הנסיך שלי, פרי בטני, משוש חיי, בגר והגיע לגיל המופלג של שנתיים ימים. לרגל המאורע המשמח, החלטנו אישי ואני שהגיעה העת למצוא לנו בית (קצת נסחפתי, דירה. טוב, נו, יחידת דיור) עם שטחים נרחבים יותר שעליהם הוא יוכל לגרור כיסאות ושולחנות (שימוש מעולה בילד, אגב, כשעוברים דירה), לטאטא (קטע מוזר יש לו, אך תודו שגאוני. גאוני וחסכוני, 50 שקלים לשעה, לא כולל נסיעות, אם אתם מעוניינים לשכור את שירותיו) ולהשאיר את חותמת ידו השמנמנה והמתוקה על הקירות, המראות ובעצם על כל פינה שאליה הוא מצליח להגיע. ותאמינו לי, הבנדיט הקטן מצליח. ובעיקר, מגיע לילד חדר משלו, וגם לנו.
בקיצור, מפה לשם, פיזית, יצאנו לסבב התרשמות מדירות פוטנציאליות. למרות שהגעתי עם אפס ציפיות, לא אבדה תקוותי והקפדתי לשאת תפילה חרישית בלבי לפני כל דלת שאמצא את הדירה שאהבה נפשי או שאראה בה כיוון מינימלי לשקול מעבר אליה. כמה מסובך זה כבר יכול להיות?
כפי שכבר וודאי הבנתם, זה מסובך יותר מהשגת שלום עולמי.
דירה א' - מתחילים
קומה שלישית ללא מעלית. להיט. עבורי, לרוץ 3 פעמים בשבוע על ההליכון בחדר כושר במהירות מרשימה למדי - קלללל, אבל מדרגות זה קו אדום. עינוי סיני.
נקשנו בדלת המתקלפת ולאחר מספר רגעים היא נפתחה על ידי אישה בעלת חזות שברירית וחיוך נבוך מרוח על שפתיה. נכנסנו לבית בצעדים מדודים, בכל זאת, לא נעים להפריע. מסתבר שהחשש שלנו היה מיותר. "לא נעים" הוא מושג שאינו קיים אצל המשפחה החביבה הזו.
ניסיתי לבדוק את סוג הרצפות שישנן בבית אך לא עלה בידי עקב עומס של צעצועים, ספרים ועוד אי אילו חפצים שהיו פזורים עליהן.
עברתי למטבח. למשפחה שאירחה אותנו יש 7 סירים ו-3 מחבתות. אתם בוודאי תוהים: מניין הגיע אלייך עודף המידע הזה אותו את מתעקשת לחלוק עמנו? והתשובה: המגירות והארונות היו פתוחים, ללא יוצא מן הכלל. לרגע חששתי ששודדים ביקרו במקום לפנינו. סירבתי להאמין לכאוס שהתחולל בדירה / זירת הקרב.
עברנו לחדר הילדים. גם שם לא עלה בידי להבין על אילו מרצפות אני דורכת כיוון שהמיטות - והיו מהן לא מעט - היו פתוחות לרווחה ותפסו את רוב שטח החדר. בזווית עיני הבחנתי בעכברון קטנטן שנס לו בבהלה, נדמה כי אף הוא לא מצא את מקומו בבית, תרתי משמע.
את מה שקרה בחדר האמבטיה אחסוך ממכם מפאת צנעת הפרט. והשוס נגלה לעיניי בדמות אב המשפחה שישב על הרצפה וקרא בספר.
דירה ב׳ - חלון בלהות
ההקדמה הגיעה בדמות כמות מדרגות נכבדת שבנוסף לכל הצרות היו צרות ומשופעות. האדרת בהחלט שונה. יפה, מזמינה, רחבת ידיים, לא בוהקת מניקיון אך בהחלט ניתנת לשיפור ושדרוג, אלא שלפי כמות החלונות בדירה חשתי לרגע כאילו אני במטוס ולא בדירת מגורים. 4 כיווני אוויר זה אנדרסטייטמנט. אפס פרטיות ואפס רצון מצידי לנקות כזו כמות של חלונות מדי שבוע.
בהמשך הסתבר שריבוי החלונות בא לפצות על הבעיה המרכזית בדירה: היעדר קיומה של דלת. כן כן, הדלת לדירה ניצבת לפני גרם המדרגות. אפס פרטיות, כבר אמרתי?
דירה ג' - אחרונה ולא חביבה כלל וכלל
הבניין שמאכלס אותה נתון כעת בשיפוצים ועל מנת להיכנס אליו היה עלינו לעבור מעל גשרון רעוע. צלחנו את המשימה מאובקים ומתעטשים ושמנו פעמינו אל המעלית החביבה שהתעקשה לקבל את פנינו בצורה מרשימה ביותר שלא תמחה מזיכרוננו לעולמי עד ונתקעה למספר דקות שנדמו כנצח בדרך אל הדירה הנכספת.
קשה לומר שהופתעתי מהמחזות שנגלו לעיניי לאחר ה"ארמונות" שראיתי בימים האחרונים, אך מסתבר שגרוע זה עניין יחסי. חלוקת החדרים המטופשת, הקירות שנדמה כי שימשו לא מעט את הילדים לסקיצות האיורים שלהם, הזוהמה - אין מה להמשיך, אני בטוחה שהבנתן.
ואני תוהה, היכן המודעות? כשאנו מזמינות אורחים לביתנו, אנחנו עושות לילות כימים כדי להנעים להם את חוויית האירוח; מנקות, מסדרות, עורכות שולחן ומה לא. אורחים שקרובים ללבנו מן הסתם ימחלו לנו על פירור סורר שנותר על השולחן מארוחת הערב, אך כשמדובר באורחים זרים המעוניינים להתרשם מהנכס וחוות דעתם תקבע אם ישכרו את הדירה או לא, זהו עניין די רציני, מדוע להראות להם דירות מוזנחות המשוועות לטיפת טיפוח, מינימלי ביותר? אורח לרגע רואה כל פגע, קל וחומר כשמדובר באורח שמקבל סיור בדירה, על שלל חדריה.
והגרוע מכל: המחירים. הו, המחירים. הסכומים הגבוהים שדורשים בעלי הדירות אינם עולים בקנה אחד עם נתוני הדירות העלובים.
מודעות. אינני מבקשת הרבה. פקחו את עיניכם וכבדו את האנשים שבאים לראות את ביתכם.
ואנחנו? עדיין בחיפושים. תחזיקו לנו אצבעות. או שנישאר בדירה הנוכחית, כי מה זו קצת צפיפות לעומת קורי עכביש ומסלול מכשולים מאתגר בדרך הביתה?
