ולנסיה, פנינת הים התיכון והעיר השלישית בגודלה בספרד, נושאת בחובה סיפור יהודי שמתפרש על פני אלפיים שנה. עבור המבקר היהודי המודרני, ולנסיה היא הרבה יותר מיעד תיירותי עם פסטיבלים מרהיבים; היא עדות חיה ליכולת ההישרדות וההתחדשות של העם היהודי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
שורשי הקהילה היהודית נטועים עמוק בהיסטוריה של חצי האי האיברי. בתקופת "תור הזהב", הרובע היהודי בוולנסיה, ה-Juderia, היה מרכז רוחני וכלכלי שוקק. הרובע שכן בין האזור שבו נמצאת היום כיכר העירייה (Plaza del Ayuntamiento) לבין כנסיית סנטו תומאס.
חכמי ולנסיה היו ידועים בידיעותיהם בתורה, במדע ובמסחר, והקהילה נהנתה מאוטונומיה יחסית תחת שלטון המלכים. עם זאת, כל זה נקטע באחת בשנת 1391 (פרעות קנ"א), כאשר גל של רדיפות שטף את ספרד. הרובע היהודי בוולנסיה הותקף באכזריות, ובתי הכנסת הפכו לכנסיות. אלו ששרדו נאלצו לבחור בין מוות להמרה, ורבים המשיכו לקיים אורח חיים יהודי בסתר (אנוסים) עד לגירוש הסופי ב-1492, אז נדם הקול היהודי בעיר למשך מאות שנים.
כאמור, ולנסיה של ימי הביניים הייתה מרכז יהודי תוסס, וצמחו בה דמויות שהשפיעו עמוקות על הפילוסופיה, הרפואה וההנהגה היהודית. הנה כמה מהבולטים שבהם:
1. רבי שלמה אבן גבירול (Solomon ibn Gabirol)
אולי הדמות המפורסמת ביותר שנולדה בוולנסיה (סביב שנת 1021).
אבן גבירול היה משורר ופילוסוף גאון והוא כתב את הכתר המלכותי ואת "מקור חיים". השפעתו הייתה כל כך גדולה, עד שבאירופה הנוצרית הכירו אותו כפילוסוף בשם "אביסברון" (Avicebron) מבלי לדעת שהוא יהודי.
2. רבי חסדאי קרשקש (Hasdai Crescas)
נולד בברצלונה אך פעל רבות בוולנסיה כראש הקהילה וכנציג היהודים מול המלכות.
רב זה היה פילוסוף ומנהיג פוליטי נועז.
וספרו "אור ה'" נחשב לאחד החיבורים הפילוסופיים החשובים ביותר שקראו תיגר על אריסטו, והשפיע לימים אפילו על שפינוזה.
3. משפחת ויואס (Vives)
אמנם המפורסם שבהם, חואן לואיס ויואס, היה "נוצרי חדש" (אנוס), אך משפחתו הייתה יהודית מוצהרת שחיה בוולנסיה.
הוא הומניסט ופילוסוף רנסנס בעל שם עולמי.
הוריו נרדפו על ידי האינקוויזיציה בוולנסיה בגלל יהדותם הסמויה. כיום יש פסל מרשים שלו באוניברסיטת ולנסיה, עדות למורשת האינטלקטואלית של משפחתו בעיר.
רק במחצית השנייה של המאה ה-20 החלו יהודים לשוב לוולנסיה. כיום, הקהילה מורכבת מפסיפס אנושי מרתק: משפחות שהגיעו מדרום אמריקה, ישראלים שעברו לספרד מטעמי עסקים או לימודים, וצאצאי מגורשים שחזרו לסגור מעגל.
לב הקהילה פועם כיום במסגרת מספר קהילות שונות ובבית חב"ד ולנסיה, בהנהגת הרב שלום בינשטוק, אשתו דבורה וילדיהם. המקום מהווה "אי של יהדות" עבור כל מבקר.
חוויית השבת שם היא דוגמה חיה לערך הערבות ההדדית; בסעודת שבת האחרונה שבה נכחתי, למרות שמספר האורחים היה גבוה משמעותית מהצפי המוקדם, הרב, אשתו וילדיו פעלו בתושייה, זריזות ובמאור פנים. תוך דקות ספורות אורגנו שולחנות נוספים, והאווירה הפכה מצפופה למחבקת, חדורה בחום ובאהבה המאפיינים את הקהילה המקומית.
אם כבר מדברים על חום ואהבה, כאשר הגענו לבית הכנסת לפני הארוחה נכנסה קבוצה של צעירים וצעירות חילוניים שבאו לספוג קצת את אווירת השבת... מקום שמזכיר עבורם את הבית.
מן הצד אני רואה בחורה צעירה שהולכת בין הנשים ומברכת כל אחת ואחת בברכת שבת שלום ונשיקה. כולל אותי שלא ראתה ולא פגשה מעולם. מאז הרגע הזה נשבר ביננו כל קרח שגם ככה לא היה קיים ושוחחנו בהנאה רבה במהלך כל הארוחה.
