אאא

 

פעם אחת הבעל שם טוב הקדוש היה בסעודת פדיון הבן. 

בסוף הסעודה, הוא לקח פרוסת לחם ולעס אותה, עד שפניו האדימו, והיה נראה שהרגשותיו משתנים ומתחלפים. 

האנשים שנוכחו במקום, היו סבורים שהבעל שם טוב הקדוש ח"ו נחנק, ורצו להציל אותו. 

רבי זאב קיצעס הביט בפניו, ואמר: הניחו לו! וכך היה, הניחו לו פרק זמן ממושך, עד שחזר הבעל שם טוב הקדוש לאיתנו - לבד מעצמו.

שאלו אותו: מה היה הדבר הזה? 

השיב הבעל שם טוב הקדוש: כשאכלתי את חתיכת הלחם, כיוונתי את כוונת האכילה.

עם כוונה אחת שכיוונתי, השגתי את כוונת האכילה, שֶׁכִּוֵּן משה רבינו ע"ה - כאשר נתנה לו צפורה לאכול - בפעם הראשונה.

וכאשר כיוונתי את ה'יחוד' הזה, משה רבינו ע"ה - בא לכאן, והיה מה שהיה. 

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך

כל מה שנעשה בעולם הוא - בהשגחת ה' יתברך, ולטובתו של האדם. 

אף אם האדם אינו מבין - מדוע הדבר הוא לטובתו, שיאמין ויבטח בה' יתברך שרחמיו וחסדיו מרובים על האדם, ואין רע יורד מהשמים, והכל הוא רק – טוב.

מדגיש הבעל שם טוב הקדוש, שגם מחשבות ותחבולות בני אדם, ואפילו בדבר הכי פעוט וקטן, כמו 'נקיפת אצבע' - גם הוא רצון ה', כמו שכתוב: 

"את השמים ואת הארץ אני מלא".

'אני מלא' הכוונה: 'אני ממלא'. 

הקב"ה "מלוא כל הארץ כבודו" מלוא – כל הארץ מונהגת ומושגחת ע"י ה' יתברך, בכל רגע ובכל מקום, ובכל פרט ומצב, וזה: "את השמים ואת הארץ – אני מלא" רק ה' שולט בכל מה שקורה בשמים ובארץ, אבל, לפעמים שליטתו נסתרת ומכוסה מעיני בשר ודם, ולכן:

האדם צריך לדעת ולהאמין שהוא מושגח בהשגחה פרטית, בכל רגע ורגע, בצורה הכי פרטית ומדוייקת. 

מכאן, ו"אין אדם נוקף אצבע למלמטה, אלא, אם כן מכריזים עליו מלמעלה":

שום תנועה לא יכולה להיעשות בעולם, אלא אם כן:

הקב"ה גזר שהיא תצא לפועל - ותתבצע. 

האמונה - היא אחד הדברים שצריכים חיזוק יומי תמידי, ולכן, אם האדם רוצה לחיות ברוגע ושלווה, הוא צריך לחזור ולשנן בקביעות:

רק אתה ריבונו של עולם: עילת העילות וסיבת כל הסיבות!

אנת לעילא! לעילא מן כולא! ולית לעילא מינך! 

דלית מחשבה תפיסא בך כלל! ולך דומיה תהילה! 

ואני בטוח שכל מה שאתה עושה הוא רק לטובתי!

ולמרות שאני לא מבין, אני נשען על רחמך וחסדך המרובים!

ובטוח וסמוך שתגמור עבורי הכל לטובה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כאשר משננים זאת בכל יום ויום, לאט לאט נכנס ללב ונפש הרוגע והשלווה של 'מנוחת נפש הבוטח' ומגיעים למצב, שלא מצטערים או מקפידים על שום דבר, ועל אף אדם, כי יודעים:

שרק הקב"ה - 'עשה עושה ויעשה לכל המעשים'!

ואם הקב"ה היה רוצה שהפעולה שאנו רוצים לבצע - תצא לפועל, הוא כבר ידאג שהיא תצליח... ויש לו הרבה דרכים לעשות זאת...

וזוהי עבודת חיים, אשר – שכר עצום ורב בצידה! 

ואם האדם חי את המציאות האלוקית הזאת, הוא חי מתוך אושר ותענוג, ומרגיש שחייו הם ממש - 'מעין עולם הבא' (עפ"י דרכי ישרים ו'פרי הארץ'). 

יהי רצון שנזכה להרגיש השבוע את חסדי ורחמי ה' התמידים שעוטפים אותנו, ונזכה לישועות, אמן!