1. וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.
מלמד אחד פעם תלה פתק לפורים: אני לא בבית. מה שאתם יכולים לדחוף מתחת לדלת – תדחפו. ואת השאר אתם יכולים לקחת הביתה.
2. וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן תָּלוּ
את המן הרגו בט"ז ניסן, ואת ילדיו תלו בי"ד אדר. למה חיכו 11 חודשים כדי להרוג אותם? רק קודם הם רצו שיתעסקו במשך 11 חודשים במצוות כמו: אמירת קדיש, לגשת לעמוד, לדאוג למניין, לא לשמוע מוזיקה, לא ללכת לחתונות, ואת כל מנהגי שנת האבל ואז, כשהם רוצים כבר לנוח – אז תלו אותם..."
3. לִהְיוֹת כׇּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ
להיות כל איש שורר בביתו. כשרואים חתן נהוג לברכו שהזיווג יעלה יפה והנה יפה הוא בגימטריא המן, ויש להבין מה שייכות יש בין המן לזיווג וחתן, ויש לפרש דהמן גזר גזירה אחת שאף אחד לא גזר כמוה לא לפניו ולא לאחריו, והוא גזירת להיות כל איש שורר בביתו, ועל כן מברכים כל חתן שהזיווג יעלה יפה, לרמז על גזירת המן שיהיה האיש שורר בביתו ולא האשה.
4. טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד
אחד שההורים שלו נסעו ממש לפני מלחמת שאגת ארי לחו"ל. אמר פעם: ההורים שלי נסעו לחופשה, ואני צריך להשגיח על הנכדים שלהם?..." היה לא תיהיה.
5. וְנַהֲפוֹךְ הוּא
אחר קידוש לבנה בריקוד "טובים מאורות" אמר החסיד לליטאי "סוף סוף רואים אותך רוקד" אז אמר הליטאי לחסיד "סוף סוף רואים אותך אומר אמר אביי".
6. וְאֵת דַּלְפוֹן
אחד סיפר, הייתי בסופרמרקט, הילד קטן שלי שכב על הרצפה ובכה שהוא רוצה ממתק. מה עושים? לקחתי אותו לאדם בעמדת הקופה ואמרתי לילד: "כשהוא היה קטן הוא עשה בדיוק את אותו הדבר – שכב על הרצפה ובכה הוא רוצה מממתק. אבא שלו לא עצר אותי, ועד היום הוא עדיין נשאר כרן בסופרמרקט. הילד קם והלך הביתה… ויהי לפלא ולנס.
7. בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ
אמר הבחור: שלושה דרכים לבוקר טוב: פתח את העיניים קח נשימה עמוקה חזור לישון…". אמר המשגיח: חשבתם פעם למה מיד כשמתעוררים בבוקר קמים? כי הרי כתוב בכל הספרים הקדושים: "כמו שהולכים לישון – ככה קמים".
שוב מעשה במשגיח שהקיץ בחור בשבת בבוקר - אמר הבחור למשגיח להוציא אותי מהמיטה "זה איסור בורר" - אמר המשגיח אבל המיטה זה פסולת ואני מוציא אותך זה "אוכל מתוך פסולת" - ויען הבחור - כן אבל גם זה מותר "רק סמוך לסעודה" .
8. אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם
אמר השיכור: תראו את פרעה: יצא באמצע הלילה עם הפיג'מה, מחפש את משה ואהרן. כל אחד הראה לו כיוון אחר, שלחו אותו מפה לשם, עשו ממנו שחוק וקלס – והוא לא מצליח למצוא אותם.
ונשאלה השאלה – איך הסיפור נגמר? איך בסוף הוא כן מצא? ותירץ: אכן בני ישראל עשו ממנו צחוק, עד שנקלע לשם “חכם” אחד שהתחיל לצעוק על כולם: “חילול ה'! חילול ה'!” "התגרות באומות" – והראה לפרעה בדיוק היכן ביתם של משה ואהרן…
9. וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם
אבא רוצה להשתתף בפיצה שלנו למוצ"ש. אבא: כמה עולה פיצה? בן: 30 דולר. אבא: וכמה אני צריך לתת? בן: שלושים דולר. אבא: ומה החלק שלך בשותפות? בן: אני משתתף בצער שלך…"
10. וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל
החזו״א אמר פעם בל״ג בעומר למקורביו: ״כל מי שיאמר כאן מימרא מרבי שמעון בר יוחאי – יקבל מטבע״. נענה רבי יודל רבינוביץ ואמר שיש בידו לומר מאמר, אלא שהוא מבקש לקבל תחילה את המטבע, ורק אחר כך יאמרה. החזו״א נתן לו את המטבע. פתח רבי יודל ואמר: ״רבי שמעון אומר: כל שהכסף בידו – ידו על העליונה…״
11. רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת
חכמים יודעי העתים - הם הדיפלומטים שיודעים לשנות את דעתם לפי רוח הזמן. שאלו לו לפוליטיקאי, מדוע אתה מזגזג בדעותיך כל הזמן? ויען - כי אני רוצה להיות בדיוק במרכז.
12. ותִּקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר
בשם הגר״נ קרליץ זצ״ל על הפסוק בישעיהו: “והיה כל פרי הארץ לגאון ולתפארת”, שבדרך מליצה פירש - שהיום כל אבטיח ומלפפון נעשה “גאון”…
13. כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מׇרְדֳּכָי
מה ההבדל בין ציפור כנף לאמרת כנף: לציפור יש שתי כנפיים ומקור אחד - ולאמרה יש כנף אחת… ומקורות רבים.
14. פורים כיפורים
באחד מימי אלול האחרונים התלוו אל הגרד"ל כמה מן הצדיקים לאחר התפילה בדרכו לביתו. לאחר שסיימו לשוחח, נפלה דממה קלה. פנה אחד המלווים ואמר: אולי יאמר ראש הישיבה דבר מה לכבוד חודש אלול.
השיב הגרד"ל בחיוך דק: אלול – ראשי תיבות: אני לביתי ואתם לביתכם.
15. כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כׇּל הַיְּהוּדִים
מפני מה ‘זכה’ דווקא המן בתואר הרשע, מה שלא מצינו אצל נבוכדנצר ושאר שונאי ישראל? ויש לפרש: הנה נבוכדנצר גזר עלינו גזירה קשה, אך אותה עשה ביום ט’ באב – יום שהוא בלאו הכי יום של אבל וצער.
אבל המן גזר עלינו גזירה ביום שמח כל כך – בימי אדר, שעתידים להיות ימי שמחה וישועה. להפוך יום של אור ליום של חושך – זו רשעות יתירה. ולכן דווקא הוא נקרא בתואר: המן הרשע.
16. וְנַהֲפוֹךְ הוּא
הרבי הפני מנחם מגור העיר לאחד מהבעה"ב שגילח את זקנו: מדוע אתה עושה כך? השיב הלה: כבר צומחות לי שערות לבנות, ואיני רוצה להיראות סבא, השיב הפני מנחם :אז מה עדיף, להיראות סבתא?"
17. וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה
לאחר המלחמה, בזיוו"ש, נישאו ניצולי שואה. בליל שבת הראשון, בעת הקידוש, זלגו דמעות מעיני האשה. כששאל אותה בעלה מדוע היא דומעת, השיבה: "אני דומעת כשאני נזכרת בקידוש של בעלי הראשון."
לאחר מכן, כאשר הגישו את הדגים, זלגו דמעות גם מעיניו של הבעל. כששאלה אותו מדוע, השיב: "אני דומע כשאני נזכר בדגים, מעשה ידי אשתו הראשונה." ולבסוף, בשבת אחרת, לא הייתה דמעה בקידוש, ולא דמע בדגים – והאמת והשלום אהבו.
18. אִישׁ יְהוּדִי הָיָה
ראיתי יהודי נחמד - המשמח אלוקים ואנשים, וגם פושט יד עבור עצמו - שאמר פעם בבית הכנסת "כל הכסף שאני אוסף - זה מאה אחוז לעצמי, בלי שום עמלות.
19. יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד
המָן היה טיפש גדול: רצה להביא את הכסף לגנזי המלך אחשוורוש. אילו היה זורק את הכסף בין היהודים, הם כבר היו מתכספים במריבות מי ראוי לו, ומי שייך לו, וכך הם היו מפסידים את עצמם במאבקי הכסף.
20. בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי
פעם הגיע אחד אל ר' אהרון לייב שטיינמן זצ"ל ורצה להוכיח לו על אמינות התכלת. בסוף אמר לו הגראי"ל: "אם אתה חושב שזה התכלת –שים תכלת בציצית."
"אז למה הרב לא שם?"
השיב הגראי"ל: "אני לא יכול לשים, כי אז כל הליטאים ישימו אחרי."
"אז שהרב יכניס את התכלת מתחת לבגד." ואף אחד לא ידע
ענה הגראי"ל: "מאיפה אתה יודע שאני לא עושה את זה?"
הרב, יודעים.
אמר הגראי"ל: "אתה רואה? יודעים!
0 תגובות