בשלב זה או אחר, כולנו יצאנו מגדרנו כדי לרצות את הסובבים אותנו. מערכות יחסים אינן ניתנות לתחזוק בלי ויתורים ואולי אפילו קומץ של הקרבות. אך ישנם אנשים הנוטים לכופף עצמם באופן תדיר ולוותר על צרכיהם והנאותיהם שלהם כדי לרצות את סביבתם. אולי הם פשוט אדיבים, אולי הם באמת נהנים ללכת עוד קילומטר ואין סיבה לדאגה. זה נהדר! עם זאת, ברוב המקרים, כדאי לחקור ולבדוק את הנטיה הזו למען בריאות הנפש. אז היכן עובר הגבול? יש כמה סימנים מרכזיים המצביעים על התופעה.
מחקר שנערך בשנת 2016 גילה כי אנשים מרצים או אלה שנוטים להסכים בצורה מופרזת עם אחרים - עשו זאת כמנגנון הגנה כדי למנוע מתח נפשי. הסכנה של הדפוסים האמורים (שיכולה לכלול גם התנצלות יתר על המידה או לומר כן לדברים שאינכם רוצים באמת לעשות) היא שהם מבטלים או מתעלמים באופן קבוע מהרגשות והצרכים שלהם. לא יחלוף זמן רב ודבר פעוט שיכעיס אותם עלול בסופו של דבר להוביל לפיצוץ, איבוד פרופורציות וניתוק פתאומי ממערכות היחסים שלהם, בכל המישורים.
במטרה לשפוך אור נוסף על ההשפעה שיכולה להיות לעניין, על הסובלים מהנטייה ועל מערכות היחסים שלהם, וחשוב יותר, איך לשנות את הרגלי הלמידה, מומחים מנו בפנינו את שלושת המאפיינים של טיפוסים אלו.
המבקשים אישור מאחרים
אם אתם מחפשים כל הזמן את אישורם של אחרים או משתמשים בדעות של אנשים אחרים עליכם כמדד לערך העצמי שלכם, השורש לכך יכול להיות שאתם לוקים בנטייה אישיותית לריצוי. טרייסי ליט, מאמנת חשיבה מוסמכת ומטפלת טרנספורמציונית, אומרת: "ביסודו של דבר, הפונקציה של אנשים המרצים באופן כרוני היא זו: אתם שואפים לרצות כי אתם מקבלים אישור, מקבלים שבחים, הערכה, אתם מרגישים חלק, מרגישים פופולריים. אתם מוכנים להשקיע את המאמץ כדי להרגיש שאתם מספיק טובים."
עכשיו, רעיון זה יכול להתבטא גם בהתנצלות מופרזת או שימוש במונחים כמו "האם זה הגיוני?", למבקשים אימות ממקורות חיצוניים. האמת היא, זה יכול להיות מתגמל לקבל משוב חיובי, אך לא מומלץ להיות תלויים באנשים אחרים כדי לקבל תמיד שבחים והכרה. למעשה, לעתים קרובות, אתם נוטים להטיל את האחריות לכך על אחרים, כאשר במציאות, האחריות צריכה להיות עליכם בלבד. בין אם ערכתם מצגת ללא דופי בעבודה או דחפתם את עצמכם להגיע לשיעור הספינינג שאתם בדרך כלל נוטים לדלג עליו, כדאי לשים לב ולהעריך את הניצחונות שלכם, גדולים או קטנים, הם יכולים לשחק תפקיד משמעותי בנטרול התנהגות לא בריאה זו.
באותו אופן, היו בטוחים יותר בהצהרות שלכם ונסו להמנע מהשמעת הצהרות מיותרות - כמו האמורה לעיל - כדי להוכיח כי אתם אינכם צריכים אישור חיצוני. "דרך העבודה של לאהוב את עצמכם ולטפח מערכת יחסים פנומנלית עם עצמכם, אתם מתחילים לראות כי אתם מהווים את האישור שלכם", אומרת ליט. "אתם האימות. מהמקום הזה, אתם משחררים את עצמכם מן הצורך לרצות אנשים."
לומר כן כאשר אתם באמת רוצים להגיד לא
האם אי פעם אמרתם כן למשהו - כמו לצאת לבית קפה עם עמית שאתם לא אוהבים או פגישה שאתם יודעים שאתם לא צריכים להשתתף בה, כאשר באמת רציתם להגיד לא?
"אנשים מרצים הם יותר מסתם עושים דברים מועילים עבור אחרים; רוב האנשים לא מבינים שזה יכול גם לכלול שוב ושוב הליכה למקומות או השתתפות בפעילויות שהם לא נהנים מהן", אומר מת'יו ורדון, מטפל מורשה לבריאות הנפש מסן דייגו.
אמנם להתפשר על דברים מדי פעם זה מצוין, אך זה הופך להיות בעיה גדולה יותר כאשר אתם נותנים שוב ושוב לאנשים לצפות ממכם לעשות דברים שאינם מציאותיים ואתם יודעים באופן אינטואיטיבי שאתם לא רוצים לעשות, בסופו של דבר אתם נותנים עדיפות לצרכים ולרצונות של אחרים על פני שלכם. עם הזמן, היחסים שלכם יתחילו להרגיש את ההשפעות המזיקות שיש לעניין.
"אתם מתחילים להפנים את התסכול ואת תחושת הלחץ המתמדת לומר 'כן', מה שעלול לגרום לכך שיהיה פחות כיף בסביבתכם, תהיו כועסים, מנותקים - או, במקרים מסוימים, תנתקו לחלוטין קשרים חברתיים," מייעץ ורדון.
"זה עלול להיות לא נוח בהתחלה, אבל עבודה על הפחתת אמירת ה"כן" היא הכרחית. אין שום דבר רע בהצעת נקודת מפגש אחרת לחבר שלכם או בנימוס לדחות הזמנה אם לוח הזמנים שלכם אינו מאפשר את זה."
על פי ד"ר קלואי קארמייקל, פסיכולוגית מורשית מניו יורק, הגדרת סוגים אלה של גבולות ולמידה לומר לא הן אחד הדברים החשובים ביותר שניתן לעשות כדי לשמור על הבריאות של מערכות יחסים.
"כאשר אתם מקבלים את ההחלטות הטובות ביותר עבורכם, הן למעשה הטובות ביותר עבור אנשים אחרים, כי אתם מראים להם שאתם מעריכים את היחסים שלכם על ידי הכנות שאתם מפגינים", אומרת קארמייקל.
התנהגות פסיבית
התנהגות של אנשים מרצים אינה מתבטאת רק בחזרה על משפטים וביטויים מסוימים שוב ושוב, אלא גם בכל הדברים שאינם אומרים או עושים כדי להימנע מקונפליקט. אז, איך ניתן להיות פשוט אסרטיביים יותר? היו נאמנים לצרכים שלכם ולמטרות, תמיד. קחו את המלצתה של ליט: "ברגע שאתם אומרים, 'אני כבר לא זמין עבור זה', ומתחילים לעשות בחירות חדשות לשנות את ההרגל, הדבר הכי קסום קורה - אתם נותנים רשות לאנשים אחרים סביבכם לשנות את ההרגל גם כן".