במסגרת מדור השו"ת בעלון 'אחוותא' מבית 'אחוות תורה', משיב הגר"א בוטבול לשאלות אקטואליות הנוגעות לדיני ממונות והלכות חג הפורים המתקרב.
תיווך של משפט אחד – חייב בתשלום?
השאלה: אדם סיפר לחברו שהוא מעוניין למכור את דירתו. חברו השיב: "בדיוק שמעתי שראובן מתעניין בקנייה" והעביר לו את מספר הטלפון שלו. ואכן, בעקבות ההפניה, המוכר הצליח למכור את דירתו. המפנה ביקש דמי תיווך מהצדדים, אך הם טענו שהוא רק הציע שם בעלמא ולא טרח מעבר לכך. האם יש לו דין מתווך?
התשובה: חיוב דמי תיווך קיים גם כאשר המתווך לא השתתף במשא ומתן בפועל, וכל ההתנהלות נעשתה ישירות בין הקונה למוכר. עם זאת, כאשר יש מתווך נוסף שניהל את המשא ומתן והיה מעורב באופן פעיל בעסקה, מקובל לחלק את דמי התיווך בין המתווכים.
ובנידוננו, פשוט שאם המציע דורש את חלקו, יש לו זכות לכך, ויש לשלם לו דמי תיווך לפי מנהג המדינה והסטנדרטים המקובלים. כמובן שאין חובה לעמוד על הגבייה, ואם "המתווך" יוותר או יסתפק בנתינה מועטת, תבוא עליו ברכה ומן השמים ישלמו שכרו.
משלוח מנות: לחבר הטוב או לשכן המסוכסך?
השאלה: יש לי בבניין שני שכנים: אחד חבר טוב שלי, והשני "ממש לא". כעת, לקראת פורים, אני מתלבט: מצד אחד נאמר "משלוח מנות איש לרעהו", ויש מקום לומר שיש עדיפות לתת לחבר. מצד שני, אולי עדיף דווקא לתת לשכן שאינו חבר, כדי להשלים עמו. כיצד ראוי לנהוג?
התשובה: עיקר מטרת מצוות משלוח מנות היא להרבות אהבה ואחווה. כנגד דברי הלשון הרע שאמר המן על ישראל "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותך", תיקנו להתחזק בריבוי רעים ואהבה בתוך עם ישראל. כך כתב הגר"ש אלקבץ בספר 'מנות הלוי'.
לפי זה, פשוט וברור שיש מעלה גדולה לתת משלוח מנות דווקא למי שהיחסים עמו אינם תקינים כל כך, כדי שעל ידי כך תתבטל העוינות ותשרור אהבה ואחווה, כמאמר הכתוב: "האמת והשלום אהבו".
האם שוקולד קטן נחשב "מנה"?
השאלה: הזמנתי משלוחי מנות מעוצבים מחברה מסוימת, קיבלתי כלי יפה, שוקולד יוקרתי קטן ומעוצב, ובקבוק ליקר, האם שתייה ומאכל פחות מכזית נחשבים לשתי המנות שצריך לתת במשלוח המנות?
התשובה: מלבד הטעם שהבאנו, ישנו טעם נוסף שכתבו הראשונים למצוות משלוח מנות, כדי שכל אדם יוכל לקיים את מצוות סעודת פורים בצורה יפה ומכובדת. אם כולם ישלחו זה לזה דברי מאכל, הסעודה תהיה עשירה ומכובדת.
לפי טעם זה, יש מקום לומר שצריך לשלוח דווקא דברי מאכל, וזהו פירוש המילה "מנות". וכיוון שבכל מקום בתורה שיעור אכילה אינו פחות מכזית, ראוי שלא לפחות במאכל משיעור כזית, שכן קשה לקרוא לפחות מכך בשם "מנה".
אף שלפי טעמו של בעל 'מנות הלוי', שעיקר המצווה הוא להרבות אהבה ואחווה, העיקר הוא בחשיבות המתנה ולכאורה לא היה צריך להיות דווקא דבר מאכל וודאי שלא בשיעור קבוע. אך לפי הטעם השני, אכן יש צורך בשיעור מינימלי.
התשובות התפרסמו בעלון אחוותא מבית 'אחוות תורה' ומובא כאן באדיבותם.
להצטרפות לקבוצת עדכוני אחוות תורה ולקבלת עלון אחוותא לפני כולם - כנסו >>
0 תגובות