הרמב"ם אמר לצאת לעבוד? כך גפני היה צריך לענות לעמית סגל // הרב אליהו פכטר

חובבן לא יכול להיכנס למעבדה כימית ולהתחיל לערבב נוזלים בין מבחנות, מה שיגרום בסבירות גבוהה לאסון. 'בור ועם-הארץ' לא יכול לתלוש ציטוט נטול הקשר מרמב"ם ולהכריע הלכה בנושא שעומד ביסוד חייו של העם היהודי, מעשה כזה יגרום לאסון בקנה מידה אינסופי.

חשוב לדעת, גם הרמב"ם עצמו סובר שלמרות שאסור ליטול כסף עבור תלמוד תורה אין חיוב לצאת לעבוד על חשבון לימודה, הוא כותב (שמיטה ויובל פרק יג): "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען."

הטענה כי לפי הרמב"ם אדם חייב לצאת לעבוד על חשבון לימוד תורה היא אם כן שקר, אדרבה אדם יכול לעזוב הכל, לבטוח אך ורק בקב"ה ולעסוק בתורה כל חייו.

כמו כן, כמו בכל שאלה הלכתית עלינו לנהוג כפי פסק ההלכה כפי שהוא נקבע על ידי גדולי הפוסקים ועל פי כללי הפסיקה, גם בנוגע לשאלה זו, הרמב"ם עצמו מציין ששיטתו היא שיטת יחיד ושדבריו: "לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם", ומרן הבית יוסף כותב על דברי הרמב"ם : "וגם כי נראה מדבריו שרוב חכמי התורה הגדולים שבאותו זמן או כלם היו עשים כן וגם פה [...] וראינו כל חכמי ישראל קודם זמן רבינו ואחריו נוהגים ליטול שכרם מן הצבור וגם כי נודה שהלכה כדברי רבינו בפירוש המשנה אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת ח"ו ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה "

והנה, הפלא ופלא הרמב"ם עצמו הקים כולל והחזיק בו אברכים שעזבו את מלאכם והתמסרו אך ורק ללימוד התורה הקדושה: "הוא [=הרמב"ם] עשה כנסיות ומדרשות במצרים חמישה, והיו דרים במצרים מאנשי ישראל שבאו מכל הארצות לרבינו משה, יתר מהאנשים הדרים שם קודם ב' אלפים ות"ק ושלושים, והוא מלמד תורה לכל עובר ושב, ועשה פונדק גדול לכל הבאים שם הרוצים ללמוד תורה שיתפרנסו מן הפונדק ויתנו להם דבר יום ביומו לחם לאכול ובגד ללבוש, ורוב האנשים הניחו אומנותם ובאים שם לאכול וללבוש, וסכום הממון שהיה לפונדק בכל שנה ושנה עשרה אלפין דינרין מצרים...". (על פי כת"י שהביא ר"ר מרגליות בהקדמתו ל"מלחמות השם" מאת ר' אברהם בן הרמב"ם:)

ואמנם לא באתי למידה זו, וצריך לשאול לחכם וגדול בתורה, אך אפשר שכיוון שהרמב"ם עצמו ידע שדבריו "לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם" ולכן אותם האברכים שעזבו את אומנותם והפסיקו לפרנס עצמם על מנת ללמוד אצלו תורה עשו זאת כפי ההלכה, שהיא כמו הרבים שחלקו עליו, שהרי יחיד ורבים הלכה כרבים, הרי שהוא עצמו מקיים מצווה עצומה בפרנסתם.

כללו של דבר, הרוצים להשתמש ברמב"ם כטענה המחייבת את סגירת עולם התורה, אינם בקיאים לא בהלכה הפסוקה וגם לא בשיטת הרמב"ם עצמו

בעז"ה ימשיכו בחורי הישיבות ואברכי הכוללים בדרכו של הרמב"ם ושל כל גדולי ישראל לפרוח ולעלות מעלה מעלה בשקידת התורה, תורת חיים, על אפם ועל חמתם של הקמים עליהם.