אאא

שמעתי מרב קהילתנו על רבי ישראל שאפר מקהילת קודש מוהליב, שיום אחד הלשינו עליו לפני השר, והוא היה צריך לנסוע לשר כדי ליישב איתו את הענין.

כאשר הוא יצא לדרך להיפגש עם השר, הוא עבר לפני כן אל הבעל שם טוב הקדוש לספר לו את מה שקורה עימו, ולבקש ממנו אודות הדבר.

אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: "אל תפחד מזה, אך כל אדם צריך להיות תפוס איזה פעם", ורבי ישראל נסע אל השר בהרגשת פחד.

בבואו לדבר עם השר הוא נשא חן בעיניו, שהשר אף הלווה לו מעות.

כשחזר לביתו הוא עבר דרך קהילת הקודש באר, ומושל בעיר 'תפס' אותו בטענות על איזה ענין, ורצה להשאיר אותו שם.

אמרו בני העיר לשר: כדאי לך להניח לו - כי הוא יכול לרדוף אותך. והשר שחרר את רבי ישראל שיצא לביתו לשלום.

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך

האמונה נותנת לאדם תחושת רוגע וחוסן, בטחון ויציבות לעבור את כל ניסיונות החיים, כי היא השכל שמעל השכל, כי מה שמובן בשכל – לא צריך אמונה, אמונה היא נקודת החיבור הפנימית של ה'חלק' האלוקי שבאדם, לבורא עולם - מקור החיים האושר והשמחה.

בימים אלו שהכל לא ברור ולא ידוע, כדי לחזק את האמונה בלב, שכל מה שקורה עימנו נעשה רק לטובתו הניצחית, כך שהאמונה לא תשאר רק בהבנת השכל, אלא, שהלב יסכים להשלים עם 'חוסר' השליטה של האדם על המציאות העכשוית, ישחרר שליטה, ויפנים שאכן – הכל לטובה, ואז, האדם יוכל לחיות ברוגע ושמחה, ויתקיים בו "הרפו ודעו כי טוב ה'".

כלל שכדי לשנן: גם מה שנראה ש'לא כסדר' הוא כ'סדר', כי רק הקב"ה קובע מה יהיה הסדר החדש בעולם, כי 'מלוא כל הארץ כבודו', ו'לית אתר פנוי מיניה'.

וה' יתברך הוא גדול גיבור ונורא, אחד יחיד ומיוחד, ואין שום מציאות בעולם – חוץ ממנו יתברך, ולכן, לא שווה לאדם לבטוח בשום דבר רק בו, ויסמוך עליו 'כגמול עלי אימו' והיה ה' מבטחו, ונראה את ישועת ה' במהרה – כהרף עין.

יהי רצון שתשעה באב יהפך ליום ישועה ושמחה, ונראה במהרה בבנין בית המקדש, אמן.