בעוד שבעבר כלי טיס בלתי מאוישים היו זקוקים למנועי בעירה מרעישים ולתדלוק תכוף, צבא הודו עובר לעידן ה"ירוק-קטלני". הכטמ"מ החדש, המכונה MAPSS (פיתוח של חברת NRT), הוא לא רק מטוס ללא טייס – הוא תחנת כוח מעופפת.
לפי דיווח באתר Defense Post, בניסויים האחרונים הוכח כי הכלי מסוגל לשהות למעלה מ-24 שעות בגבהים עצומים של 8,000 מטרים (כ-26,000 רגל). היכולת הזו, המבוססת על פאנלים סולאריים שקולטים את קרני השמש ביום ומטעינים סוללות ללילה, הופכת אותו ל"עין בשחקים" שכמעט בלתי אפשרי להפיל.
למה זה מטריד את השכנות של הודו?
הודו מנהלת סכסוכי גבול ממושכים עם סין ופקיסטן, בעיקר באזורים הרריים קשים למעבר (כמו הרי ההימלאיה).
לכטמ"מ חשמלי אין פליטת חום ממנוע בעירה. זה אומר שטילי כתף מונחי חום, מהסוג שנפוץ מאוד בזירות לחימה מודרניות, יתקשו מאוד "להינעל" עליו.
בגובה כזה, ובזכות המנוע החשמלי, הכלי פועל בדממה מוחלטת. האויב בשטח לא יודע שהוא תחת מעקב עד שהארטילריה מתחילה לנחות.
הקשר העולמי: מה למדנו מאוקראינה?
העולם הביטחוני עוקב בדריכות אחרי המלחמה באירופה, שם הוכח כי כטמ"מים זולים ושקטים הם אלו שמכריעים מערכות. בניגוד לכטמ"מים האמריקניים הענקיים (כמו ה"ריפר"), שעולים עשרות מיליוני דולרים, הודו חתמה על חוזה של כ-20 מיליון דולר עבור צי שלם של כטמ"מי MAPSS. זו אסטרטגיה של "כמות איכותית" – כלים זולים יחסית שיכולים להציף את השטח במידע מודיעיני.
השוואה לעולם: מי עוד נמצאת שם?
ארה"ב מפעילה את ה-Zephyr, כטמ"מ סולארי ששבר שיאי שהייה של שבועות באוויר.
סין פיתחה את ה-Morning Star, כלי ענקי שנועד לשמש כ"לוויין פסאודו" לצרכי ריגול ותקשורת.
ישראל נחשבת למובילה עולמית בתחום הכטמ"מים, אך המיקוד ההודי כרגע הוא על עצמאות ייצורית (Make in India) כדי לא להיות תלויה בספקים זרים בשעת מלחמה.
סיכום אסטרטגי
עבור הודו, לא מדובר רק בצעצוע טכנולוגי, אלא בצורך קיומי. היכולת לאתר קני ארטילריה של האויב ממרחק עצום, מבלי להסתכן באובדן חיי אדם ומבלי להתגלות, מעניקה לניו-דלהי "תעודת ביטוח" בשמיים.
0 תגובות