הורים, תלמדו על הקשיים!

כשבחור הישיבה שהתחיל להתקלקל - חשף את הסיבה, המחנכים הבינו את 'הברוך'

האם המסגרת הישיבתית הנוקשה מתאימה לכל בחור? האם ההתעקשות לפעמים לשלוח בחור קצת שונה למסגרת רגילה, לא גורמת לו נזקים ומוביל אותו להידרדר לעברי פי פחת? המטפל הרגשי מרדכי רוט בעוד סיפור מצמרר עם מוסר השכל חשוב להורים (מגזין כיכר)

מרדכי רוט | כיכר השבת |
בחורי ישיבות מדברים בלימוד מול הנוף הירושלמי המרהיב | למצולמים אין קשר לכתבה

היה זה לפני תקופה ארוכה, ישבתי עם חמישה אנשי חינוך שניים מניו יורק ושלושה מישראל.

>> למגזין המלא - כנסו

היה זה שיח על תופעת הנשירה של בחורי ישראל.

הם דיברו על תופעת הנשירה ההולכת וגדלה נשירה גלויה ונשירה נסתרת שרק הולכת ומתחזקת.

היה עצוב מאוד לשמוע על כך.

סיפרתי להם על בחור שפגשתי כשנה קודם לכן שלמד בישיבה רגילה וסיפר לי את סיפורו הכואב:

"אני בחור בגיל שש עשרה וחצי, אין לי ראש חלש אבל גם אין לי את הראש הכי טוב בעולם. אני אוהב ללמוד וכן, אחרי אבחון, אין לי שום הפרעת קשב וריכוז. אבל קשה לי לעמוד בקצב המסגרת של הישיבה.

אני אתאר לך את סדר היום שלי. קימה בשש וחצי בבוקר, הכנה לתפילה בשבע, שבע וחצי תפילה ולאחריה הפסקה של עשרים וחמש דקות לארוחת בוקר, אז יש שיעור עיון במשך שעתיים רצופות. קשה לי לשבת שעתיים בשיעור בלי לזוז, לנסות להקשיב ברצף לשיעור עיון, שבו אם אתה לא מחזיק ראש כל הזמן אז איבדת את כל השיעור כי בדרך כלל הכול תלוי אחד בשני, זה מגדל שאתה בונה שאתה חייב להיות מרוכז כל הזמן.

אני מצליח להחזיק מעמד שעה אחת מקסימום, ואחרי שעה בשיעור קשה לי גם להתרכז וגם קשה לי להבין את העומק של השיעור.

ואז אני רק מחכה בכיליון עיניים שהשיעור ייגמר.

אחרי השיעור יש חזרה עליו כל אחד עם החברותא שלו עד אחד וחצי, ואז הפסקה של שעתיים וחצי למנוחה קלה וארוחת צהרים ושוב שיעור בקיאות באורך שעה וחצי, ואז חזרה על הנלמד והפסקה של חצי שעה לארוחת ערב, שוב לימוד עד תשע בערב ואז תפילת ערבית. לפעמים אני מרגיש שקשה לי לנשום מרוב העומס.

אני אוהב ללמוד ואני גם אוהב להתפלל אבל קשה לי במסגרת הזו. אני יודע על עוד חברים שלי בשיעור שגם הם סוחבים כמוני וקשה להם.

וכשאני לא מסופק אז אני מחפש סיפוק קצת אחר. לפני תקופה התחלתי להתחבר למספר בחורים שהכרתי מהשכונה שלי שהם לא מהבחורים הטובים בלשון המעטה... הם הכירו לי עולם אחר שלא הכרתי... זה התחיל משמיעת מוזיקה חילונית עבר לסרטים, ובסוף גם הגיע לדברים לא טובים שאני מעדיף לא לספר לך.

אני ממש לא רוצה לעשות את זה יותר, אבל קשה לי כך. אני רוצה להיות בישיבה וגם ללמוד אבל במקום שיעור של שעתיים שיעור של שעה, במקום לסיים בתשע וחצי בערב לסיים בשמונה, ללכת לבריכה פעם בשבוע. אני הבנתי כבר שאני נחשב בחור לא טוב, שאני לא יכול להיות בחור ישיבה, אני לא יכול להיות יהודי טוב כמו שהשם רוצה!" כך סיים הבחור את סיפורו העצוב.

אמרתי לאותם אנשי חינוך: "אתם יודעים למה יש תופעת נשירה שהולכת וגדלה? זה בגלל שתי סיבות שכל אחת קשורה בשנייה.

