בימים האחרונים, דוח על אירוע אולי חסר תקדים בעולם הצבאי: חלקי מטוס שהגיעו כביכול בטעות למתחרה הגדולה ביותר של ארה"ב בעולם - סבין.
לפי הדיווח, חופה של תא הטייס ודלת תא החימוש נשלחו מאוסטרליה לארצות הברית, אך הגיעו להונג קונג. בלומברג מדווחת שממשלת סין מחזיקה בהם. התעלומה החשובה נוגעת למסלול שאושר למשלוח ולחלוקת האחריות בין משרד ההגנה האמריקאי, לוקהיד מרטין וחברת השילוח.
לפי תחקיר בלומברג מ־23 בספטמבר, חברת UPS הובילה בסוף מאי חופה של תא הטייס ודלת תא החימוש ממטוס F-35 אוסטרלי לארצות הברית, לצורך בדיקה ותיקון אפשרי או סילוק. המטוס שנשא את המטען עצר בדרום קוריאה, ומשם הגיעו החלקים להונג קונג. על פי מקורות ששוחחו עם בלומברג, ממשלת סין נטלה אותם לידיה ולא השיבה אותם. זהו דיווח הנשען על מקורות המכירים את האירוע; הרשויות האמריקאיות אישרו שיש בעיה במשלוח ושהן פועלות להשיב את החלקים, אך לא פרסמו תיעוד עצמאי של נסיבות תפיסתם.
מה ידוע על החלקים, ומה עדיין לא הוכח?
לפי בלומברג, שני החלקים צופו בחומר סופג מכ״ם התורם לחמקנות המטוס. עצם ההגעה של רכיבים כאלה ליעד לא מתוכנן מעוררת חשש ממשי לחשיפת מידע טכנולוגי. עם זאת, לא הוצגה לציבור קביעה רשמית שהחלקים עצמם סווגו כסודיים, ולא הוכח שמהם אפשר לשחזר את ציפוי החמקנות או יכולות המטוס.
משרד התוכנית האמריקאי תיאר אותם כחלקים שאינם כשירים לשימוש; תיאור מצבם התפעולי אינו עונה לבדו על השאלה איזה מידע ניתן להפיק מהם. שר ההגנה האוסטרלי ריצ'רד מארלס אמר ב־22 בספטמבר כי להבנתו אין מדובר בחלקים רגישים, אך הפנה את ההכרעה בנושא לארצות הברית וללוקהיד מרטין.
גם סיבת ההסטה טרם נקבעה. בלומברג לא מצאה ראיה פומבית המבחינה בין טעות בניתוב, מסלול שילוח שנקבע מראש לבין התערבות מכוונת. דיווח המשך של בלומברג מ־25 בספטמבר הצביע על אפשרות שהניתוב קשור לרשת ההובלה המסחרית של UPS באסיה, העוברת דרך סין. האפשרות הזאת מחייבת בדיקה של מסמכי המשלוח והאישורים, אך אינה מוכיחה מה אירע למטען המסוים הזה. לכן אין בסיס לקבוע שמדובר כבר במבצע ריגול סיני או ב״טעות פשוטה״.
היכן מסתיימת האחריות של כל גורם?
כאן נחשף לב הסיפור. מארלס תיאר את לוקהיד מרטין כקבלן האחראי לניהול שרשרת האספקה העולמית. מנגד, בתגובתה שהובאה בדיווח בלומברג, לוקהיד אמרה שמשרד ההגנה האמריקאי קובע את אפשרויות ההובלה, והיא בוחרת מוביל התואם את התנאים שנקבעו. חברת UPS סירבה לפרט בפומבי מה אירע. אלה אינם בהכרח תיאורים סותרים של אותה פעולה: קביעת תנאי ההובלה, בחירת המוביל והשליטה בניתוב המשלוח הם שלבים שונים. השאלה לחוקרים היא מי אישר כל שלב, האם מעבר דרך הונג קונג הותר, ומתי הבחינו הגורמים המעורבים בסטייה.
המקרה גם אינו צץ בחלל ריק. מבקר המדינה האמריקאי, GAO, התריע ב־2023 שמשרד ההגנה אינו עוקב כראוי אחר מלאי חלקי החילוף העולמי של תוכנית F-35 שנמצא אצל גורמים חיצוניים. הדו״ח תיעד יותר ממיליון חלקים שנרשמו כאובדן, נזק או השמדה, בשווי העולה על 85 מיליון דולר; פחות משני אחוזים מהמקרים נבדקו אז בידי משרד התוכנית. אין להסיק מכך שמיליון חלקים נגנבו, או שהליקויים ההם גרמו להסטת המשלוח להונג קונג. הדו״ח כן מצביע על בעיית פיקוח ותיעוד שקדמה לפרשה הנוכחית.
מחיר התוכנית אינו הוכחה למחיר הדליפה
על פי הערכת ה־GAO, עלויות הרכישה, ההפעלה והתחזוקה של תוכנית F-35 לאורך עשרות שנות חייה צפויות לעלות על שני טריליון דולר. זהו אומדן מצטבר לעתיד, ולא סכום שכבר שולם, ובוודאי לא הערכת הנזק מן המשלוח. דווקא בגלל היקף התוכנית, יש חשיבות לשאלה אם מנגנון הבקרה על תנועת חלקים רגישים עומד בדרישות הביטחון שהמערכת עצמה מציבה.
משרד התוכנית האמריקאי הודיע שהוא פועל עם רשויות ושותפים בתעשייה להשבת החלקים, לבדיקת האירוע ולמניעת הישנותו. עד שיפורסמו ממצאי החקירה, אפשר לקבוע שהמשלוח הגיע ליעד שלא נועד לו ושקיים חשש לחשיפה טכנולוגית; אי אפשר לקבוע מה גרם לכך, מה הצליחה סין ללמוד מן החלקים, או שמניעים כלכליים עמדו מאחורי ההחלטות. מבחן הבדיקה יהיה לשחזר את שרשרת ההחלטות מן האישור הראשון למשלוח ועד לרגע שבו אבדה השליטה במטען.
0 תגובות