מה למדנו מהשבעה באוקטובר?
א. שואלים האם לא למדתם כלום מהשבעה באוקטובר [האסון שקרה בשמחת תורה תשפ"ד], האם אתם לא מבינים שאחרי אסון זה המצב השתנה.
זוהי דוגמא קלסית לסיסמאות שנאמרות כעובדה שיוצרת תודעה. אף אנו נשאל, אילו היו אז בצבא עוד עשרת אלפים חיילים, לא היה קורה האסון הנורא? האסון לא קרה בגלל המחסור בחיילים, האסון קרה בגלל שרשרת מחדלים שגרמו לכך שהצבא המהולל 'הצבא הכי חזק במזרח התיכון', כשל במשימתו וכמעט לא היה שם. ובכל כמה ימים מתפרסמים גילויים מסרי שיער על העיוורון וגודל המחדל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
דבר אלמנטרי הוא, שחיל האויר ידאג שתמיד בכל עת, יהיו 3 מסוקי קרב מזוודים בתחמושת, מוכנים לכל קריאה, ובתוך חמש דקות יהיו באויר לכיוון שצריך אותם. שיהיו מספר מטוסי קרב בכל רגע נתון בכוננות למקרה הצורך.
אילו היו מגיעים כלי הטיס לגבול הרצועה [תל נוף וחצרים קרובים מאד לשם] מיד בהתחלה, והיו מרססים את הפורצים לאורך הגבול, בודאי היתה פורצת בהלה [מלבד הנהרגים] ורובם הגדול, אם לא כולם היו חוזרים במהירות לחוריהם.
אילו היו מוזנקים מיד מספר מטוסי קרב [עם פקודות מוכנות ומאושרות למצב כזה] והיו מפציצים באמת [לא גבעות חול] בסיסי חמס וכל תנועה חשודה, ברור שהאירוע היה נגמר מהר.
שלא לדבר על מוכנות ומוגנות צבא היבשה. אינני איש צבא, אבל ברור שאם היו בעמדות השמירה מקלעים אוטומטיים טעונים בשרשרת גדולה של קליעים, הרי היה אפשר לרסס את כל אלו שהתקרבו, ותמונת הקרב היתה משתנה.
אילו? אילו? אילו?
בספר "אל המקורות" (מאמרים בהשקפת היהדות, חלק רביעי, נדפס בשנת תשמ"ט, 1989) מסביר כותב המאמר הרב דוד סלומון ז"ל, איך יתכן שיש בעולם חוקי טבע, ואמצעים ופעולות שעושה האדם להגנתו ולתועלתו, ואעפי"כ אנו אומרים על אירועים מכל סוג, שהקב"ה "עשה, עושה ויעשה כל המעשים", בתוך דבריו הוא כותב את הקטע המדהים הבא, שנראה כיום כמו נבואה: "איש מודיעין בכיר הממונה על ביטחונה של המדינה, יושב במשרדו ומעיין בדוחות מודיעין. לאחר מעשה מתברר שהדוחות מצביעים בצורה ברורה ביותר על הכנות האויב להתקפה תוך ימים ספורים. מה בדיוק מתחולל במוחו של איש המודיעין קשה לברר, אך עובדה היא שהוא גונז את הדוחות במגירתו, עובר לסדר יומו הרגיל, ומביא בכך את מדינתו לנקודה הקרובה ביותר לשואה!".
והוא מסביר "שליטה מוחלטת זו של ה' במוחו של האדם ומחשבותיו, בזיכרונו ובשכחתו וברעיונות המבריקים או המוטעים העולים בראשו, שליטה זו דיה לאפשר להשגחה העליונה פיקוח על גורלו של האדם..." (עמ' 30).
מי שלא רוצה לראות את יד ה' והנהגתו, יקשיב לפרשנים, הם כבר יסבירו איך מה שקרה, בעצם היה צפוי, הכתובת היתה על הקיר...
המסקנא האמיתית מהאסון הנורא היא, כי לא יועיל "כוחי ועוצם ידי", כי "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר", כל התעצמות, כל השתדלות לא תעזור! רק אם ה' ישמור עיר יש תקוה להשתדלות, בלא זה - "שוא שקד שומר".
חשבונות שמים
ב. מאד פופולרי היום המשפט "אנחנו לא יודעים חשבונות שמים". משפט זה שנאמר גם על ידי שומרי תומ"צ, הוא בעצם דחיית כל חשבון נפש לאומי אמיתי שמיוסד על השקפת התוה"ק.
אמת, אין אנחנו יכולים ואולי גם אין אנו רשאים להצביע כי מעשה מסויים גרם לדבר מסויים. אבל אנו לא רק רשאים, אלא חייבים להתריע ולהצביע על הכיוון הכללי שמפורש בתורה ובנביאים אין ספור פעמים.
יהודי מאמין אומר כל יום "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי... השמרו לכם פן יפתה ללבכם... וחרה אף ה' בכם... ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם". וכן "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם...ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם לחרב... ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה... ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויביכם... ושברתי את גאון עוזכם... והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית...".
