לא לחינם הערתי בציניות בטורי הקודם על תופעת המסעדות המאביסות אותך עד קצה גבול היכולת והקיבולת. למען האמת, אני אפילו חש תיעוב ובוז כלפי המסעדות הנ"ל. שכן, פיטום הקיבה הכפוי הזה, כמוהו כהצהרה: "שמע, אין לנו משהו טעים להציע לך לאכול. אבל, אם כבר שילמת, לפחות אל תצא מפה רעב..."
על כן, כבר שנים שמסעדות המציעות מבצעים מופרכים בדוגמת: "אכול עד שתמות" ממש לא עושות לי את זה. המוזר בכל קטגוריית המבצעים הזו שלא בדיוק מציעה לך לאכול, אלא יותר פוקדת עליך: אכול! או לחלופין מציעה בנימוס: "שלם על הצלחת, האוכל עלינו" וכהנה. שכמעט בכל פעם שנכנסתי למסעדה המציעה "פיתויים" מהסוג הזה, העברת מבט בכרסי המשתפל הספיקה בעבורם בכדי להודיע לי מיידית שהמבצע "אכול כפי יכולתך..." הסתיים בדיוק הבוקר... מאז שהבנתי שהמסעדות המדומות האלו, לא מסוגלות לקחת על עצמן סיכון שכזה, אני כבר לא מנסה יותר.
למען הגילוי הנאות, הייתי אמור להתחיל בווידוי קטן. חיבה כלשהי יש בליבי כלפי מסעדת "מולדן". שכן, לפני מספר שנים, הצעתי (קבעתי) נישואין לרעייתי במסעדה שלפניכם. מה שאומר שכנראה, עקב ההתרגשות הטבעית שאחזה בי במעמד החד-פעמי הזה (טפו-טפו), לא הייתי קשוב לפרטים הקולינאריים שהונחו בפניי באותו ערב חיובי. מה שכן, זוכר אני לטובה את מנת הכבד שהוגשה במחבת רותחת. מאז לצערי, גם רמת הכולסטרול לא ממש היטיבה עימי חסד. כך שאני נאלץ להתרפק על זיכרונות בלבד...
צילום: מיטל סולומון, עבור ROL.co.il
שמה של המסעדה, "מולדן", נגזר ממיקומה בעבר הלא-רחוק, מול מלון דן ברחוב הירקון בתל-אביב, הידוע גם כמקום מפגש פורה בעבור פוליטיקאים זחוחים ונבערים, בעיקר בערבי פריימריס ומגדמי בחירות קריטיים. אם כבר הזכרנו את רחוב הירקון בתל-אביב, ללא ספק מדובר ברחוב שזכה לעדנה בתחילת המילניום כרחוב המסעדות הכשרות למהדרין, למי שזוכר את "צ'יינה לי" הוותיקה שרבצה לא הרחק משם שנים לא מעטות. לאחר מכן הצטרפו מסעדות נוספות, כמו פריים גריל ועוד.
כיום לצערי, השתלטו שוב מסעדות השקצים והטריפות על רחוב הירקון, שנראה יותר כמו טיילת לתיירים אבודים וחניון מוניות ענק.
אז אם בגלגול הקודם של המסעדה, עוד היית יכול לחצות את הכביש לאחר שמילאת את כרסך ולא בש"ס ובפוסקים, להשתרע בלובי של המלון ולחכות עד יעבור זעם. היום אתה יכול לשכוח מזה. המוטו הוא: אכלת נסעת.
בצעד לא מובן בעליל, לפני כשלוש שנים, התמקמה המסעדה ברחוב ז'בוטינסקי הפתח-תקוואי בתוך תחנת דלק. מה שהביא אותי אינסטינקטיבית לרחרח סביבי אחת לכמה שניות ככלב חשדן, שמא ריח האוקטן, מתלווה חלילה למנות במסעדה.
הגענו למקום בתחילת הערב, מה שעורר בי את החשש שנצטרך להמתין ממושכות למקום פנוי. אולם, למרבה ההפתעה היינו הסועדים היחידים במסעדה, אם לא מחשיבים את אחד מעובדי המטבח, בן מיעוטים זעוף במיוחד שניסה לשווא להיאבק על הדלפק בחתיכת סטייק שרירי, תוך כדי השמעת קללות ססגוניות בשפת אמו.
כחבר וירטואלי של המסעדה, שזו מצידה, משגרת אליי למייל בנדיבות ובתכיפות מבצעים ושאר ירקות. החלטתי ללכת על המבצע הזוגי שכלל ארוחה מלאה, כולל מנות ראשונות, עיקריות, קינוחים ושתיה בפחות ממאתיים שקלים!
