היום כמעט וניצח אותי חתול. כן, כן, מה אתם מתפלאים? זה היה ככה:

שעת בוקר מוקדמת, שנינו חצינו את הכביש, לא במעבר חציה, זה מול זו. אני מעט בריצה, כדי להספיק את האוטובוס לעבודה, עם עין לתחנה ועין עליו. והוא מולי, במבט מוגבה והליכה אטית, גאוותנית, כאומר "אני יותר טוב ממך". במה? ניסיתי להבין.

"אני", הוא עונה לי, "קמתי להנאתי, בשעה שרציתי. מיד מצאתי לי שתיה במי שלולית או ברז מטפטף ועכשיו אני חוזר לישון. כשאחליט, אקום שוב, אחפש מה לאכול. תמיד יש, אנשים טובים דואגים לי ואם לא, אצא לחפש לי טרף קל מהבריות הקטנות שנמצאות בעולמנו. אח''כ אשתזף קצת וכך כל היום, מן המנוחה לאכילה, לשוטטות. לפעמים כשמתחשק לי אקשן, אני יוצא למלחמת כנופיות, שריטה או שתיים, כמה יללות וגמרנו".

"ואילו את, את חיה בעולם מטורף. התחלת את הבוקר בחשש שמא נגמר החלב לקפה וכעת את רצה לעבודה, פוחדת להפסיד את האוטובוס, כי אז אנשים יחכו לך ואיחורך יגרום לאיחורם, שיגרום לאיחורם של אחרים, שיגרום לעיכוב מדינה שלמה, שגם כך תקועה בפקקים איומים. ובזמן שתשבו בפקק, תשמעו בחדשות על אונס מזעזע שמטלטל מדינה שלמה וגורם לכם לצעוק אחד על השני ולהאשים אחד את השני".

"במקרה הטוב, תשמעו על רקטות בדרום, שרים שסרחו, יוקר מאמיר וכנסת שהתפזרה. אח''כ, יומך לפנייך - עבודה, בית, ילדים, מטלות, חובות, פגישות, חיוכים מאולצים וכאלה שלא. ובשעה שאת נופלת שדודה על מיטתך בלילות, אני בשיא מרצי וכוחי. כסף ובגדים אינני צריך, גם לא לעמול על דירה או חופשה או להקנות חינוך לילדיי. אז מה את אומרת, ניצחתי או לא?"

לרגע התבלבלתי, יש משהו בדבריו, עולם הפוך ראיתי? שמרתי את שיחתנו ואצתי לעבודתי. כשיצאתי להפסקה פגשתי מכר ליד עמדת הקפה וסיפרתי לו את אירועי הבוקר המטרידים. "אני חושב שהחתול ניצח" הוא אמר לי, "אני מעדיף חיים כמו של החתול, רגועים, אטיים, בלי דאגות, בלי מחשבות רחוקות, חיים של נחת".

אז כן? האם מוטב האדם מן הבהמה?

אנחנו חיים בעולם בו ניתנת לנו בחירה. האם "אדם לעמל יולד", או לא. האם העמל שלנו מקנה לנו ערך? מוסרי, כלכלי, אישי? אני חושבת שכן. ברגע שאדם עמל על ההישג שלו, אזי ההישג הופך להיות קניין רוחני. המתנות שאנחנו מקבלים בדרך להשגת ההישג לפעמים גדולות מההישג עצמו. העיצוב שלנו כאנשים, כפרט וכחברה משתנה על הדרך גם כן. היכולות שלנו באות לידי ביטוי ואנחנו לומדים להכיר את עצמנו דרך העולם שסביבנו ואת צרכי העולם דרכנו ודרך הסביבה. ועבודה קשה, היא עוצמה, היא כוח, היא רוח, היא חירות. היא מחשלת ובונה אותנו ואת ילדינו ומעצבת את החברה שלנו. היא "מערכת חירות טבעית" (אדם סמית).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

וחירות אישית צועדת יד ביד עם זכות הקניין. אדם, כיצור רציונלי, מסוגל לעשות כל שימוש ברכושו, כל עוד הוא לא מזיק לסביבתו וזכות זאת היא מוסרית ויעילה, כאשר החירות האישית והזכות לבעלות פרטית על קניין נשמרים.

מבחינתי, עמל הוא חלק בלתי נפרד מהתכונות האנושיות, שאפתנות שמניעה אותו גם כן. לפעמים היא צריכה הצתה מחודשת ואז צריך לחשוב ולפעול, אבל בלעדיהן אנחנו בוחרים בדרך הקלה, זו של החתול, זו שמשאירה אותנו בלי הקניינים שאנחנו משיגים בדרך, אלו שמעצבים אותנו.

ישראל צועדת לה לעבר מערכת החירות הזאת הנקראת "קפיטליזם". הדרך ארוכה, רצופת מהמורות, אבל כל עוד לא נעדיף להיות כאותו חתול, אנחנו על השביל.

משאירה לכם את הזכות להחליט באיזה צד אתם תומכים, שלי או של מה שבטוח. אני כבר בחרתי.