לא כאן המקום להאריך בעוד עשרות מקורות פשוטים וברורים בתנ"ך ובחז"ל, מ"מ הדבר ברור כי עם ישראל שהוא כידוע כגוף אחד, שהוא מושגח באופן פרטי ע"י הבורא ית"ש, נידון בשיקול כללי. ככל שהמאזן שלו הוא חיובי, כך ההנהגה האלקית איתו היא יותר במידת חסד ורחמים, ואם חלילה המאזן הוא שלילי, ההנהגה איתו נוטה יותר למידת הדין.
ברור גם לכל בר דעת, כי יש עונות חמורים יותר, בפרט במאזן הלאומי, שהם מעוררים כעס וחרון אף. ביזיון והשפלה של ערכים יהודיים הידועים לכל, הם התרסה כלפי מעלה ח"ו. עבירות שהם להכעיס, חמורות פי כמה וכמה מעבירות שהם לתיאבון. חילול שבת של אדם פרטי, גם אם הוא 'לתיאבון' הוא חמור מאד, אבל התרסה כנגד השבת שנובעת מגוף ציבורי ומייצג, כמו עיריות ובתי משפט, היא מלחמה בה' ר"ל. וכך חילול יום הכיפורים, שכל יהודי יודע כי הוא הים המקודש ביותר.
כפירה בה' ובתורתו, היא עבודה זרה. כל מיני כפיות הנושאות את השם של 'שיוויון מגדרי' 'הדרת נשים', 'פלורליזם ופתיחות' הם אביזרייהו של גילוי עריות [כלומר, גם אם הם לא ממש גילוי עריות, יש להם את החומרה של עבירה זו. עי' מסכת סנהדרין ע"ה ע"א מעשה באדם אחד וכו']. אלו הם שתי עבירות חמורת שנביאי ישראל וחז"ל תלו בהם את הגורם לחורבן.
ברי, כי גם אז בזמן בית המקדש, בזמן הנביאים והתנאים הקדושים, היו רבים מישראל שלא חטאו בעבירות אלו, אבל חלק היו שותפים כי 'הכילו' אותם, לא מחו ולא התריעו. ואולי נהגו כך, כי לא כאבו את הירידה המוסרית, הרוחנית של חלק מהעם. וכאשר רחמנא ליצלן, המאזן החיובי התערער, החל תהליך החורבן.
המחשבה, כי ועדות חקירה למיניהם, יגלו את סיבות הכשל, ורק אם נתקן הכל יהיה טוב, האסון הנורא שאירע לא יוכל לחזור על עצמו, היא מחשבת כפירה שאין כמותה! היא בעצם הכרזה, כי אין כאן חטא ועונשו, אין בורא עולם מסובב הסיבות שגרם לכך, רק כשל אנושי, 'קונספציה', וכהנה מילים יפות שמסוות ומטאטאות את הסיבה האמיתית - חרון אף ה' בנו.
שוויון בנטל
ג. נושאי דגל הדת הלאומית - דתית, מאד לא אוהבים את מה שכתבנו, במשך הזמן הם טבעו סיסמאות שאין להם כיסוי תורני, כגון "הבית השלישי לא יחרב", [אינני יודע על איזה בית הם מדברים, אולי על "בית המשפט", אולי על "בית הנבחרים". אנחנו יודעי כי בעונותינו הרבים, בית המקדש השלישי עוד לא נבנה!].
ועוד סיסמה, "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", "ארץ ישראל נקנית ביסורים - במסירות נפש". אם אמירות אלו באות לחזק עמידה בתוקף על ערכי היהדות, אם הם באות לחזק את העמידה כנגד הזרם הכפרני, את הרצון והאומץ למסור נפש על קיום תורת ישראל, אזי אמירות אלו יפות ונכונות. אבל אם הם באים להמעיט ולהקטין או לגמרי להעלים את הגורם האמיתי הרוחני, ורק לחזק את האמונה המשיחית [ההזויה] במצוה אחת שכנגד כולם - מדינת ישראל, אזי גם סיסמאות אלו מהוות גורם לעוורון רוחני.
ברוך אלקי ישראל, אשר לא יטוש לעד עמו, שזיכה את עם ישראל בגיבורי כח החרדים לדבר ה', ששמים בראש מעייניהם את הדבקות בתורה - בלימודה ובקיום מצוותיה, באופן של לכתחילה, בלי פשרות ועיגולי פינות. זיכנו בבנים אהובים, שאצלם תרי"ג מצוות הם תרי"ג דרכים להדבק בו, ולא חלילה תרי"ג בעיות שצריך לחפש דרכים 'להסתדר' איתם.
אין אנו יודעים לשקול את המאזן החיובי של עם ישראל, אבל ברור כי לומדי ועמלי התורה בטהרתה, אלו העוסקים יום יום בלהגדיל תורה ולהאדירה, ואלו המוסרים נפשם על קיום המצוות כולם, על חינוך ילדיהם בטהרה ובקדושה, חלקם גדול עצום ורב להטות את הכף לטובה לחסד ולרחמים, שהרי אם בדבר זה הולכים אחר הרוב, הרי היה מצבנו רע ומר.
