אנו רואים את תחילתה של השגרה. אצלנו בבית הספר 'מדעים ויהדות' מתקיימים הלימודים, אמנם במגבלות הנדרשות, אבל ב"ה כל התלמידים א'- יב' כבר חזרו לספסלי הלימודים.
גם היומן מתחיל להתמלא, תאריכי חופות נקבעות לתאריכים השונים בשנה הקרובה. פגישות ההכנה עם בני הזוג מתקיימות גם באופן פרונטלי, ולא רק דיגיטלי.
אירועים מסוימים מתקיימים במגבלות כאלו ואחרות, ואפילו 'ועדת חריגים' לכניסה ויציאה מהארץ מתבטלת. המלונות ומקומות האירוח מתארגנים לתפוסה משמעותית במהלך חג הפסח הקרב ובא בקיצור, אופטימיות .
וכמו תמיד, מכל אירוע ומכל תקופה אני שואל ותובע מעצמי, ממשפחתי ומתלמידי, להתבונן ולהפנים תובנות ולקחים ממה שעברנו, ולקחת אותם כצידה לדרך, לעתיד!
וכדרכינו, נתחיל בהתבוננות מתוך פרשת השבוע, בשבת זו נקרא על אירוע טראגי שעבר על עם ישראל, פרשת 'עגל הזהב', שלצערנו אנו משלמים את מחירו הכבד עד עצם היום הזה!
הטרגדיה אירעה לעם ישראל אשר זה עתה יצאו ממצרים וראו את כל הניסים שעשה להם הקב"ה, ממתינים למשה שעלה להר סיני לקבל תורה מן השמים, ולהביא להם משם כעבור ארבעים יום את לוחות הברית.
וכאשר היה מי שטעה בחישוב הזמן והיה נראה כי משה בושש מלהגיע, שלא כפי המתוכנן. בשלב זה מופיע גם השטן, אשר אינו מחמיץ הזדמנויות כאלו של טשטוש וחוסר וודאות, ומראה להם חזיון בו נראים מלאכים שנושאים את מיטתו של משה כביכול לקבורה ... ובכך הכשיר את הדרך למי שנכשל ועשה לו 'עבודה זרה'! עגל זהב לסגוד לו.
וכאן אנו עומדים בפני שאלה קשה החודרת לעומק הנפש: איך קרה שבזמן קצר כל כך ירד עם ישראל ירידה מוסרית עצומה שכזו?
אותו עם ששמע באזניו מאת הבורא את הדיבר "אנכי ד' אלקיך", ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", ראה במו עיניו את הניסים והנפלאות שנעשו במצרים ועל הים, וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא במעשה מרכבה. איך ירדו פלאים באופן כה פתאומי, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא? מה הסיבה והרקע לירידה שכזו?
נביא את הסברו של ראש ישיבת מיר הגאון רבי חיים שמואלביץ' זצ"ל, שמדייק את דבריו מתוך מאמר חז"ל כי ראתה שפחה על הים (סוף) מה שלא ראו הנביאים. ויש להתבונן כי לכאורה אותה שפחה הייתה אמורה להיות במדרגה נעלה מהם, ועם כל זאת, הם באמת נביאי ה', ואילו השפחה נשארה בדרגתה השפלה והפחותה של שפחה, על אף שזכתה לראות בהתגלות ד' יותר מהנביאים.
וההסבר בזה הוא, כי גודל ההכרה כשלעצמה לא תהפוך את מהות האדם ולא תשנה אותו במהותו, ולכן אותה שפחה שאמנם זכתה והגיעה להכרה נעלה ועמוקה אולם היא עצמה נשארה במדרגתה הקודמת, ולכן למרות שראתה בהכרתה יותר מהנביאים, נשארה שפחה כשהייתה.
אנו רואים כאן את ההבדל הגדול בין מי שטורח ועמל ומגיע למה שהגיע על ידי עמל ויגיעה עד שזוכה לרכוש לעצמו את המעלות, לבין מי שמגיע למדרגה נעלית תוך זמן קצר ללא יגיעה ועמל.
אנו רואים בפרשתנו, כי כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, אחרי כל הניסים הגדולים שראו, וכן הזכויות הרבות שהיו להם בעצם היציאה בחיפזון וההליכה באמונה אחר צו הבורא, אך עדיין לא הגיעו למדרגה עצמית מספקת כדי שלא להיכשל ברגע של טשטוש וערפל. ובמצב כזה יכול השטן 'להפיל' אותם לאחר כמה שעות שהיו נראות כאיחור בירידתו של משה.
•
ואם ננסה לתרגם לעצמנו את המסר הנוקב הזה, לא יעזור אף אירוע משמעותי בסדר גדול ככל שיהיה, אם זה עובר עלינו כאירוע חיצוני וחולף, ללא עבודה עצמית והכנה פנימית.
כל אחד מכיר בעצמו עובדות על אנשים שחוו בחייהם אירועים בסדר גודל שהיו אמורים לשנות את תפיסת עולמם, ובאותו רגע הם אכן החליטו לעשות זאת, אך למרבה הצער הם נשארו באורח החיים שלהם, והמשיכו הלאה כאילו לא אירע דבר.
זה אחד המסרים שחידדנו לעצמנו בתקופה זו, כפי שפתחנו, עברנו אירוע בסדר גודל ובקנה מידה עולמיים, שינוי סדרי עולם, לא יום ולא שבוע, אלא שנה שלימה של תהפוכות באמצעותם הראו לנו משמים כי יש מנהיג לעולם! וכי הוא לבדו בלי עזרה או התערבות של אי מי, הוא מנהל את העולם כרצונו!
אבל, כל זה עלול לשקוע חלילה בתהום הנשייה, אותי באופן אישי זה מפחיד, ואני בטוח שצריך לעשות את הכל כדי שמשהו אצלנו ישתנה, ולטובה!
אינני מטיף לאחרים מוסר, ולא אומר לאף אחד מה לעשות. כל אחד יעשה בעצמו לעצמו את העצירה הזו, את הבירור העצמי, ויגיע להחלטה האישית בעצמו.
אך אין שום ספק כי משהו צריך להשתנות, בתוכנו פנימה. אי אפשר להמשיך את החיים הלאה בלי לקחת משהו מהתקופה הסוערת הזו!
כולנו חייבים להתקדם!
יחד שבטי ישראל