יש מכתב ידוע של רבי מנחם מנדל מוויטבסק בספרו "פרי הארץ", למה אנשים נופלים ברוחניות? שהסיבה היא בגלל שאנשים לא שמחים ונהנים מהרוחניות שהם עושים. הוא מסביר שם שנפשו של האדם בנויה כך שהיא רוצה למלאות את התאווה. נפש של אדם יש לה תאווה, וכאשר אין לה את התאווה והסיפוק בדברים רוחניים שהאדם לא נהנה ממה שהוא עושה ושמח במה שהוא עושה אז הנפש מחפשת תאווה אחרת ואז היא מגיעה לחטאים.

האדם בנפשו, ככה השם יתברך ברא אותו, צריך סיפוק והנאה ואם אין לו הנאה מדברים רוחניים הוא הולך ומחפש לספק את נפשו בדברים לא רוחניים.

והיום בתשפ"ג אין בעיה גדולה להגיע להיות מסופק מדברים לא רוחניים. עידן האינטרנט שבר את כל הקלפים. וכאשר הבחור מגיע לשם קשה מאוד לצאת משם כי כוח ההנאה והקליפות והסיפוק יותר גדולים מהכול.

חשוב לי להדגיש שברור ללא כל עוררין, שהמסגרת של עולם הישיבות, מצילה את בני הנוער בדורנו, כאשר העולם שמחוץ לחומות יכול לנפץ ולהרוס. וידועים דברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות דעות ה"א: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו - לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם... וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כעניין שנאמר: 'ישב בדד וידום', ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים". וכבר אמר החזו"א שהמדבריות בימינו הן הישיבות הקדושות.

המסגרת שומרת בוודאי, אבל זה לא מציאותי שכל בחור בגיל 13 או אפילו 20 יקום בשש וחצי בבוקר וילמד ברצף תוך לחץ ישיבתי עד עשר בלילה. לא כל אחד יכול.

אבל, וזה אבל גדול מאוד, כשאתה בונה מערכת של לימודים, שעות של לימוד, החומר הנלמד, חלק לפחות לא יכולים לעמוד במערכת הנוקשה הזו ואז כאשר אין להם סיפוק בישיבה מהרוחניות כי לא כולם יכולים לעמוד במסגרת הזו אז הם פורצים את הגבולות של התורה וכאשר פורצת התאווה  היא יותר חזקה מהכול.

אדם צריך סיפוק לנפשו אם לא יהיה לו סיפוק הוא יחפש סיפוק במקום אחר.

ישנם אנשים שאומרים לי שיש ישיבות שמתאימות לאותם בחורים. אבל זה בדיוק העניין, אותן ישיבות מתאימות, הן לא בדיוק מתאימות, הן לא נקראות ישיבות רגילות הן נקראות ישיבה לבחורים מתמודדים. הבחורים שאני מדבר עליהם הם לא צריכים ישיבות למתמודדים הם צריכים ישיבות רגילות אבל מערכת קצת שונה.

אתה לא יכול לבנות מערכת של לימודים ולומר לכל אותם בחורים: "זוהי המציאות שאתה צריך להתמודד וללמוד". לא יכול להיות בעולם כזה דבר. יש אכן כאלו, ויש כאלו שראשם לא הכי חזק. יש האוהבים את הנלמד ויש כאלו שלא אוהבים את החומר הנלמד, שלא בדיוק מחוברים לגמרא אלא יותר להלכה.

הרי אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ ובמה שהוא אוהב ללמוד.

הדבר השני הוא הגבול. התורה הקדושה שמה לנו גבולות ברורים אל תתקרב לפה ואל תעשה את זה כי התורה ידעה מה היא נפשו של האדם.

כמו שאמרו חז"ל: "אין אפוטרופוס לעריות". רוב ההלכות שיש בענייני טהרת משפחה, שבת, חלב גוי, יין נסך, הכול זה גדרות וסייגים כדי שאדם לא ייפול, כי התורה ידעה מה היא נפשו של אדם. אם תפתח לו פתח הכי קטן, אם הוא יעבור את הגדר הזה אז אין מצב שהאדם לא יחטא.

ולכן גדרות וגבולות זה הדבר הכי טוב שיש ומי שחושב שהוא יותר חכם מהתורה הוא טועה, לכל אורך ההיסטוריה רואים שהתורה היא צודקת שכאשר האדם עובר את הגבולות סופו להגיע לידי חטא.

אז בעצם הסיבה השנייה לתופעת הנשירה וזה קשור לסיבה ראשונה זה העולם הפתוח המטורף שיש היום בחוץ. הקלות להגיע לידי חטא ולמצוא סיפוק לא בגטו היהודי היא פשוט בשנייה אחת, פשוט בלחיצת כפתור אחד.

