בערב ראש השנה הלך לעולמו אהרון ביילסקי, הצעיר שבין האחים ביילסקי שהנהיגו יחידת פרטיזנים יהודית. והוא בן 98 בפטירתו. אהרון, היה אחרון האחים ששרדו מבין ארבעת האחים: טוביה, זוס, עשהאל ואהרון.
משפחת ביילסקי הייתה המשפחה היהודית היחידה בכפר סטאנקיביץ', ששכן בסמוך לנובוגרודק ולידא. לאחר מבצע ברברוסה, המשפחה אולצה לעבור לגטו נובוגרודק. בדצמבר 1941, כשהיה אהרון בן 13, רצחו הנאצים בגטו את הוריו, דוד וביילה, יחד עם שלושה מילדיהם הקטנים, ואת אשתו ובתו התינוקת של אחיו זוס. כתוצאה מהאימה הנוראית שחווה, אהרון איבד את יכולת הדיבור ונשאר אילם במשך שנתיים. למרות הכול, עלה בידו לברוח ליער, שם התאחד עם אחיו טוביה, זוס ועשהאל.
האחים פעלו בהתאם לצו של אביהם דוד, שדרש מהם לעשות כל מאמץ כדי לשרוד. קבוצתם, שנודעה כ"יחידת הפרטיזנים של בלסקי" או "חבורת בלסקי", החלה לפעול באביב 1942 באזור נובוגרודק ולידא (כיום מערב בלארוס).
שלא כמרבית יחידות הפרטיזנים האחרות, מטרתה העיקרית של יחידת בלסקי הייתה הצלת יהודים מההשמדה בתקופת השואה. טוביה בלסקי, מפקד הקבוצה, הבהיר את תפיסתם המוסרית בכך שאמר כי "עדיף להציל יהודייה זקנה אחת מלהרוג עשרה חיילים גרמנים".
עקב החלטה זו, הקבוצה קיבלה אליה כל יהודי שנמלט, בין אם היה חמוש או נטול נשק, צעיר או זקן. אהרון מילא תפקיד חיוני בהצלה; הוא התגנב אל הגטאות בסביבה כדי לקרוא ליהודים לברוח ולהצטרף ליחידה. הוא הצליח במשימתו מכיוון שהיה "מאוד קטן" ויכול היה "להגיע ולהשתחל לכל מקום".
בשיאה, מנתה הקבוצה 1,230 איש, כאשר כ-70% מהם היו נשים, ילדים וקשישים. האחים הקימו בלב יער נאליבוקה הסבוך "עיירה יהודית שלמה", ששימשה כמחנה משפחות וכללה מטבח מרכזי, טחנת קמח, מאפייה, מרפאה, בית ספר ואף בית כנסת.
יחידת בתי המלאכה במחנה סיפקה תשתית לוגיסטית חיונית לכלל הקבוצה וללוחמים. הפרטיזנים של בלסקי לא רק ניצלו; הם גם לחמו באופן פעיל בנאצים ובתומכיהם המקומיים. הם הרגו 381 חיילי אויב ונקמו בסייענים ובאיכרים שרצחו יהודים. השלטון הנאצי הציע פרס של 100,000 מארק עבור ראשו של טוביה בלסקי. במשך למעלה משנתיים, שרדו בחסות הקבוצה 1,236 יהודים במלחמה.
בקיץ 1944, עם הגעת מתקפת הנגד הסובייטית לבלארוס, יצאה יחידת "קאלינין" מהיערות ומנתה כ-1,200 איש. על פי האומדנים, יחידת האחים בלסקי איבדה רק כ-55 איש במהלך כל שנות קיומה. למרבה הצער, עשהאל, אחד מארבעת האחים, גויס לצבא האדום ונהרג בקרב בקניגסברג ב-1945.
לאחר המלחמה, טוביה, זוס ואהרון עלו לארץ ישראל ולחמו ביחד במלחמת העצמאות. ב-1951 היגר אהרון לארצות הברית, שם חי בפאלם ביץ', פלורידה. אהרון סיכם את תפיסת עולמו שנרכשה ביער: "למדתי לא להיכנע לעולם, ותמיד לחשוב שמחר יהיה טוב יותר... אני חושב שהיכולת לרצות, לקוות, להיאבק ולהאמין היא מה שהציל את חיי".
0 תגובות