זכינו לחוות בימי אלו את שמחת הפורים, בקריאת המגילה ברוב עם, ובקיום שאר מצוות היום, בנתינה לזולת, בריבוי אהבה ואחוה, במשלוחי המנות הייחודיים והססגוניים, ובמתנות לאביונים.
בהתאם לכך, באוירת השמחה של ימי הפורים שחלפו – אשתדל שלא להעכיר את מצב הרוח, ולא אעסוק כעת בענייני מפלגות ופוליטיקה, דומני כי שבענו מהם, די והותר... ובאמת הגיע הזמן שנבין כי יש עולם שלם גם בלי פוליטיקה... עם ישראל עומד בפני חוויות ואתגרים רבים העומדים לפתחו, גם בלעדיהם...
ניגש כעת לנושא אקטואלי מתוך פרשת השבוע, שאלה אותה אני נשאל שוב ושוב על ידי אנשים שעדיין אינם שומרי שבת, ושאלתם בפיהם: "מה אכפת לכם החרדים – הדתיים מכך שישנם כאלו שאינם שומרים שבת"? ואכן, במבט שטחי, שאלה זו היא במקומה. מדוע שומרי התורה והמצוות מחרפים נפשם למען כבוד השבת? מדוע לא ינהגו ב"ממלכתיות" ויתנו לכל אחד את האפשרות להחליט לעצמו כיצד לנהוג ביום השבת?
מתוך פרשת השבוע, פרשת כי תשא, נוכל לקבל תשובה לנושא זה. התורה מצווה את בני ישראל לשמור את השבת: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם... שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה'".
מהמפרשים עומדים על לשון הציווי שהתורה פותחת בו, בלשון רבים: "אַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". לא 'תשמור' – בל' יחיד, אלא "תשמרו" – ל' רבים. מדוע?
מבארים המפרשים, כי השבת מצטיינת בייחודיות משלה, היא כוללת את האווירה הכללית, את הפרהסיה הציבורית, האדם אינו יכול לומר לעצמו, אני עושה את שלי, אני שומר את השבת בביתי הפרטי, מה אכפת לי מה עושים אחרים. אלא חובה עלינו כיהודים לקחת אחריות ציבורית ולדאוג לכך שכלל היהודים יכבדו את השבת, שהאומה היהודית תשמור את יום השבת לקדשו!
אנו מוצאים בחז"ל התייחסות חריגה לאלו שמחללים שבת בפרהסיה, מעבר לאיסורים אחרים. שמירת השבת דורשת מאיתנו התייחסות מיוחדת במרחב הציבורי.
ולכן התורה כותבת את נושא השבת בלשון רבים: "תשמורו". לא די בכך שהיחיד ישמור את השבת, אלא יש לנו להשפיע ולהקרין על הסביבה עד שגם היא תשמור את השבת, כי כל ישראל ערבים זה לזה.
אמנם, אני בהחלט חושב שהדרך להשיג את המטרה הזו – הדאגה לשמירת השבת במרחב הציבורי – היא בהחלט בדרכי נועם, בדרך של כבוד הדדי והסברה נאותה, הניסיון מלמד שדרך השנאה והקיטוב עלולים לגרום את ההיפך מכך, יש לקרב את העם בצורה ראויה אל ערך שמירת השבת, וזכינו לראות בכך הצלחות גדולות.
מצד שני, אני רואה בצורה חמורה את הניסיון להתסיס ולהסית באמצעות חקיקת חוקים לחילול שבת ציבורי חס וחלילה, כמו חוק תחבורה ציבורית בשבת וכדו'.
מהניסיון שלי אוכל לחלוק עמכן את התובנה כי התשובה שלנו לכל ההסתה, כמו גם לגרום לכך שיום שבת קודש – יום המנוחה הקדוש והמקודש של העם היהודי לדורותיו – יהיה נחלת הכלל, היא באמצעות קירוב בדרכי נועם, הסברת פנים ולימוד משותף על השבת וחשיבותה. אם נשכיל לעשות זאת, והיה זה שכרינו.
• • •
ומעניין לעניין שמירת המרחב הציבורי... ה"קורונה"...
מדינת ישראל כמו גם העולם כולו עוקב בדריכות אחר נדידתו של הנגיף המסתורי.
בעירנו חדרה התמניתי על ידי ראש העיר לרכז ולנהל את פעילות העירייה מול גורמי הממשלה בנושא חשוב זה, למניעת התפשטות הנגיף.
מדובר בהאצלת סמכות כבדה, בנושא זה שהלא נודע רב על הנודע, ותפקידנו הוא לעשות את המוטל עלינו, במלוא האחריות.
למרות כל הכאב, לא תמיד הכל הולך לפי מה שהיינו רוצים, כמו למשל האכזבה שחוויתי השבוע יחד עם בני זוג תושבי צרפת שהיה אמור להינשא השבוע בחדרה ביום רביעי הקרוב – אך מכיון שהם נמצאים בבידוד, לא נמצאה דרך "לחלץ" את הזוג מהבידוד שנכפה עליו...
אך במבט נכון ושקול אנו יודעים כי הכל משמים, וכאשר אנו עושים את חובתנו מבחינת ההשתדלות והזהירות הראויה, אין זו רק היסחפות אחרי ה"היסטרייה" העולמית, אלא אנו מקיימים בכך את צו הבורא: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". ואם אלו הם דרכי הזהירות הנדרשים מאיתנו על פי הכללים ודרכי הזהירות, אז בוודאי הכל לטובה.
כפי ראות עיני – הטיפול המסור של שר הבריאות המצוין הרב יעקב ליצמן שיחי' בשיתוף פעולה מקצועי מלא עם צוות לשכתו, ידידי ר' אבי דז'דק וכל שאר בעלי התפקידים עושים את מלאכתם נאמנה כעבודת קודש באחראיות ובמקצועיות, ומנהלים את האירוע בצורה ראוייה לשבח!
בברכת "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ"
שבת שלום ומבורך