בארוחה פגשנו משפחות מברזיל, ארגנטינה, ישראל ועוד. ולכולם ככולם היה משהו אחד משותף וזה הניצוץ היהודי הקנאי למסורת ולמורשת היהודית ודואג לעם היהודי ומדינת ישראל הנפלאה שנמצאת בימים לא פשוטים במערכה מול איראן.
קיום אורח חיים דתי בעיר שבה אין תשתית יהודית רחבה דורש מסירות רבה.
בתי כנסת: יש בוולנסיה כארבעה בתי כנסת אך הם ממוקמים בדירות בלבד מכיוון שהכל פוצצו, הרסו והשמידו בתקופה של הפרעות.
חינוך הדור הבא: אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא היעדר בית ספר יהודי יום-יומי. מרבית ילדי הקהילה לומדים בבתי ספר ציבוריים מקומיים וסופגים יהדות בבית ובשיעורי יום ראשון בבית חב"ד. ראויה לציון דוגמתם של ילדי הרב, אשר לומדים ב"בית ספר אונליין" ייעודי כבר שנים רבות. פתרון טכנולוגי זה מאפשר להם לשמור על רמה תורנית גבוהה ולימודי קודש מעמיקים בזמן שהם ממלאים את שליחותם בעיר.
כשרות ושחיטה: בוולנסיה אין אטליז כשר או משחטה מקומית. הבשר הכשר מגיע במשלוחים מיוחדים ממדריד, ברצלונה או צרפת. חנויות הטבע והסופרמרקטים הגדולים (כמו El Corte Inglés) מחזיקים מוצרים עם חותמות כשרות בינלאומיות, אך עבור מוצרים ייעודיים, הקהילה נסמכת על הזמנות קבוצתיות וסיוע מבית חב"ד.
מוהל: כאשר נולד בן בקהילה, מוזמן מוהל מומחה ממדריד או מפריז. למרות המרחק, הקהילה מצליחה לקיים את כל המצוות בשמחה ובהידור.
חסד של אמת: לקהילה יש חלקה יהודית מגודרת ומכובדת בתוך בית העלמין העירוני, המתוחזקת על פי כל כללי ההלכה, מה שמבטיח המשכיות יהודית גם בדרכו האחרונה של אדם.
הביקור שלי בוולנסיה בתקופת האביב אפשר לי לחוות על הדרך גם את פסטיבל הלאס פאייס (Las Fallas) – חגיגה פירוטכנית של אמנות, אש ומסורת.
עבורי, השילוב בין פגישות עסקיות באווירה הבינלאומית של העיר לבין צפייה בפסלי הענק (Fallas) הנשרפים בליל ה"קְרֶמָה", הוא חוויה בלתי נשכחת.
הביקור בולנסיה ייצא עבורי ניגוד בלתי נתפס - בעוד שבישראל המציאות היא של מלחמה, פחד, בכי, רעידות, אזעקות וקולות נפץ של טילים המאיימים על הבית, כאן בוולנסיה בימי הפסטיבל הרחובות רועדים מרעשים דומים - אבל מסיבה הפוכה לגמרי. קולות ה"בומים" העזים והפיצוצים שמרעידים את העיר הם חלק ממסורת המסקלטה (Mascletà) והחגיגות המקומיות, שבהן אלפי קפצונים וזיקוקים יוצרים רעש מחריש אוזניים כחלק משמחה, צחוק וחגיגה. זהו פער רגשי מטלטל – לשמוע את הפיצוץ בוולנסיה ולקפוץ מאינסטינקט של הגנה, רק כדי להיזכר שוב שבישראל הרעש הזה מסמל סכנה, וכאן הוא מסמל חופש וחגיגה.
אין כל ספק שולנסיה של 2026 היא עיר של ניגודים: מצד אחד מבנים אולטרה-מודרניים כמו "עיר האמנויות והמדעים", ומצד שני סמטאות עתיקות שבהן עדיין ניתן למצוא סימנים מזוזות שנמחקו לפני מאות שנים.
אין על כך עוררין, הקהילה היהודית בוולנסיה היא קהילה קטנה אך אמיצה. היא מוכיחה שגם ללא בתי ספר מפוארים או שוק כשר בכל פינה, ניתן לקיים חיים יהודיים מלאים, תוססים ומזמינים. החום האנושי, היצירתיות בחינוך הילדים והיכולת לשלב בין עולם העסקים המודרני למסורת אבות, הופכים את ולנסיה ליעד מרתק ומעורר השראה עבור כל יהודי.
הביקור שלי בוולנסיה בתקופת האביב אפשר לי לחוות על הדרך גם את פסטיבל הלאס פאייס (Las Fallas) – חגיגה פירוטכנית של אמנות, אש ומסורת.
עבורי, השילוב בין פגישות עסקיות באווירה הבינלאומית של העיר לבין צפייה בפסלי הענק (Fallas) הנשרפים בליל ה"קְרֶמָה", הוא חוויה בלתי נשכחת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אילת מאמו שי היא אשת עסקים, סופרת, מרצה בינלאומית וחוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם.
0 תגובות