הפער התרבותי שבין התייר הישראלי לבין תושבי מערב אירופה איננו נושא חדש, אך מדי שנה, בעיקר בתקופות שיא העונות והחופשות, הוא צף מחדש ומכה בעוצמה בעיירות הנופש הציוריות של אוסטריה, שוויץ, והרי אלפים הצרפתיים.
הישראלי הממוצע, שידוע בחמימותו, בפתיחותו ובקצב החיים המהיר והישיר שלו, מוצא את עצמו נוחת אל תוך מציאות אירופית הפועלת לפי קודים חברתיים נוקשים, שקטים ומחושבים בקפידה. כאשר שתי התרבויות הללו נפגשות ללא הכנה מוקדמת או מודעות עמוקה, הניצוצות אינם מאחרים לבוא.
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנופשים חרדים אשר בעצם הופעתם מייצגים את היהודי עם הפאות והזקן הארוך, התנהגויות מעין אלו מסבות חילול השם נורא ואף מצדיקות בעיני אויבינו את האנטישמיות הנוראה המשתוללת בימים אלו באירופה.
בשבועות האחרונים היינו עדים להסלמה קשה ביחסים שבין הרשויות המקומיות באירופה לבין קבוצות מטיילים מישראל, בעיקר חרדים. פניות חריגות של משטרת אוסטריה ומשטרת שוויץ לעסקנים קהילתיים, איומים ישירים מצד ראשי ערים על סגירת אתרי תיירות, ודיווחים על מפגעי תברואה וגרפיטי במתחמי ציבור – כל אלה אינם נובעים בהכרח מרוע לב או מרצון להרס, אלא בעיקר מבורות עמוקה ומחוסר הכרת הכללים הבסיסיים ביותר של המרחב הציבורי האירופי.
בהערת אגב יש לציין כי בלי קשר לאירופה ול"גויים", קצת יותר נימוסים לא היו מזיקים גם לנו כאן בארץ הקודש...
כדי להבין את העימות התרבותי הזה, יש להבין קודם לכן את תפיסת המרחב. באירופה הקלאסית, המרחב הציבורי נתפס כהמשך ישיר של הסלון הפרטי. רחוב, פארק, חנות או קרון רכבת אינם נחשבים ל"שטח הפקר" שבו כל אדם עושה כרצונו, אלא לטריטוריה משותפת שבה שמירה על השקט, הסדר והניקיון היא הדרך היחידה לאפשר למיליוני בני אדם לחיות יחד באיכות חיים גבוהה.
לעומת זאת, התרבות הישראלית תופסת לעיתים קרובות את המרחב הציבורי כמקום משוטט וחופשי, שבו מותר לצעוק, להשמיע מוזיקה, להשאיר עקבות ולפעול על פי דחף הרגע.
כדי למנוע את החיכוכים הבאים ואולי גם כדי לשמור על כבודו של היהודי בעולם, ריכזנו מגוון רחב של כללי עשה ואל תעשה, נימוסים בסיסיים והבדלים תרבותיים שמומלץ לכל מטייל להכיר לעומק לפני שהוא דורך על אדמת אירופה.
ברכות לשלום ופניות ראשוניות
במדינות מערב אירופה, אינטראקציה בין בני אדם פותחת תמיד במחווה מנומסת, גם אם מדובר בזר מוחלט.
- כאשר נכנסים לחנות קטנה, למאפייה, למעלית או לבית עסק, חובה לומר ברכת שלום קצרה (כגון "Guten Tag" בגרמנית או "Bonjour" בצרפתית) לנותן השירות או לנוכחים.
- בעת יציאה מבית עסק או כאשר מסיימים שיחה, מקובל מאוד להיפרד בברכת תודה וברכת יום טוב.
התעלמות מנותן השירות או פנייה ישירה בדרישה לקבל מוצר מבלי לפתוח בברכת שלום נתפסת כגסות רוח חמורה.
גם כאשר ניגשים לאדם ברחוב כדי לשאול מה השעה או בכדי לבקש את עזרתו בדבר מה, יש לפתוח בברכת שלום. גם לא: "סליחה מה השעה?", אלא: "שלום! מה השעה בבקשה?". נכון, לנו זה מוזר - אבל ככה זה.
- בעת דיבור עם נותן שירות, פקיד או עובר אורח, הקפדה על קשר עין ישיר היא קריטית. באירופה, הימנעות מקשר עין משדרת לזולת חוסר אמינות, זלזול או תחושה שמנסים להסתיר משהו.
שמירה על השקט והמרחב הקולי
האוויר האירופי ידוע בשקט שבו, והאירופאים חרדים מאוד לשקט הסביבתי שלהם.
- דיבור בטונים גבוהים במרחב הציבורי, ובפרט בתחבורה הציבורית, במסעדות או בלובי של מלונות, נחשב לפגיעה חמורה בפרטיות של הסובבים.
- שימוש ברמקול של הנייד בעת שיחת טלפון, השמעת הודעות קוליות בקול רם או השמעת מוזיקה וסרטונים ללא אוזניות נחשבים להתנהגות בלתי קבילה לחלוטין.
