השונר האיברי או בשמו הנוסף 'שונר ספרדי' (בלע"ז - Lynx pardinus. מעניין לציין כי שונר מקורו מהמילה הארמית לחתול 'שונרא') הוא הרבה יותר מעוד טורף מקומי ממשפחת החתולים; הוא נחשב לאחד היהלומים הנדירים והמרשימים של הטבע האירופי, ולסמל של חורש הים-תיכוני הפראי. עם פרווה מנוקדת המזכירה נמר בזעיר-אנפין, ציציות שיער שחורות המזדקרות מקצות אוזניו ו"זקן" לחיים ייחודי המעניק לו מראה אצילי וקדום, הוא מותאם באופן מושלם לחיים בסבך השיחים של ספרד ופורטוגל.
במשך שנים נשא החתול הזה, המבסס את תזונתו כמעט בלעדית על ארנבות, את התואר המפוקפק "החתול הנדיר ביותר בעולם", והיה פסע מהיעלמות מוחלטת. אך כעת, הנתונים החדשים חושפים את אחד הקאמבקים המרשימים בהיסטוריה של שמירת הטבע.
עשרים שנה לאחר שהשונר האיברי נחשב כמעט אבוד מן העולם, דיווחים מתכנית הרבייה מעידים על שיא חסר תקדים: 62 גורים נולדו בעונת הרבייה של 2025 בחמישה מרכזי רבייה בחצי האי האיברי, כאשר 48 מהם שרדו עד כה - המספר הגבוה ביותר שנרשם בשנים האחרונות. הנתון המרשים משתלב במגמת התאוששות רחבה יותר: מאז 2005 נולדו בתכנית הרבייה 835 גורים, 640 מהם שרדו את שלב הגמילה ו‑424 הושבו לטבע, מה שסייע להקפיץ את האוכלוסייה מפחות ממאה פרטים בתחילת שנות ה‑2000 ליותר מ‑2,000–2,400 פרטים בעשור הנוכחי ולהעביר את המין מסטטוס "בסכנת הכחדה" ל"פגיע" ברשימת האדומה של ה‑IUCN.
אף על פי כן, אנשי השימור מדגישים כי הדרך ליציבות ארוכת טווח עוד ארוכה: אוכלוסיית חתול הבר האיברי עדיין סובלת ממגוון גנטי נמוך, מתמותה גבוהה מתאונות דרכים ומלחץ גובר על בתי הגידול, והיעד העתידי עומד על אלפים בודדים של פרטים ויותר מ‑1,100 נקבות מתרבות לפני שניתן יהיה לדבר על מעמד שימור "בטוח" באמת.
שיא לידות בשבי
בעונת הרבייה של 2025 נולדו 62 גורי שונר איברי במרכזי הרבייה בפורטוגל ובספרד, בעיקר בחודשים פברואר–מאי, במסגרת תכנית הרבייה החוץ‑מקומית (ex‑situ). מתוך הגורים הללו, 48 שרדו עד כה - שיעור הישרדות הנחשב להישג משמעותי ביחס לעונות קודמות ומחזק את יכולת המערכת לספק גרעין יציב לשחרור לטבע.
על פי גורמי המקצוע, תשעה מן הגורים צפויים להישאר במעגל הרבייה כאבות למחזורים הבאים, בעוד 39 מיועדים לשחרור לטבע בתחילת 2026, בכפוף לעמידה בבדיקות רפואיות והתנהגותיות מחמירות. כבר כעת מתוכננת לשנת 2026 הקמתן של כ‑30 זוגות רבייה חדשים, לפי המלצות גנטיות, במטרה להמשיך ולחזק את אוכלוסיות הבר באזורים שונים של ספרד ופורטוגל.
שני עשורים של התאוששות
תחילת המפנה נרשמה ב‑2005, אז נולדו הגורים הראשונים בתכנית הרבייה בשבי שנועדה להציל מין שמנה פחות ממאה פרטים בראשית שנות ה‑2000 ונחשב אז על סף הכחדה. מאז, בזכות שילוב של רבייה בשבי, שחרורים מדורגים לטבע, הגנה על בתי גידול, שיקום אוכלוסיות הארנבת האירופית וקמפיינים לשינוי עמדות בקרב חקלאים וציידים, עלתה אוכלוסיית חתול הבר האיברי ליותר מ‑2,000 פרטים, ובהם מאות נקבות מתרבות.
