במהלך חודש תשרי התפלל מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי את מרבית התפילות בבית הכנסת 'לדרמן' הסמוך לביתו, אלא שהפעם השתנה דבר.
עד לחודש זה קבע הגר"ח את מקומו בבית המדרש בקומה ב', בצד צפון סמוך לכניסה ולפני הקיר, אך בחודש תשרי עבר להתפלל בקדמת בית המדרש, מצד מזרח צפון, סמוך לכניסה הישירה שמביתו אל הגשר, במקום בו נערכים הבריתות מידי יום.
אחד המתפללים רצה מאוד לשבת על מקומו הקודם של מרן שר התורה ופנה בבקשה אל גבאי בית הכנסת שהוא מעוניין לקנות מקום לכל השנה, דווקא את המקום הזה והגבאים נטו להסכים.
אלא שאז החל ויכוח תורני בין המתפללים התלמידי חכמים, מאחר ובשולחן ערוך נפסק כי יש איסור לשבת במקומו של רבו, ויש נדון בפוסקים מה הדין אם יש לרבו כמה מקומות או שיש לרבו מקום שאינו קבוע, וכן בגדר מקום קבוע של רבו.
במקרה שרבו היה לו מקום קבוע ועבר למקום קבוע אחר - אין על המקום הראשון שום דין, ובוודאי אפשר לשבת שם, אבל כאן המקרה שונה כי המקום שמרן הגר"ח ישב בו שנים רבות מוכר וקבוע, וגם מקום שאינו רגיל בבית הכנסת כי הוא בצד ואינו מקום ישיבה, ורק לכבודו של שר התורה הפכו אותו למקום ישיבה, הרי שאם כעת עובר לשבת במקום אחר - המקום שיחדו עבורו נשאר, ויתכן שאין זה כבוד לשבת במקומו. מאידך, יש לצדד להתיר כי מאחר והוא יושב במקום אחר - אין שום סיבה להחמיר על מקומו הראשון.
בעלון דברי שי"ח מסופר כי שני גבאי בית הכנסת עלו למעונו של מרן לשאול אותו כדת מה לעשות, ותשובתו היתה: "איני רב וכל אחד יכול לשבת במקום שלי".
לא היתה ברירה ושלחו תלמיד חכם אחד לשאול את הגר"ח מה עושים במקרה זה, בלי לומר לו במי המדובר. וכאן השיב מרן: "מעיקר הדין אין שום שאלה, בודאי מותר. אבל מכל מקום, לא ראוי לשבת שם".