וכפי שכתבתי אין מה לעשות התורה היא אמת וזוהי האמת הפשוטה - אנחנו היהודים צריכים להיות בגטו. המציאות מוכיחה שוב ושוב שכאשר האדם יוצא מהגטו הוא נופל, הפיתוי הוא חזק מהכול. כך נבראנו ולכן הגבולות כל כך חשובים.

אבל גבולות בלי אור, בלי סיפוק, בלי לדאוג לנפש של בחורים, אז אף גבול לא יעזור - כי נפשו של האדם צריכה סיפוק ואם אין לה את זה בקדושה היא תחפש בצד האחר.

פעם כתבתי על הנושא של שחרור הנפש לבני ישיבות, אביא את זה בקצרה:

זהו חוסר איזון משווע בין הנפש והנשמה, מה יקרה אם בחורים יעשו שלוש פעמים בשבוע פעילות גופנית, איזה אסון יקרה אם הם יעשו קורס פעם בשבוע בתחום שהם אוהבים, כגון ציור או מוזיקה. חייבים לתת לנער דברים בסיסיים כדי לעזור לו בתהליך ההתבגרות ובפרט שהנער נמצא תחת לימודים אינטנסיביים רבים. חייבים איזון.

המטפל הרגשי מרדכי רוט (קרדיט: ראובן חיון)

וכשאני כותב מאוזן, הכוונה לתת לו בסיס של הבסיס, שיעשה התעמלות, שחייה, קורסים שהוא אוהב, הכול כמובן על דרך התורה והיראה ובתוך הישיבה. למה בחור שיעשה את זה ייקרא כבר בחור בעייתי? למה כבר לשלוח אותו לישיבה טיפולית?

למה ברוב הישיבות בחוץ לארץ יש לבחורים פעילות כל שבוע, שחייה, התעמלות, כדורסל ועוד, בנוסף לקעמפים שיש להם פעם בשנה בהרים, וכן יש להם טיולים. למה אצלנו זה מחוץ לתחום?

דיברתי עם עשרות אנשי חינוך מהגדולים שיש בציבור, כולל עשרות ראשי ישיבות וגם הם הסכימו איתי זה חובת השעה לתת לבחורים את הדברים האלו. שזה ממש הצלת נפשות של עשרות אלפי בני נוער.

לא מדובר פה על לימודים כלליים, מדובר על פעמיים בשבוע פעילות גופנית ופעם בשבוע שבחור ילך ללמוד משהו שהוא אוהב כמו מוזיקה, ופעם בשלושה שבועות או חודש טיול לצפון.

זה ברור לי שהתעמלות, שחייה וכל מיני פעילויות אחרות לבני הנוער - הן חובת השעה. אלו הלומדים תורה יהיו יותר מחוזקים ומאוזנים נפשית ורוחנית וכן תופעת הנשירה תרד בהרבה מהמצב הקיים.

אני לא מדבר על בחורים שבאמת לא מסוגלים לשבת וללמוד יום שלם - שהם צריכים הרבה יותר פעילות ודברים ממה שהזכרתי - כוונתי לבחורים הרגילים והטובים שהם חייבים את זה.

ולא רק בחורים. גם אברך וכל איש שנמצא בהתעלות רוחנית, עליו לא לשכוח לתת לגוף את מה שהוא צריך. אם לא תיתן לגוף את מה שהוא צריך - הגוף יבגוד בך בסוף. נתקלתי בעשרות מקרים של בחורים ואברכים שמשכו את החבל יותר מדי, והחבל בסוף נקרע. זה נקרא איזון רוחני לדעת לתת לגוף את מה שהוא צריך כפי שכתבתי.

לא נהיית לא מלאך ולא שרף וזה אומר לדעת לתת לגוף את שלו - אכילה נכונה ובריאה, שינה מספקת, התעמלות, שחייה ושאר דברים שעושים לך טוב, וכמובן ברוח התורה והיראה.

הגבולות שהתורה עשתה הם חייבים להיות אך יחד עם זאת, חובה עלינו, בתוך המסגרת, לערוך גיוונים מסוימים.

אמרתי לאותם אנשי חינוך שאלו שתי הסיבות לנשירה הגדולה שיש היום, ועד שלא יבינו שצריך לשנות קצת את המערכת...

וכמובן הדבר הראשון והאחרון שאסור לנו לשכוח שזה תפילה ושוב תפילה: "וְיִהְיוּ זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וַחֲסִידִים אֲהוּבִים לְמַעְלָה וְנֶחְמָדִים לְמַטָּה וּתְחַזֵּק אֶת לְבָבָם לְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, הַכֹּל כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב וְאֶזְכֶּה לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת בֶּאֱמֶת".

שנזכה לכך בעזרת השם ללכת ברצונו מתוך שמחה ואמונה. שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים.

לתגובות: machon.rot@gmail.com

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר