אנחנו כעת בעיצומה של לחימה קשה וחוצת יבשות שזכתה לשם - מבצע 'עם כלביא'. אם עד כה לחמנו למול ארגוני טרור ומליציות קטנות, כעת הקרב עלה שלב ואנו בלחימה ישירה למול 'ראש התמנון' - מדינה של ממש בעלת כלכלה משלה וצבא וכלי נשק בהתאם, איראן. מלחמה זו מביאה איתה כאוס בהתאם וגורמת לאי וודאות למול האיומים החדשים שהיא מביאה איתה.
אך כאשר אזעקות נשמעות, שמועות מתפשטות, והעתיד נעשה מעורפל – בני אדם מחפשים דבר אחד: מנהיגות. לא רק ממשלות או גנרלים. גם בתוך משפחה, קבוצה קטנה, או קבוצת חברים, אפילו דיירים בבניין משותף – אדם אחד הופך פתאום לעוגן הרגשי של הסובבים אותו. אבל מה הופך אדם למנהיג בעת חירום? ומה נדרש כדי שגם אתם תוכלו להיות כאלו?
ננסה לרדת לעומקה של הפסיכולוגיה של הנהגה בשעת משבר, נסקור תובנות ממחקרים על קריזמה, סמכות ואחריות – ונסיים עם רעיונות יישומיים שיהפכו את מי שיבחר ליישם אותם לכתובת עבור אחרים, גם כשהעולם סביבך רועד.
קריזמה, סמכות ופאניקה: שלושת הכוחות הדינמיים
קריזמה ככוח מרגיע
הפסיכולוג ג'יימס מקגרגור ברנס (Burns, 1978) הבחין בין מנהיגות טרנספורמטיבית (המשנה את התודעה הקבוצתית) לבין מנהיגות עסקית או אדמיניסטרטיבית. בשעת חירום, הציבור כמעט תמיד נמשך לראשונה ומחפש אדם שישפיע על הלך המחשבה של הקבוצה. זוהי הנהגה קריזמטית שמציעה משמעות, מסגרת ותחושת תקווה – גם כשאין פתרונות ברורים.
החוקרים Robert House ו-Boas Shamir פיתחו את תיאוריית המנהיגות הקריזמטית (1993), ולפיה אנשים נמשכים למנהיגים שמקרינים חזון ברור, עמידות נפשית, ונכונות להקרבה אישית.
סמכות מול פאניקה
אך קריזמה לבדה אינה מספיקה. דווקא בזמנים של בלבול, הציבור רוצה לדעת שיש מישהו ששולט במצב. תיאורים עקביים, קבלת החלטות נחושה, ומסרים אחידים יוצרים תחושת ביטחון – גם אם המציאות בפועל מורכבת. כישלון ליצור תחושת סמכות – לדוגמה, באמצעות גמגום תקשורתי – נתפס כבלבול, ועשוי להגביר חרדה קולקטיבית. אין אדם שלא חש בעצמו כיצד אדם שעלה לנאום במקום כלשהו כ'מומחה' לעניין מסויים, מאבד את זוהרו אם לאחר מספר רגעים מתחילת נאומו הוא מתבלבל ונכשל בלשונו או לא שומר על עיקביות ברעיונות שהוא מציג.
פאניקה כוואקום מנהיגותי
כשהציבור חש שאין מי שמוביל את הספינה – מופיע ואקום מנהיגותי. זהו המצב המסוכן ביותר, בו פחד גולמי משתלט. במצבים כאלה, אפילו דמויות שוליות עשויות "לתפוס פיקוד" – לטוב או לרע. היסטורית, אין צורך ללכת רחוק כדי לראות כיצד חשש עממי מוביל למנהיגות פופוליסטית או משיחית שעולה ביוקר לעדת המאמינים שכן הם יהיו מוכנים לעשות דברים רבים שבמצב נטול חשש לא היו מעלים על דעתם לעשות.
מנגנוני השלכה: למה הציבור משליך תקווה או פחד על מנהיג?
אחת התופעות הפסיכולוגיות החזקות ביותר בעתות חירום היא מנגנון ההשלכה: הציבור משליך על המנהיגים את רגשותיו הפנימיים. כשאנחנו חרדים ומפוחדים, אנחנו מחפשים דמות שתוכל "לשאת" את הפחד במקומנו. כשהלב רוצה תקווה – אנחנו מבקשים ממישהו אחר "לשדר" אותה עבורנו.