ובכן, מדובר במלכודת המושלמת, ותיכף תבינו גם למה.
המסעדה דווקא מעוצבת בטוב-טעם סביר, נקייה ומשרה אווירה נינוחה למדיי. והכי חשוב בימים אלו, המזגן מספק את מנת החמצן הראויה לבל תתמוטט היישר לתוך הצלחת. המלצריות האדיבות יש לומר, שתיים במספר, כרכרו סביבנו והריצו במהירות נדירה את מנות הפתיחה לשולחן, שישה סלטים כמדומני. גזר מרוקאי (עצבני בחריפותו), סלט כרוב וגזר במיונז שהיה טעים, חרף כמות המיונז המוגזמת שהורעפה עליו. סלט חציל רומני שמשום מה הכיל סוכר (!) ונמנעתי מלגעת בו. סלט חצילים במיונז שהיה מאוזן בטעמיו, רך ושמנוני במידת הצורך. סלט מטבוחה דליל ומתקתק משהו. ואחרון לא חביב, סלט תירס אנמי וחסר כל ייחודיות. לאפה חמה כמובן, ליוותה במסורתיות את מתקפת הקלוריות הראשונית שלנו.
צילום: מיטל סולומון, עבור ROL.co.il
אני חייב לציין שוב את מהירות השירות, אלא, שאליה וקוץ בה. לא פעם אנו נאלצים במסעדות מסוימות, לאחר עיון מעמיק ולמדני בתפריט וסדרת התייעצויות מרתוניות כולל חבר טלפוני, להזמין סוף כל-סוף את המנות. ואז... להביט בעיניים כלות ובלשון משתרבבת במחוגי השעון שדוחקים בזמן הרחק אל מעבר לגבולות הטעם הטוב.
אז נכון שעדיף לקבל שירות מהיר ויעיל מאשר להמתין לשווא שהטבח יסיים את מלאכת קישוט המנות. ובכל זאת, קצב מהיר מידיי, כפי שהיה מנת חלקנו באותו ערב, מעניק לך את מלוא התחושה שאתה זה שמעכב את סגירת המסעדה... שוב הופתענו (מהכמות, לאו דווקא מהאיכות).
המנה העיקרית שהייתה אמורה להספיק לשני סועדים, דמתה בגודלה לקערת הבשרים שמגישים בכלוב האריות בגן-החיות התנ"כי. פלטת בשרים אימתנית שעליה נחו שלושה סוגי בשרים. חזה עוף רך וטוב, אך מתובלן עד זוב. סטייק עין, שהיה צרוב במידה הנכונה. וקציצות (קבב) בשר בקר טחון שהיו יבשות למדי ותפלות בטעמן. לבשרים התלוו קערת סלט ברוטב ויניגרט וצלחת אורז עם תפוחי אדמה אפויים שטבעו בשמן.
מטעמים מובנים, במנת הקינוח נמנעתי מלגעת. אולם, מניסיוני עתיר השנים והקלוריות, מעטים הם הקינוחים היצירתיים במסעדות שכאלה. בכל זאת, מה כבר יש לצפות ממאפין תעשייתי, מזוגג בסירופ מייפל/שוקולד פרווה, כדור גלידה (שגם הוא פרווה) וחצי קילוגרם של אבקת סוכר בצלחת אחת? לא הרבה.
לסיכום, השירות כאמור בסדר גמור, אך זריז ודוחק מידיי לטעמי. 220 ₪ לזוג (השתוללתי קצת עם השתיה) לא כולל תשר בעבור הנזכר לעיל, לכל הדעות לא מדובר בהוצאה כואבת.
הכמות האפילה על האיכות. כך שאפילו אני התקשיתי במשימת הלעיסה והעלאת הגרה. על כן, ביקשנו יפה שיארזו את יותרת הבשר והמנות והזדחלנו לרכב בכבדות ובחשש ניכר מגיהוק בלתי נשלט שיגרום לנו לפלוט בחזרה את אשר בא אל קירבנו...
מסעדת מולדן. ז'בוטינסקי 63, פתח-תקווה.
גלאט כשר בהשגחת הרבנות פתח-תקווה.
בשרים: בד"צ העדה החרדית, הרב רובין והרב מחפוד.
טל': 03-9227795
א'-ה' 11:00-24:00
ו'- פתוח לאירועים בלבד.
מוצ"ש- החל משעה לאחר צאת השבת עד אחרון הלקוחות.
טור קודם: