שיגורי הטילים האיראנים לעבר בסיס 'דייגו גרסיה' באוקיינוס ההודי ממשיכים לעורר חרדה ברחבי אירופה. גם בזמן פרסום שורות אלו, חמישה ימים לאחר התקיפה הדרמטית, הנושא ממשיך לעורר עניין בכתבות עיתונאיות וברחבי הרשת.
ממזרח למערב היבשת, נחרדו האירופאים לגלות בבוקר בהיר כי איראן אינה מאיימת רק על המדינה היהודית, זו שיודעת להסתדר היטב בכוחות עצמה ורק "זקוקה" למעט ריסון של מקרון ושות', אלא גם על רוב מוחלט מבירות אירופה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בעוד האירופאים העריכו עד כה באופן רשמי כי הטילים האיראנים מגיעים למרחק של 2,000 קילומטרים בלבד, ישראל חזרה והזהירה את אירופה פעם אחר פעם כי טווח הטילים שבידי טהרן גדול הרבה יותר, וכי איראן משקרת לעולם בנושא.
אגב, לא ברור אם ישראל ידעה בבירור שאיראן כבר מחזיקה כעת ביכולת לשגר טילים ללונדון. כך או כך, בירושלים היה ברור דבר אחד: גם אם לא עכשיו - זה רק עניין של זמן.
ניתן להעריך בזהירות כי מנהיגי המדינות באירופה היו מודעים גם כן ליכולות האמיתיות של טהרן בהתבסס על מודיעין, אולם אלו מעולם לא הודו באופן רשמי אודות הטילים האיראנים שמסכנים את תושבי פריז וברלין, אשר חשופים לחלוטין לאיום בליסטי. בדיוק כמו פה - רק בלי חץ, בלי THAAD, בלי כיפת ברזל. דמיינו רגע.
השבוע, נפל הפור. איראן שיגרה לראשונה טיל למרחק של קרוב ל-4,000 קילומטרים, ובכך חשפה את השקר הגדול לעיני כל.
באופן מעורר תהייה, בחרה איראן לחשוף לעולם כולו כי שיקרה במשך שנים אודות תוכנית הטילים הבליסטיים שלה. במקום לנקוט במשנה זהירות דווקא בימים בהם עצם קיומה מתערער מול מעצמה כמו בריטניה - בחר משטר האייתולות לתקוף את האי הבריטי, לחשוף את פניה האמיתיות, ואף להסתכן בתגובה אירופאית.
נזכיר כי בריטניה הינה חברה מייסדת באמנת נאט"ו, אשר יכולה בכל עת להפעיל את סעיף 5, אותו שמכריח את שאר המדינות להצטרף למלחמה פעילה בעת אשר תותקף.
לפי דיווחים, איראן הצליחה להגדיל את טווח הטיל קצר-הטווח על ידי השלת משקל מה בכמות חומר הנפץ בטיל ששוגר. לפי מומחים רמת הדיוק אינה זהה כאשר משוגר טיל מעבר לטווח הטבעי שלו באמצעי של השלת משקל.
ובכל זאת - העובדה שהטילים האיראנים מסוגלים להגיע לבירות אירופה, הרעידו בלילה שבין שבת לראשון את מערכות העיתונים בלונדון.
מאוחר יותר, הכחישה איראן כי תקפה את בסיס הטילים דייגו גרסייה, לאחר שנתפסה בקלקלתה - כמה נוח. מי יודע? אולי יש עוד אי אלו תמימים באירופה שיאמינו לה.
במבט מעמיק, ניווכח כי אין מדובר ב'טעות' אסטרטגית איראנית, אלא בעוד משחק 'שחמט' מחושב של שלטון האייתולות, שמצליח שוב לשחק במוחם של האירופאים, משחק פסיכולוגי מחושב מול המערב האירופאי חדל האופי.
שחקני השחמט הגיאופוליטי היושבים בטהרן מכירים היטב את הלך הרוח באליזה ובדאונינג 10.
נראה כי איראן כל כך משוכנעת שאירופה לא תצטרף למערכה באופן שידאג אקטיבית לעתידה הביטחוני, שהיא מוכנה להקריב את הקלף האחרון שלה - העמימות.
טהרן יודעת שהתגובה לגילוי האיום לא יכלול הצטרפות למערכה מצד אירופה שמחזיקה בעתודות ענק של נשק ליום דין, אלא להפך! בהתקפלות.