ההתאוששות המרשימה הזו הובילה ב‑2024 לעדכון מעמד המין ברשימה האדומה של IUCN מ"בסכנת הכחדה" ל"פגיע", אך הערכת "מצב ירוק" (Green Status) מצביעה על כך שמדובר עדיין באוכלוסייה "מדולדלת ברובה", עם ציון התאוששות של כ‑22% בלבד ביחס לפוטנציאל המלא.
מאחורי המספרים: איך מחזירים טורף דגל
מומחי שימור מסבירים כי סיפור ההצלחה נשען על כמה נדבכים מרכזיים: אסטרטגיית רבייה מבוקרת בשבי שנועדה למזער בעיות גנטיות, שחרור מדורג של פרטים לאזורים שנבחרו בקפידה ושילוב קהילות מקומיות בתהליכי קבלת ההחלטות. תכנית LIFE LynxConnect ותכניות אירופאיות נוספות משקיעות משאבים רבים במיפוי מסדרונות אקולוגיים, התקנת מעברים תת‑קרקעיים ועיליים לחיות בר, והסרת מלכודות והרעלות באזורים רגישים.
במקביל מתבצעת עבודה אינטנסיבית לחיזוק אוכלוסיות הארנבות - טרף המפתח של השונר האיברי - באמצעות ניהול בתי גידול ושיקום אזורים שסבלו ממחלות בארנבות ומשינויים בשימושי קרקע. שיתוף הפעולה בין רשויות שמירת הטבע, אוניברסיטאות, גני חיות וארגוני חברה אזרחית מוצג בכנסים בינלאומיים כמודל לחיקוי בפרויקטים להצלת טורפים גדולים אחרים ברחבי העולם.
האיומים שלא נעלמו
לצד השיאים במספרי גורים ומבוגרים, אנשי המקצוע מדגישים כי החתול האיברי רחוק מחוף מבטחים: מחקרים גנטיים מראים שמדובר באחד היונקים עם המגוון הגנטי הנמוך ביותר, מה שהופך אותו רגיש במיוחד למחלות ולשינויים פתאומיים בסביבה. גורם סיכון נוסף הוא התלות בארנבת האירופית, שמצבה בחלק מהאזורים נותר בעייתי בגלל מגיפות שפגעו בה ושינויים חקלאיים שהקטינו את זמינות בית הגידול המתאים.
תאונות דרכים הפכו בשנים האחרונות לגורם תמותה מרכזי: כבישים המפלחים את בתי הגידול מקשים על פרטים צעירים להתפזר ולייסד טריטוריות חדשות, ופוגעים במיוחד באוכלוסיות קטנות ומקוטעות. בנוסף, כ‑60% מן החתולים מזוהים כיום באזורים "מוחצנים" - נופים חקלאיים ומרוחקים מאזורים מוגנים - תופעה שחוקרים מנסים להבין את השלכותיה מבחינת סיכון לעימותים עם בני אדם, חשיפה לרעלים ולמלכודות ותלות בתשתיות אנושיות.
היעד הבא: חוסן, לא רק מספרים
ההערכות המקצועיות מדברות על כך שרק כשתגיע האוכלוסייה ל‑4,500–6,000 פרטים, עם לפחות 1,100 נקבות מתרבות, ניתן יהיה לדבר על "מצב שימור נוח" - יעד שעדיין רחוק, גם לאחר שני עשורים של השקעה אינטנסיבית. לכן הפרויקט הבא של LIFE LynxConnect מדגיש את המושג "חוסן": חוסן אקלימי מול שינויי אקלים, חוסן גנטי מול מגוון מצומצם, וחוסן מרחבי מול פיצול בתי גידול והתרחבות תשתיות תחבורה.
בזירת השטח המשמעות היא המשך הרחבת אזורי ההשבה, שיפור מסדרונות אקולוגיים, צמצום תאונות דרכים באמצעות תכנון תשתיות מותאם חיות בר, והעמקת השותפות עם חקלאים, ציידים וקהילות כפריות שחיות לצד השונר האיברי. בעיני אנשי השימור, שיא הלידות בעונת 2025 הוא לא סוף הסיפור, אלא נקודת ציון שממחישה כיצד מדיניות ארוכת טווח, מדע מדויק ועבודה קהילתית משותפת יכולים להחזיר מן הקצה מין שכבר כמעט נעלם מן העולם.
0 תגובות