- בשעות הערב והלילה (בדרך כלל החל מהשעה 22:00) קיימת הקפדה דקדקנית על שקט מוחלט באזורי מגורים ובמלונות. צעקות של ילדים בחדרי מדרגות או במרפסות בשעות אלו גוררות לעיתים קרובות הזמנת משטרה מיידית.
נימוסי דלתות, תורים ומרחב אישי
תפיסת המרחב האישי באירופה שונה לחלוטין מהמוכר בארץ.
- החזקת דלת: אם אדם נכנס או יוצא אחריך בדלת, נהוג להחזיק את הדלת פתוחה עבורו עד שהוא עובר, ולא לשמוט אותה בפניו.
- עמידה בתור: באירופה שומרים על מרחק פיזי של לפחות חצי מטר עד מטר מהאדם שלפניך בתור. תור אגב, זה לא עיגול של בני אדם המנסים לפלס את דרכם בין ההמון, אלא טור ארוך בו בכל שלב עומד אדם אחד בלבד.
- נגיעה אקראית, הידחקות, או ניסיון לשאול "רק שאלה" את הקופאי מעבר לכתפו של הלקוח המטופל נתפסים כתוקפנות.
- שמירת מקומות: עמידה בתור היא על בסיס אישי בלבד. שילוב של אדם אחד הממתין בתור עבור קבוצה של עשרה אנשים המגיעים ברגע האחרון אינו מקובל ומעורר כעס רב. אגב, גם בארץ צריך לשים לזה סוף אחת ולתמיד.
אחריות סביבתית וטיפול באשפה
ניקיון הסביבה באירופה אינו רק עניין אסתטי אלא ערך מוסרי ותרבותי עמוק.
- השלכת פסולת מכל סוג שהוא – כולל עטיפות קטנות, בדלי סיגריות או קליפות פירות – מחוץ לפח המיועד לכך נחשבת למעשה חמור ביותר.
במידה ופח האשפה המקומי מלא, הנורמה האירופית מחייבת לקחת את האשפה עמכם בתיק או ביד עד שתמצאו פח פנוי. השארת שקיות אשפה לצד פח מלא או על ספסלים נחשבת למפגע חמור.
- הפרדת אשפה: במדינות רבות ישנה הקפדה על הפרדת פסולת (פלסטיק, זכוכית, ניר, אשפה אורגנית). השלכת אשפה לא מתאימה למכלים ממוקדים פוגעת במערך המחזור המקומי.
זהירות בדרכים ונימוסי תחבורה
התנהגות בכביש ובשבילים משקפת את רמת הכבוד ההדדי בחברה.
- זכות קדימה להולכי רגל: באירופה, ברגע שהולך רגל מתקרב למעבר חצייה, כל כלי הרכב עוצרים עצירה מוחלטת. כך זה על פי חוק גם בישראל. אי-מתן זכות קדימה להולך רגל נחשב לא רק לעבירה על החוק אלא לרשעות לשמה.
- שבילי אופניים: שבילי אופניים מיועדים אך ורק לרוכבי אופניים. הליכה של הולכי רגל על שביל אופניים מסוכנת מאוד ומעוררת זעם רב מצד הרוכבים המקומיים.
- התנהגות בתחבורה ציבורית: מפנים מקום לקשישים, לנשים בהריון ולבעלי מוגבלויות ללא צורך בפנייה מפורשת. כמו כן, מניחים לכל הנוסעים לרדת מהרכבת או מהאוטובוס לפני שמתחילים לעלות (!!!).
התנהגות במסעדות ובתי קפה (כן, גם היהודים שם מנומסים)
חווית האירוח באירופה מבוססת על סדר ורוגע.
- אין להתיישב באופן עצמאי בשולחן פנוי במסעדה אלא אם כן ישנו שלט המאשר זאת במפורש.
- נהוג להמתין בכניסה עד שהמארח או המלצר מלווה אתכם לשולחן.
- הקריאה למלצר נעשית באמצעות הרמת יד דיסקרטית או יצירת קשר עין. צעקות מעבר לחלל המסעדה, מחיאות כפיים או סימון באצבעות נחשבים לזלזול חמור בצוות העובדים.
- תשלום וטיפ: באירופה השירות כלול לרוב בחשבון, אך מקובל להשאיר טיפ צנוע (כ-5%-10%) כאות תודה על שירות טוב.
• • •
אין ספק כי רוב מוחלט של ההנחיות הנ"ל מובנות מאליהן עבור רוב מוחלט של קוראינו. ובכל זאת, לאור ההתרחשויות השבוע, ריענון קל לא יזיק לאף אחד.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
החופשה מעבר לים מציעה הזדמנות נפלאה לנופש, אך היא טומנת בחובה גם אחריות ייצוגית כבדה. התייר החרדי אינו מייצג רק את עצמו, אלא גם את העם היהודי בכללותו. אימוץ של כללי הנימוס הבסיסיים הללו, גילוי רגישות למרחב הציבורי והבנת הקודים התרבותיים המקומיים לא רק שימנעו עגמת נפש, קנסות וחיכוכים מיותרים עם הרשויות, אלא גם יבטיחו כי שהותנו מעבר לים תשאיר רושם חיובי, מכבד ומקדש שם שמיים.
0 תגובות