הפגנות הפלג - שנאת אחים מתפרצת / דעה

קבלת השבת התנהלה בלהט רב כשבסיומה התארגנה קבוצת המתפללים במעגל ריקוד גדול שכששירה אדירה נשאת מפיהם: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים..." לאחר שהמסר עבר לדור הצעיר, עברו לשיר הבא: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו..." יום קודם לכן, ביום חמישי-יום השואה התנגנו מילים אלו בפי המוני בית ישראל כשכל נפש ונשמה הבינו שהמילים מכוונות לנאצים ימ"ש. שבועיים קודם לכן, בליל הסדר שרנו מילים אלו בדבקות וחשבנו על מצרים, אינקוויזיציה, מסעות הצלב, פוגרומים, שרנו זאת במחשבות על העבר, תוך ישיבה בטוחה בביתנו כשבאותה שעה ממש שכבו במארבים בכל גבולות הארץ חיילים צעירים שלא יכלו לערוך את ליל הסדר בקרב משפחתם, כדי שאנחנו נוכל להסב בביתנו בבטחה כבני מלכים. אז כן, כולנו חשבנו על צוררינו במהלך השנים. והנה, בליל שבת, ברחובה של עיר התורה בעצימת עיניים ודבקות, נשמעת אותה שירה נגד יהודים ואיזה יהודים? כן, אלה שנוטלים חלק במימון עולם הישיבות – ממשלת ישראל, ואלה שמגנים עליהם בגופם – צה"ל. עם כל הביקורת על המדינה, על מוסדותיה, ועל האידיאולוגיה שלה- עדיין זה המקום היחיד בעולם שממשלה מממנת את לומדי התורה בהיקף כה נרחב, ואף מצהירה על חשיבות לומדי התורה לכלל האומה.

עליהם אתם שרים והיא שעמדה... שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו?

אולי אם היינו מקדישים יום קודם מספר דקות ללימוד היסטורית השואה, ולא מתעלמים מיום זה ומתוכנו, לא הייתם מסוגלים לשיר והיא שעמדה על אחיכם היהודים? יתכן שמיעוט העיסוק של היהדות החרדית בתכני השואה (בנים בכלל לא ובנות באופן מועט ומוטה) היא הגורם למצב מביש זה? לו היינו משקיעים חשיבה מעמיקה על המשמעות של "לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו" היינו- אולי- מקבלים פרופורציות והבנה של גבולות, שיש קווים אדומים שאותם לא חוצים.
האם אין בקרבנו מבוגר אחראי אחד שידע לעשות זאת, פשוט לשים גבולות לשנאת האחים המתפרצת בלהט?

כל השבת התהלכתי בתחושות קשות, במהלכה חלפו מול עיני תמונות מהמסע לפולין שערכתי עם תלמידותיי. בתוך תאי הגזים במיידנק שרנו בבכי נורא ושברון לב - והיא שעמדה... שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. חשנו שם רוגע שיש לנו בית משלנו, בארץ שלנו, גם אם הוא לא מושלם. יש לנו מדינה בה עולם התורה פורח כפי שלא היה מעולם בהיסטוריה היהודית. כן, הקב"ה הצילנו מידם. גם אם עדיין יש לנו על מה לבקש, להתפלל ולכסוף לשיבת ציון.

אז בפעם הבאה שבחור חרדי ייעצר בפתחו של פאב או ברחובה של עיר על שלא מלא חובתו החוקית בהתייצבות לצו ראשון לצורך דחיית השירות הצבאי לשם לימוד תורה והגנה רוחנית על הארץ, תחשבו פעמיים לפני שאתם יוצאים להפגין ואם אתם מחליטים לעשות זאת, בבקשה עשו זאת באחריות.

הכותבת היא עמיתה במכון מנדל למנהיגות חינוכית ופעילה חברתית.