אם יש לדרוש שוויון בנטל הגשמי, הרי יש לדרוש בכפליים שוויון בנטל הרוחני. יש לדרוש כי כל יהודי לפחות יניח תפילין כל יום, לפחות ישמור שבת באופן בסיסי, יקבע בכל יום עת ללימוד תורה והלכה, יעבור לאינטרנט כשר (עד כמה ששייך לומר 'כשר' על דבר משחית מעין זה ר"ל) כדי שלא להחשף לתכנים של כפירה וגילוי עריות. כל עוד שכל זה לצערנו נחלת מיעוט בעם ישראל, עלינו לשמור מכל משמר שאותו מיעוט ישאר במעלתו, ולא רק שלא יתמעט ח"ו, אלא ירבה ויגדל! רק כך נזכה לחסד ולרחמים! רק כך נעביר את מידת הדין! רק כך נקרב את הגאולה! [עיין להלן אות י', מדברי הראי"ה באגרותיו].
לאחינו הדתיים - לאומיים
ד. נושאי דגל הלאומיות, במשך שנים טיפחו את הסרת המחיצות ככל שאפשר, בין אלו שמאמינים בה' ובתורתו, לבין אלו הכופרים בו במידה גדושה או פחותה. שילוב, אהבת ישראל ואפילו קידוש ה' גויסו לריקודי ה'מה יפית' לפני הפריץ הציוני – חילוני. הם אכן השתלבו יפה בהוויה הישראלית, בתרבות החטאים שהשליטו בכח פיסי ותעמולתי גורמי השילטון, ויצרו גשר שברובו היווה גשר לחילוניות, לעזיבת עול תורה ומצוות במידה כזו או אחרת.
לאט לאט, ובעיקר בזכות מסירות הנפש של אחיהם החרדים לדבר ה', קמה ביניהם קבוצה שהחלה להשתחרר מהתהליך הנזכר. והם דבקו יותר בלימוד תורה אמיתי, וממילא בקיום מצוות, בחינוך ילדיהם לתורה, וקבוצה זו הנקראת "חרדי לאומי" (חרדלניקים), היא קבוצה חשובה אבל לא מרובה, בקבוצה הגדולה הנקראת דתי-לאומי.
וככל שהתחזקו החרד"ל, כך התרחקו יותר הדת"ל. חלק נכבד מתוכם מתקרב לזרמים הקונסרבטיבים ואף הרפורמיים, ההלכה אצלם היא בגדר המלצה בלבד, לא דבר מחייב אלא נתון לבחירה ושיקול דעת. וכמובן כמו הרפורמים הראשונים, קמו להם 'רבנים' שמטים את ההלכה לכל מה שיחפצו. זרם זה אימץ מצוות לאומיות, והפך אותם לחזות הכל. גוי שרוצה להתגייר, מוכיח את נאמנותו, לא על ידי קיום מצוות, אלא ע"י שירותו בצבא. ומבחינתם הוא יהודי כשר אפילו יותר מהחרדי, שר"ל לא שירת בצה"ל. גוי שיהרג במסגרת הצבאית, ראוי לו להקבר בין אחיו החיילים היהודים, שהרי הוכיח את יהדותו - ישראליותו. ומי שיעיז לומר שאין קוברים יהודי אצל גוי, מיד יתנפלו עליו, ואף ינפיקו משפטים כמו 'מבחינתי הוא שווה ויהודי יותר מחרדי שלא שירת'.
וכרגיל יש הרבה שהם באמצע, לא חרדים לאומיים, וגם לא פשרנים ורחוקים כצד הנגדי.
את הדברים דלהלן, אינני מכוון לאלו השייכים לזרם החרדי - לאומי. שכן אף שיש בינינו חילוקי דעות, עדיין רב המשותף מהשונה, והרבה דרכים למקום. כשם שאיני חסיד, אבל אני מכבד את אלו המתנהגים כחסידים, ורואה בדרכם דרך לגיטימית לעבודת השם ולאורח חיים יהודי, כך יחסי לקבוצה זו [וביודעי ומכירי קאמינא, כי יש הרבה הנקראים אצלנו חרדים, והם באמת רחוקים מהמעלה של רבים מהחרד"ל].
אבל אני מכוון באמת גם לעסקנים [אני נמנע מלכנות אותם - מנהיגים] שהם קרובים בנפשם ובהערכתם לזרם הזה.
שנים מהם נחשבים לסמן הימני של הממשלה, הם מתגאים בנחישותם להמשיך את המלחמה ברצועת עזה 'בכל מחיר', מחיר כבד של דם יהודי, של אלפי פצועים, של החטופים, של האנטישמיות הגואה בעולם בגלל מלחמה זו, של בידוד מדיני, וכמובן מחיר כלכלי כבד. וטעמם ונימוקם עימם, אם לא נמוטט את החמס, השביעי באוקטובר יחזור ח"ו. לצערינו יש צעירים גם מהציבור החרדי, שרואים בדברים אלו אמת וצדק, ולפיכך הדברים דלהלן מכוונים גם להם.
ובכן, צר לי לומר, כי בדברים אלו [הנובעים משורשי הדת הלאומית שבדו להם] טמון שורש נוראי של כפירה!
איך נסיר את איום החמאס
ה. זה לשון קדשו של הרמב"ם בתחילת הלכות תעניות: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע על כל צרה שתבא על הציבור... ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה 'והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי'...", עיין שם.
לאור האמור ומבורר כאן ולעיל אני שואל, האם אתם באמת חושבים שאם תמוטטו את החמס, יד ה' תקצר מלהביא ח"ו צרה אחרת! ומה תעשו למשל אם מצרים וצבאה הגדול יתהפכו עלינו ח"ו? מה תעשו אם ח"ו יקום נשיא חדש בארה"ב אשר יעשה יד אחת עם האירופים ללחוץ ולהצר אותנו?
כבר אחרי הניצחון המופלא בחסדי הי"ת על החיזבאללה, למעלה ממחצית רצועת עזה היתה הרוסה, כבר אז התגובה של ישראל היתה חזקה ללא פרופורציה למה שהם עוללו. ניתן היה להגיע אז, או לפחות בינואר כשעלה טראמפ לשלטון והערבויות של ארה"ב היו מבחינתנו נוחים, למצב שיחזירו את כל החטופים תמורת הפסקת הלחימה, באיום ברור שכל ההתגרות שלהם וכל נסיון שיקום האיומים מצדם תזכה לתגובה חריפה מאד, וללא 'הכלה' יותר של רקטות וקסמים, כמו שאכן נעשה בלבנון. ובמקום להקיז את דם חיילינו [שרוב אנשי המילואים בהם, באים מהמחנה שלכם], ובמקום המיליארדים שעולה המשך המלחמה הזו, ובמקום ריבוי ההסתה נגד לומדי התורה, שרק גורמת לחרון אף ה', הייתם משקיעים מיליארדים גם בשיקום הצבא, וכן, גם בשיקום הרוחני של עם ישראל, שנפתח לבו והיה בשל לעוד קירוב והתחזקות.
אם הייתם באמת מאמינים שרק לזעוק שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, שרק תיקון רוחני זה הוא שיגרום להסיר את הצרה מעלינו, כל החשיבה היתה אחרת.
בוודאי, צריך גם לעשות השתדלות, אבל אי אפשר לדחות כל חשיבה של קצינים ובכירים במערכת הביטחון שלא חשבו וחושבים כמוכם, כתבוסתנים, כבעלי קונספציה, או סתם ר"ל שמאלנים.
האם חשיבת כחי ועוצם ידי שלכם, צריכים לשלם יהודים יקרים חיילים ואנשי מילואים וכן גם עמלי התורה שהם המגינים על עם ישראל באמת [ואין זה סוד, כי גם במגזר שלכם יש הרבה רינונים על דם שנשפך לחינם, בגלל שיקולים שאינם נכונים... ואין כאן מקום להאריך].
ובאמת שלא רק עליכם יש להלין, אלא גם על הפוליטיקאים החרדים שנתנו יד להמשך המלחמה הזו, מלחמה שגורמת לרדיפת עולם התורה, שגורמת לאנטישמיות נוראה וסיכון יהודים בכל רחבי העולם. הייתם צריכים לעמוד על הרגליים ולדרוש בכל תוקף את החזרת כל החטופים, גם במחיר סיום המלחמה. בשתיקתכם ובשיתוף שלכם בממשלה, נתתם יד לכל זה.
תמורת השיתוף עם האופוזיציה שדרשה זאת, יכלתם לדרוש מחיר של חוק גיוס ראוי שיציל את עולם התורה, וכל דעת הקהל (חוץ מהציונים האמיתיים – ה'ממלכתיים' הדת"ל) הייתה מתיישרת איתנו. ואולי תמורת אי שיתוף איתם, היה צריך לדרוש מיד חוק זה, ואז החיצים היו מופנים לקואליציה ופחות לציבור החרדי. עכ"פ היה צריך להבהיר כי המשך המלחמה היא לא משאת נפשו של הציבור החרדי.
ההבדל בין חרדי לדתי לאומי
ו. מחלוקת עמוקה וארוכת שנים יש בין ההשקפה והנהגה החרדית, לבין ההשקפה וההנהגה הדת"ל. ההנהגה הדתי"ל התעלמה כמעט לחלוטין ממה שקבעו חז"ל "גדול עונו של המחטיא את האדם, יותר מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעוה"ז ובעוה"ב" (במדב"ר כא ה, תנחומא פנחס ד ועו"מ).
ההנהגה הדלי"ת מתחילת דרכה קבעה, כי הרבנים גם גדולי הדור, תפקידם להורות אך ורק הלכה, אבל את ההנהגה המעשית יקבעו עסקנים פוליטיים וכיו"ב, ובמישור זה דעת הרבנים גם אלו שהיו מקובלים עליהם, אינה אלא בגדר המלצה בלבד.
החינוך החרדי שם בראש מעייניו, את הדבקות בתורה ובמצוות, את המצויינות בלימוד התורה בעומק ובעיון. בעוד שהחינוך בד"ל שם בראש מעייניו, את השילוב בתרבות החילונית הכללית [הישראלית כלשונם]. את אהבת הארץ [במושגים שלהם] את הסגידה למחתרות, לצה"ל ומפקדיו [טרם עידן הקונספציה]. את המצויינות בלימודי חול, וכמובן בשירות הצבאי. בתערובת כזו ניסו לתת מקום גם לתורה ולימודה אך כמובן בדרך כלל נכשלו בכישלון חרוץ.
הבדלים אלו ועוד, גרמו לכך שבעוד שהמשתייך באמת ליהדות החרדית, מושא הערצתו והערכתו הם גדולי תורה, בין שהם זקני הדור ומנהיגיו, בין שהם אברכים רציניים שמשימים ימים כלילות בעמל התורה. אבל המשתייך ליהדות הדלי"ת, מושאי הערצתו יכולים להיות זמרים, ספורטאים, כמובן קצינים בצבא, וכן לפעמים גם רבנים מסוימים.
אין ספק שתקופתינו היא התקופה שעליה קראו חז"ל 'חבלו של משיח' (סנהדרין צ"ז ע"א) או 'בעקבות משיחא' (סוטה מט:). והתהליכים המואצים בעולם בכלל (קורונה, מלחמת רוסיה – אוקראינה) ובסביבתינו בפרט מעידים על כך. ההשקפה החרדית רואה בתקופה זו "עיקבתא דמשיחא" שעל תקופה זו קבעו חכמים שתהא קשה לישראל (עי' סוטה שם, וסנהדרין צז-צח). לעומת זאת ההשקפה הד"ל רואה בתקופה זו ניצני גאולה. ומתוך כך מקדשת את המדינה ומוסדותיה ('ממלכתיות', בית שלישי?!).
בזיכרון החרדי צרוב "ילדי טהרן", מעברות העולים וההעברה על דת שנעשתה בהם. המלחמות בממסד - כולל שותפיהם הד"ל, על עצם האפשרות לחיות חיי תורה בארץ קדשנו. שבת, ניתוחי מתים, כשרות ועוד ועוד. מלחמות שבמקרה הטוב לא עניינו כ"כ את הזרם הד"ל, ובמקרה הרע הם התחברו לצד שכנגד, ולעגו ל'פנאטים', ל'קיצונים' ועוד 'תארי - כבוד' שהעניקו לחרדים.
המלחמה הבלתי פוסקת בחינוך החרדי, שלא בחלה בשום אמצעי כפייה והדרה מזכויות אלמנטריות, וכל זה תוך כדי השמצה, זלזול והתנשאות, מלווה אותנו מאז. כאשר לצערנו שותפים מלאים למלחמה זו חלק נכבד מ'אחינו' הסרוגים.
הם [שוב איני מדבר על החרד"ל] שטעמו אך מעט השכלה תורנית, אבל השתלבו יפה [מדאי יפה] בישראליות, שטבלו בחדוה במדמנה האינטלקטואלית הישראלית, ומשמשים בתפקידים כפקידים בכירים יותר או פחות, בכל מערכות הממסד והמשפט, השתלבו בחדוה בלתי מוסתרת, בניסיון שגבר מאד בשנים האחרונות, לחנך מחדש [ביטוי שלקוח מאבות הציונות החילונית, חבריהם של הסוציאליסטים והקומוניסטים במזרח אירופה] את הציבור החרדי ה'נבער' והשוגה.
לשמחתינו ולהוותם, אותו ציבור ש'מלח הארץ' (אולי חומץ) שמנהיגם ה'דגול' שר"י, האמין שתוך שנים החרדים יעלמו, עד שישארו רק כשמורת טבע במאה שערים וסביבותיה, גדל וגודל, וזה מאיים עליהם, מפחיד אותם, נפל פחד היהודים עליהם.
דעו, כי לא פחות מאיים עליהם הגידול העקבי של החרדים הלאומיים, הנושאים בגאון את ערכי התורה והיהדות, וגם אותם הם מנסים להצר ולתחום. זה מאיים על דרכם לא פחות ואף יותר מהחרדים הקלאסיים, שמהם כבר התרחקו מאד. בקיצור, כל זה כלול במה שקבעו חכמים על השנאה הגדולה ששונאים עמי-ארצות לתלמידי חכמים.
סקירה קצרה זו, נותנת לנו את הרקע למלחמה המתנהלת לאחרונה על גיוסם של בני הציבור החרדי לצבא. המלחמה המתמשכת נתנה לכל אחינו-שונאינו-מנדינו הזדמנות פז להלום בציבור החרדי. בחדרי ליבם הם מדמיינים שהנה הגיע ההזדמנות לפורר את החרדיות, להרוס את עולם הישיבות שהוא הגרעין והשורש של הכל [כן, הם יודעים את זה, ולכן הם נלחמים כל כך]. מה שהתחדש כעת, כי בקלות אפשר לרתום למערכה זו חלק גדול מהציבור הדתי-לאומי.
האם יועילו הגזירות והסנקציות
ז. מתוך כך, אני פונה בעיקר לציבור הרחב של אחינו הדת"ל, אנא עצרו והתבוננו קצת. העבירו בדמיונכם תסריט בלהות [ה' יעזור שלא יקרה] בבחירות הבאות, השמאל והקפלניסטים עולים לשלטון, והם מחליטים אחת ולתמיד 'לטפל' באיום ה'קיומי' שלהם, - הציבור האמוני. מערכת המשפט והיעוץ המשפטי עומדים לצידם בחדוה וברצון, כל ערוצי התקשורת שלהם מכל הסוגים נרתמים בעוז למשימה הקיומית מבחינתם. חוקים שיעצימו את מערכת המשפט ויתנו לה כח אימתני יעלו בזא"ז, שופטים 'מתאימים' ימונו, ושמרנים יסיימו תפקידם בתואנות שונות. חוקים נגד התקשורת האמונית, יצרו את צעדם והשפעתם, שלא לדבר שחלק מהם יוגדרו כאינם חוקיים [בשם ה'דמוקרטיה' ובגיבוי מערכת המשפט. זוכרים את ערוץ 7 וערוצי האמונה].
בשלב השני, ישיבות ההסדר יוכרזו כאינם עומדים בקריטריון של שוויון, והחוקים הדרקוניים שכבר הושתו על הישיבות החרדיות, יחולו גם עליהם [באופן אפקטיבי ובלי השוואה לישיבות החרדיות]. שלא לדבר על ישיבות כמו 'מרכז הרב' 'הר המור' וכיו"ב. תקציבי הכוללים גם הלאומיים יפסקו לחלוטין [כי המדינה לא אמורה לממן...], כמובן גם תקציבי הגרעינים התורניים. כל סממן של הדרת נשים במרחב הציבורי ובצבא יאכף בברוטליות נאורה. הישיבות התיכוניות, המכינות, ועוד ועוד יוכרחו על פי חוזר מנכ"ל, לשנות את תכנית הלימודים שתתאים לשאיפות הפרוגרס, ומי שלא ילמד את ליבת הלימודים ה'נאורים' - הפרוגרסיבים לא יקבל תקציב... המשיכו הלאה לפי הדמיון, להזכירכם, כבר היו תקדימים לכל זה.
איך תגיבו על תרחיש כזה, האם תתקפלו, האם תשנו את דרכיכם. ואם כעבור שנתיים או שלוש, הסקרים יבשרו על המשך וגידול מחנה השמאל, יאיר גולן [כמדומני שצמח בערוגה שלכם] שמפלגתו הובילה את השינוי ישמש כראש ממשלה [אולי חילופי] ויוביל את מדיניותו ההזויה ויגרום לנזקים לדורות [עיינו בערך גוש קטיף וערכי צה"ל לטעמו], כאשר כל מיני 'יפי נפש' ו'כדאייניקים', מהמחנה האמוני יצטרפו למחנה השמאל. האם תרימו ידיים, ותזרמו עם השינוי...
אנא הבינו, כי כך בדיוק נראית בעינינו המלחמה שאתם מנהלים כנגד החינוך החרדי בכלל, ובעולם התורה שלנו בפרט.
שלילת תקציבים, שלילת זכיות, ועוד כהנה גזירות 'דמוקרטיות ושוויוניות', תקשה וכבר מקשה עלינו, אבל לא תרפה את ידינו, 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'! אנחנו נלחמים על ציפור הנפש, על קדש הקדשים לא רק שלנו, אלא של העם היהודי כולו.
חז"ל כבר לימדונו כי "גזירה עבידא דבטלה" (גזירות עתידים ועשויים והתבטל), אבל החיץ שאתם יוצרים בהבל פיכם ובמו ידיכם, לא יתבטל!. וכאשר לכל זה יהיה משמעות בעתיד, באותם דברים שהם נשמת האידאולוגיה שלכם, אל תבכו ותזעקו, כי אתם גרמתם ודחפתם לכך!!! ההסטוריה [מי היא בכלל] לא תסלח לכם!
והערת שוליים: אחרי כל הסקירה שנכתבה לעיל, מנין עזות הפנים והחוצפה לדרוש מאיתנו שנאמץ את הדרך שלכם, את היחס שלכם לציונות, את היחס שלכם למדינה, את הפשרנות שלכם לאורך השנים בכל דבר שנוגע לקדשי ישראל, מלבד מה שנוגע ללב ליבו של הציונות הדתית [וכן, המשיחית].
איך יתכן שחרדים למצוות לא מתגייסים
ח. לסיום, עלי לענות על שתי שאלות נוקבות, שאצל המון העם, נובעות מתוך תמימות ובורות, ואצל רבים מהמובילים נובעות מתוך רשעות והתנשאות.
א. עולם התורה שלנו הוא לא פחות חשוב וערכי מעולם התורה החרדי, והנה אנו רואים שאפשר לשלב ספרא וסייפא, גם רבנים ור"מים ואפילו דיינים, יצאו למילואים. הרי לכם תמונות של חיילים שלומדים ליד הטנקים בין קרב לקרב.
ויש שהגדילו, עולם התורה שלנו מלא יותר, שלם יותר. עולם התורה החרדי הוא חסר, חסר לו המצווה הגדולה של השירות בצבא.
ב. איך יתכן שהחרדים ורבניהם שכל כך מדקדקים, מהדרים ומחמירים בכל המצוות, דווקא הם משתמטים ומזלזלים במצווה החשובה של מלחמת מצוה.
איך יתכן שהחרדים ורבניהם שבאמת מוסרים נפש על חיי תורה, מפחדים ומשתמטים ממסירות נפש על עם ישראל וארץ ישראל.
ט. תחילה נקדים, כי המאבק של חוק הגיוס, יצר עירוב בין שתי עניינים. הראשון והוא החשוב והעקרוני, הניסיון לפגוע בצורה כזו או אחרת בעולם הישיבות והכוללים, לפגוע באלו שהם חיל השם [כלשונו של הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל], שהם המגינים האמיתיים על עם ישראל, שרובם מוסרים נפש שנים רבות מאד ללמוד תורה, לא בשביל קריירה, לא בשביל כסף, רק בשביל להגדיל תורה ולהאדירה. באלו לא ניתן לפגוע, ויהא המחיר אשר יהיה. בידכם רק הבחירה, האם להיות שותפים לקיום התורה בישראל. להתברך בברכת "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". או חלילה להצטרף לרודפי התורה ומשניאיה, ולהיות שותפים לכל הרעה שבאה על עם ישראל, כשהם בגדר "אם בחקתי תמאסו" כמפורש בתוה"ק בפר' בחקתי (ויקרא כו ג-יז ורש"י).
מאידך המאבק והניסיון לגייס את כלל הציבור החרדי, אלו שאין תורתם אומנותם, הוא מאבק אחר. כבר הזכרתי את חומרת גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, ואת אורח החיים החרדי שרואה בקיום כל מצות התורה ושמירה מעבירות, את עיקר תכלית האדם בעולמו. עד היום הצבא לא עשה ולא היה מעונין באמת לאפשר לחייל דתי וכל שכן חרדי קיום אורח חיים חרדי בצבא. הפרוגרס שהשתלט על מערכות החשיבה והתרבות הצהלית, תקעה [בלשון המעטה] הרבה מקלות בגלגל. ניסיונות שונים שהיו - נכשלו כאשר מונה מפקד עם חזון אחר. כעת על הצבא להוכיח את רצינותו, לא מראית פנים אלא שינוי אמיתי, מעוגן בחוק ובפקודות מטכ"ל. רק כאשר יוכח לאורך זמן, כי אפשר להכנס לצבא חרדי ולצאת משם חרדי [באמת], תוכל אופציה זו להיות לגיטימית ומקובלת בציבור החרדי.
בחור חילוני או דתי לייט שמגיע לצבא, נפגש באורח חיים ותרבות שמתאימה לו. השיוויון מחייב שגם בחור חרדי ודתי, יפגוש אורח חיים ותרבות שמתאימה לו. זוהי סתירה מינה וביה, לדרוש גיוס בשם השיוויון, ולתת תנאים לא שיוויווניים.
גם אם יש מצוה בשירות הצבאי, מצוה זו לא דוחה את שאר מצוות התורה [עכ"פ לדעת גדולי הדור]. להזכירכם התורה ציותה "והיה מחניך קדוש" כדי ש"ולא יראה בך ערות ושב מאחריך", מה לעשות, אנחנו באמת מאמינים בהי"ת ובתורתו, וקשה לנו לעודד את בנינו ללכת ולסכן את נשמתם, וכן גם את גופם כשעושים דברים שמגרשים את הסייעתא דשמיא. [שלא לדבר על משימות מסכנות חיים, שניתנות ע"י מפקדים כיאיר גולן או ישראל זיו...].
י. ועתה נשיב לשאלות. דוקא מתוך כך שאנו מדקדקים מהדרים ומחמירים, ושומרים בדבקות ובמסירות את כל המצוות, ובמציאות מתחדשת אנו שואלים והולכים לאורם של רבותינו שהם גאונים וצדיקים שכל התורה כולה חקוקה בליבם ובארחות חייהם, א"כ ברור שפסק ההלכה שלהם הוא כמו שכתוב באגרות הראי"ה סוף סי' תת"י "והכל הולך וסובב על היסוד הגדול הזה, שהצלחת המדינה וניצחון המלחמה עצמה, קשורה הרבה בעבודה הרוחנית [עי' לעיל אות ב'], שהיחידים שבבני המדינה המיוחדים לעבודת שמים, ממשיכים את עבודתם הקדושה בתורה ובעבודת ה', הנחוצה להתקדם תמיד בדבר יום ביומו. על כן תלמידי חכמים העוסקים בתורה, הם הם מגינים על הארץ ועוזרים להצלחת הנשק הלאומי, לא פחות וגם יותר מכל החיל הלוחם".
אגרת זו התפרסמה ברבים בזמן מלחמת העצמאות ע"י תלמיד חבר של הרב, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצוק"ל שהיה ראש ישיבתו ומפיץ תורתו של הראי"ה, והוא עצמו שהיה גאון וקדוש חיוה דעתו כי אגרת זו אקטואלית גם לתקופתו ולכל התקופות. קטעים מאיגרת זו הובאו גם ע"י הגרא"י ולדינברג זצוק"ל מחבר שו"ת ציץ אליעזר שהיה אב"ד ירושלים וחבר ביה"ד הגדול שנים רבות, בספרו הלכות מדינה ח"ב, כסימוכין לפסק דינו שם הפוטר בחורי ישיבות מגיוסם לצה"ל. וכן ע"י הגר"י אריאלי זצוק"ל ראש ישיבת מרכז הרב בספרו עינים למשפט על מסכת ב"ב דף ז' ע"ב-ח' ע"א עיינו שם.
בני הישיבות לא מפחדים ולא משתמטים משרות צבאי, אלא רואים את תפקידם כשומר על צבא ישראל ועל עם ישראל בעתות שלום כבעתות מלחמה. גדולי הדור רואים את הנוטש את הישיבה למען שירות צבאי כעריק ומשתמט, דומה הוא לחייל במודיעין שנוטש את תפקידו ויוצא להלחם. הישיבות הם חלק מהחיל של עם ישראל, ואיש על מחנהו ואיש על דגלו.
כל ויכוח בזה אינו רלוונטי, כי אין רב בקנה מידה של הרבנים הנ"ל, ובקנה מידה של מרנן גדולי הדור כמרנן החזון איש, הדובב מישרים, הגרצ"פ פראנק בעל ההר צבי, הגרא"ז מלצר בעל אבן האזל, הגר"ע עטיה ר"י פורת יוסף, הגרש"ז אויערבך ר"י קול תורה, הגר"ע יוסף בעל היביע אומר, הגרי"ש אלישיב, הגר"ח קנייבסקי ועוד רבים, שכולם פסקו והסכימו כי מצד ההלכה יש לפטור את בני הישיבות מכל שירות צבאי.
ולגבי איכות עולם התורה החרדי וחשיבותו. מי שטוען כך כנראה הוא לא באמת מבין בתורה. בודאי יש להעריך כל אדם וכל מסגרת שלומדים שם תורה. מצות ת"ת מוטלת על כל יהודי כפי שאנו אומרים בק"ש ובתפילה, אבל יש דרגות בלימוד, בעומק, ובעיקר בהתמסרות.
גם כאן אני בוחר לצטט מאגרות הראי"ה אגרת תק"ע ואלו דבריו: "והנני מעיד נאמנה, שתקוה להעמיד לנו דור של ת"ח יראי ה' חושבי שמו, דבקים באהבת תורה וירא"ש, חריפים ושנונים כימי עולם, דוקא מהמוסד הקדוש נשקפה לנו. ודוקא מצורתו המסורתית הקדושה ההולכת בעקבות שלמי אמוני עם ה', גדולי התורה והיראה מעולם. והחיל הזה אשר נגע ה' בלבבם, ידע ידידי, שלעולם יהיה המנצח הפנימי בחיי האומה, ודוקא מבית המדרש העתיק תצא תורה ואורה לישראל, גם בעת אשר רבים יפנו אחרי דרכים שונים פונים לכמה סגנונים... ולא עוד אלא שעם כל מה שאנו מראים פנים של הסכמה, לפעמים גם על דרכים חדשים, אם אינם הולכים לפרוץ גדרות עולם, ידוע נדע כי סוף כל סוף עלינו לנצור מכל משמר את המבצרים העתיקים. חורבן נורא הוא לישראל חלילה, אם יאפסו ח"ו החידרים, בתי התלמוד תורה והישיבות על פי צביונם העתיק, אפילו אם יבואו תחתיהם בתי ספר וגימנסיות [ישיבות תיכוניות], מרופדות ברפידות של אמונה וירא"ש, אין אנו בטוחים בכל המכונות המורכבות, ואין אנו יכולים לקוות מהם תוצאות לטובה, רק אם יהיו לנו מרכזים העומדים בהוד קדושתם ועתיקותם בלתי לה' לבדו, דגולים על פי הסדר הרצוי לזקני עם ה' גאונים וצדיקים, שהם לנו לעד לעטרת תפארת, ועדי עד יהיה פארם עלינו, ובאורם נראה אור, אל תגעו במשיחי!".
ובאגרת תרמ"ד "מקור החיים וההצלה הנצחית, ישאר לעולם בבתים הגדולים שמגדילים בהם אך ורק תורה ויראת שמים, כמובן תורה בהרחבתה וגדולה, וירא"ש בטהרתה ועזוז קדשה. מעדרי קדש כאלה, שמקום מרעיתם הוא הישיבות האיתנות, רק מהם יקומו לנו שרי קודש, גדולי תורה, רבי פעלים בעבודה ובמידות תרומיות, כאשר מעולם זאת על ישראל... ומהם ניקח דוקא את הטיפוס החביב של הת"ח העתיק, הממולא בתורה וירא"ש מאירה וברה... והוא הגורם העיקרי ביחס לשמירת הצביון העתיק בסדרי החינוך" (וע"ע אגרת תרי"ט).
דומה שאין תיאור יותר מדוייק לחשיבות עולם התורה, דוקא העתיק, המונהג אך ורק עפ"י הסדר הרצוי לזקני עם ה' גדולי ישראל. ומרן הראי"ה זצוק"ל מצוה עלינו לנצור מכל משמר דוקא את המבצרים העתיקים, ודוקא אלו שלא מורכבים, אין אנו בטוחים בכל המכונות המורכבות, לא בישיבה עם לימודי 1 חול, לא בישיבה עם צבא, ולא בכל דרך שאינה עתיקה...[הערה 1].
הראי"ה רואה בפגיעה במוסדות העתיקים, חורבן נורא לישראל חלילה. קראו וחזרו וקראו והפנימו את דבריו הקדושים. ודעו "שלעולם יהיה המנצח הפנימי בחיי האומה, ודווקא מבית המדרש העתיק תצא תורה ואורה לישראל".
אין צורך להוסיף. אל תגעו במשיחי!
>> למגזין המלא - לחצו כאן
[הערה 1] ראה מאמרו של הרב מ"צ נריה זצ"ל אבי וראש ישיבות בנ"ע בגוילין (תשכ"ח "בני הישיבות וגיוסם", נמצא באוצר החכמה) שהאריך לבאר את מעמדם וחשיבותם של בני הישיבות, וכ' שם כי העם לדורותיו ראה בבחורי ישיבה כחיילים וחלוצים לפני המחנה. וגם שם כ' כי הישיבות אינם משוחררים מצבא, אלא חייבים להיות על משמרתם, הם כשבט הקהתי נושאי ארון ברית ה', וסיים בקריאה "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי".
0 תגובות