בדחייה ליום אחר, למנהיג הבא, לשנה אחרת, לקדנציה הבאה.
המציאות הוכיחה כי האיראנים שוב צדקו.
אם כותרות הבוקר בעיתונים הצרפתיים והבריטים עסקו בטיל ארוך הטווח האיראני - ולא פחות מכך בשקר הבוטה של מנהיגי מדינות אירופה, אשר הסתירו מאזרחיהם את הסכנה המיידית הנטויה מעל ראשם, חיש מהר השתנה הניגון.
פרשנים חמורי סבר עלו בזה אחר זה והסבירו בצרפתית רהוטה כי התקיפה האיראנית בדייגו גרסייה' היא הוכחה נוספת לכך שלאירופה אסור בכל מחיר (!) להשתתף במלחמת ארה"ב וישראל. למה? בגלל שאיראן עשויה להגיב במטר טילים על פריז, לונדון וברלין.
במקום לטפל בבעיה כאן ועכשיו, במקום לפרוס מערכות הגנה אווירית ולהצטרף כקואליציה מאוחדת יחד עם ישראל, ארה"ב ומדינות המפרץ (אגב - פחדניות לא פחות), שוב בחרו האירופאים להזדנב, לברוח מהבעיה, לתת לאחרים לפתור אותה בשבילם.
ההיסטוריה חוזרת. הפחדנות האירופאית לא נולדה אתמול במלחמה מול איראן, או בשעה שהאיסלאם משתלט באופן ממוסד על רחובות צרפת ובריטניה.
למעשה, זה התחיל הרבה קודם. הדפוס הדחייני-פחדני התגלה במלוא כיעורו כבר ב-1939, כאשר הטנקים של הצורר הנאצי חרשו את רחובות פולין.
במקום להצטרף למערכה בשלב מוקדם, מה שהיה מאפשר אולי לדחוק את האויב הנאצי אל מחוץ לגבולות צרפת, בחרו מנהיגיה לאפשר לאויב לכבוש את השכנות ממזרח. כאשר הנאצים הגיעו לצרפת, זה כבר היה מאוחר מדי.
ב-3 בספטמבר 1939, בעקבות הפלישה לפולין, הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה. עם זאת, בפועל, הן כמעט לא נקטו בפעולה צבאית התקפית. הצרפתים פתחו ב"מתקפת הסאר" המוגבלת, התקדמו קילומטרים ספורים לתוך שטח גרמניה, ונסוגו מיד אל מאחורי קו מאז'ינו.
הטענה לפיה הצטרפות מוקדמת הייתה יכולה לדחוק את האויב נתמך על ידי עדותם של גנרלים גרמנים לאחר המלחמה. בזמן שהצבא הגרמני ("הוורמאכט") היה עסוק כמעט כולו בפולין, הגבול המערבי של גרמניה נותר חשוף יחסית.
אלפרד יודל, ראש מטה המבצעים של ה-OKW, העיד במשפטי נירנברג: "אם לא התמוטטנו כבר ב-1939, זה היה רק בגלל שבמהלך המערכה בפולין, כ-110 דיוויזיות צרפתיות ובריטיות במערב נותרו פסיביות לחלוטין מול 23 דיוויזיות גרמניות".
אותו פחד מצמית שאחז אז באירופאים ומנע מהם מלנקוט פעולה אקטיבית נגד האויב הנאצי, הוא אותו פחד שמונע מהם להצטרף כעת כגוף אחד, כבעלות ברית, במערכה הדרמטית מול איראן. אותו פחד שהופך את ערי צרפת ובריטניה למוסלמיות, אותו פחד בלתי מוסבר שיביא יום אחד את אירופה היפה אל סופה המפואר.
משפט אחד של ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר ממחיש היטב את הקונספציה ההזויה בה שרויים האירופאים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
השבוע, כאשר נשאל על התקיפה האיראנית בדייגו גרסייה, אמר סטארמר כי "אין לנו אינדיקציות לכך שאיראן מתכננת לפגוע בנו באמצעות טילים". במילים אחרות, "הבה נמתין שיגיעו האינדיקציות לכך שמטר טילים עומד לפגוע בשאנז אליזה ובארמון בקינגהאם".
בינתיים, ישראל תמשיך לעשות את העבודה המלוכלכת עבור כולם.
0 תגובות