הדבר בולט במיוחד כאשר קיימת דמות ברורה ובלתי מתפשרת. כך למשל, וינסטון צ'רצ'יל הפך לסמל הבריטי לעמידה מול הנאצים – אף על פי שבפועל ביצע גם טעויות רבות. דמותו שיקפה את רוח ההתנגדות.
גם בישראל, הציבור פעמים רבות משליך על ראש הממשלה בעת חירום רגשות עזים במיוחד – לטוב ולרע, מציאות אותה אנו חווים כבר מהשביעי לאוקטובר ועד לימים אלו בהם הרגש אף מתעצם. זו אינה רק שאלה של מדיניות, אלא גם של ייצוג נפשי. הציבור רוצה לדעת "שיש מבוגר אחראי בחדר".
איך להפוך לדמות מנהיגה בסביבה שלך – גם אם אינך איש ציבור?
לא כל אדם הוא ראש ממשלה – אבל כל אדם עשוי להפוך למנהיג בעיניי סביבתו, גם בעת חירום. הנה כמה עקרונות פסיכולוגיים מוכחים שיעזרו:
1. תהיה יציב – גם אם אתה לא בטוח
אחד ממאפייני מנהיגות בעת חירום הוא רגש עקבי. כשאחרים פוחדים, אל תגיב מיד עם דרמטיזציה. במקום "זה נורא!", נסח אמירה יציבה כמו: "אנחנו לא יודעים הכול, אבל נוכל להתמודד עם מה שיבוא."
מחקר שנערך בנושא (גולמן - 2006) הראה שהוויסות הרגשי של המנהיג משפיע ישירות על מצבי הרוח בקבוצה.
2. תמסגר את המצב – במקום לתת לפרטים לבלבל
אנשים מאבדים שיווי משקל כשהם מוצפים פרטים. עזור להם ע"י מסגור פשוט ובהיר של המציאות. אפשר לומר למשל:
"אנחנו לא יודעים כמה זמן זה יימשך, אבל אנחנו נמשיך בתפקוד רגיל עד שיהיה צורך לשנות." "מה שחשוב לנו עכשיו זה לדאוג אחד לשני ולוודא שיש לנו תקשורת."
3. תשדר אחריות אישית – לא רק רגשות
אמור: "אני דואג לזה", גם אם אתה לא יודע איך בדיוק. תחושת האחריות שאתה לוקח תקרין ביטחון ותשרה שלווה.
עיקרון מפתח בתיאוריית המנהיגות של Kouzes & Posner (2012): 'מנהיג טוב קודם כל "נוכח" ואחראי'.
4. השתמש בשפת גוף יציבה ומכילה
טון דיבור שקול, להישיר מבט בעיניים, תנועות איטיות ופתוחות, כל אלו מחזקים את אמון הסביבה במנהיג. מחקרים מראים ששפת גוף רגועה היא בעלת השפעה פיזיולוגית שכן היא מפחיתה רמות קורטיזול אצל הסובבים (Carney, Cuddy, 2010).
5. הפוך לדמות מקשרת – בין אנשים ובין מידע
במקום לצבור מידע לעצמך – הפץ אותו במינון מדויק, בבהירות וללא בהלה. שאל אחרים לשלומם, חבר בין שכנים, צור קבוצת וואטסאפ. המנהיג הוא גם מחבר.
6. שימו לב לחוליות החלשות
דבר נוסף שאינו קשור בדווקא לתכונת מנהיגות אלא להיותנו אנושיים הוא הדאגה לחלש. ראיתם שכן או בן משפחה שמתקשה יותר להתמודד עם המצב? תפנו אליו את תשומת ליבכם ושאלו אותו בעדינות איך הוא מרגיש. לאחר מענה ומעט פתיחות מצידו הקדישו לו כמה דקות של ישיבה משותפת ותאמרו לו דברים שינחמו ויעודדו אותו, אל תתבישו לעשות זאת, טלו יוזמה, אין מי שלא יודה לכם על כך לאחר מעשה.
משבר אינו רק מבחן – הוא הזדמנות
בעתות שגרה, מנהיגות דורשת תפקיד, ניסיון או כוח. בעיתות חירום – היא דורשת אחריות נפשית. מי שמסוגל להישאר רגוע, להפחית חרדה, להחזיק תקווה ולתת כיוון – הופך לדמות מפתח. לא כי ביקש. כי המציאות זקוקה לו.
0 תגובות