אאא

לקס גודמן, כותבת לאתר "Pure Wow":

"למרות שגם אני וגם בעלי חמי מזג, לא נעים להודות, אנחנו מנסים כמיטב יכולתנו לא לתת לרגשות האש שלנו להשפיע על שלום הבית שלנו. אף על פי כן, ביום החתונה שלנו, היינו מודעים לכך שמריבות וויכוחים בחיי נישואין הם בלתי נמנעים. אז, הצטיידנו בפעמון הפסקת אש.

קיבלנו את הרעיון המבריק הזה ממפיקת החתונה הפופולארית שלנו, טסה לין, שארגנה יותר מ-150 חתונות, שהוא בעצם מסורת אירית שתחילתה לפני מאות שנים. מבחינה היסטורית, במשפחות איריות, כלות וחתנים מקבלים קבוצה של פעמונים לשימוש אחרי החתונה. הפונקציונליות כפולה. הפעמונים הודפים רוחות רעות וגם מזכירים לזוג על ההתחייבות שלהם אחד לשני הרבה לאחר שהטקס הסתיים.

המנהג מציע שפעמונים אלה צריכים להיות ממוקמים במקום בולט בביתם של בני הזוג. כאשר מתעורר ויכוח, הפעמונים משמשים תזכורת לאושר שהיה ביום חתונתם. בני הזוג צריכים להשתמש בהם כדי לסמן את סופו של ויכוח, להכריז על פסק זמן או אפילו רק לטהר את האווירה.

אני ובעלי ראינו בפעמון דרך לחסל את הציפייה לשלמות בנישואינו. כמו גם, העובדה שאנחנו מתאימים, לא אומרת שאנחנו צריכים להסכים על כל דבר במשך שארית חיינו. (אם זה היה המקרה, הייתי מודאגת מאוד שאחד מאתנו הוא רובוט.)

שילוב הפעמון היה גם דרך לכלול את אמי, שנפטרה חודש לאחר ההתחייבות שלנו, ביום הגדול שלנו. כשניקיתי את הדירה שלה, מצאתי פעמון שבו השתמשתי כשהייתי קטנה. לכן, כאשר הציעה טסה משהו 'יצירתי כמו פעמון' לטקס שלנו, זיכרונו של הפעמון של אימי תקתק במוחי.

אם הויכוח בעניין הגרביים שבעלי השאיר על הרצפה, חוזר על עצמו שוב ושוב, או למה אני מתקשה לקום בבוקר, אז הפעמון המצלצל מכריז על סיומו. בשנה הראשונה לנישואינו, ניהלנו מאבקים בלתי פוסקים, אבל בסופו של דבר הבנו זה את זה, והיום, אנו חוגגים את יום הנישואין הראשון שלנו, נינוחים ומאושרים."