטודולידיס. "לאחר התיחום, נוכל לפתח הסכמים דו-צדדיים כדי להסדיר את עבודתן של חברות חיפוש וקידוח. שיתוף הפעולה שלנו עם קפריסין לא מכוון נגד אף אחד, ואין מטרתו להפריע לשכן או לחבר."
נשיא קפריסין הדגיש כי "לחתימה על הסכם האזור הכלכלי הבלעדי בין שתי המדינות חשיבות עליונה והיסטורית." לדבריו, ההסכם מעביר מסר פוליטי של יציבות ופותר בעיה ארוכת שנים, תוך מתן ודאות כלכלית ומשפטית למשקיעים פוטנציאליים.
הציר מול הלחץ הטורקי
אתר 'דבר' מדגיש בכתבה על הנושא כי גילוי מאגרי הגז הטבעי במזרח הים התיכון בתחילת המאה יצר בעיה גיאופוליטית חמורה עקב היעדר הסכמים ברורים לקביעת גבולות ימיים. ישראל וקפריסין היו הראשונות שהסדירו את הגבול ביניהן כבר בשנת 2010.
ההסכם שנחתם היום בין לבנון לקפריסין מצטרף לשורת ההסכמים שכבר נחתמו במרחב זה בעבר:
ישראל-קפריסין (2010).
מצרים-ישראל וקפריסין (הסדירו צינורות גז והכרה בגבולות).
מצרים-יוון (2020)
ישראל-לבנון (2022)
ההסכמה שנוצרה בין ישראל, קפריסין, יוון, לבנון ומצרים על הגבולות הימיים ביניהן, מייצרת ציר ימי אחיד אך הותירה את טורקיה, סוריה ולוב מחוץ למעגל ההסכמים.
טורקיה, מצידה, חתרה תחת הגבולות המתעצבים: בנובמבר 2019 חתמה אנקרה על הסכם המחלק את הים התיכון בינה לבין ממשלת טריפולי בלוב, מהלך שביטל למעשה את היכולת להקים את פרויקט צינור הגז הישראלי לאירופה דרך יוון. טורקיה המשיכה לקדוח ולחפש גז במים הכלכליים של יוון וקפריסין תוך התעלמות מאיומים אירופיים.
ההסכם החדש בין לבנון לקפריסין אינו צפוי להשפיע באופן ישיר על ישראל, אך ההשלמה של ציר הגבולות הימיים עלולה להחריף את היריבות בין טורקיה לקפריסין – בת ברית חשובה של ישראל – ולהגביר את המתיחות הגיאופוליטית באזור.
0 תגובות