חוף הדייגים בחדרה הוא אחד היפים בארץ, מקום מפלט מהסאון העירוני אל חוף של רוגע ושלווה, בין היתר הוא משמש כחוף מוטורי ממנו יוצאות סירות וכלי תחבורה שונים אל עבר הים. מדובר בחוף פסטורלי שנופיו מזכירים כפרי דייגים ביוון, אשתף אתכם ואגלה לכם כי בס"ד זכיתי לערוך שם יותר מחופה מרגשת אחת...
היופי המתמזג עם השקט במקום - ממכרים בהחלט, אלא שכאן בדיוק טמונה לה גם הסכנה הגדולה!
בתחילת השבוע בשעות הערב נכנסו שלשה תלמידי תיכון אל החוף, ויצאו ממנו רק שניים! אחד מהם, הנער אור אלפה ז"ל נשאר שם, טבע בים! סיפור של טרגדיה עצובה.
אני מכיר אישית את המשפחה שגרה ברחוב הסמוך אלי במרחק כמה בתים, משפחה מיוחדת ונכבדה, ומכאן אני שולח תנחומים כנים לאבלים שיבדלו לחיים טובים וארוכים.
*
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מצוות הכנת ערי מקלט, ערים אלו מפוזרות ברחבי הארץ, והם משמשות מקום מפלט להורג נפש בשגגה, לשם הוא בורח כדי להינצל מחרבו של גואל הדם שמבקש לנקום את נקמתו של קרוב משפחתו שנהרג על ידו, הבורח נאלץ להתגורר בעיר זו עד יום מותו של הכהן הגדול שבדורו.
התעוררתי לחשיבה בעקבות נקודה שראיתי בהקשר לכך, הגמרא (במסכת מכות) עוסקת בדינים אלו של הורג נפש בשגגה וערי המקלט המיועדים לו, והיא עומדת על נושא חלוקת ערי המקלט ביחס הגיאוגרפי בשטחה של ארץ ישראל, ערי המקלט חולקו שווה בשווה בין עבר הירדן המערבי לבין עבר הירדן המזרחי, ושואלת על פשר החלוקה הלכאורה לא שוויונית הזו, שהרי עבר הירדן המזרחי קטנה בשטחה באופן משמעותי, והיא נחלת שני שבטים ומחצה בלבד, ואילו עבר הירדן המערבי כולל את יתר שטחה של כל ארץ ישראל. הכיצד נותנים בדיוק את אותה כמות של ערי מקלט גם בעבר הירדן המערבי שכולל את נחלת כל יתר השבטים?
ועל כך מתרצת הגמרא כי בגלעד מרובים הם הרוצחים, כלומר, בצד המזרחי של הירדן מצויים רוצחים מרובים, ולכן צריך להקצות להם כמות גדולה יחסית של ערי מקלט. ומקשים המפרשים, כיצד התשובה עונה על השאלה? וכי בגלל שמצויים רוצחים במזיד בגלעד, לפיכך גם ירבו הורגי הנפש בשגגה ובטעות?
ומתרץ על כך המהר"ל תירוץ עמוק ונוקב! אכן כן, מבאר המהר"ל, ריבוי הרציחות בשגגה נובע מאווירה שנוצרת בסביבה, ומכיוון שהאווירה משדרת חוסר הערכה וזלזול מסוים בערך חיי אדם עד כדי שמצויים יותר רוצחים, לפיכך גם ההמתה בשגגה הינה מעשה נפוץ יותר באותו מחוז.
ובשים לב נמצא כי התורה דקדקה בלשונה וקבעה את שמו של ההורג נפש בשגגה – כ'רוצח'! 'ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה'.
הדבר מחייב אותנו להתייחס במלוא הרצינות למקרים בהם אנשים נהרגים אפילו בשוגג ומחוסר זהירות, וכפי שלמדנו מדברי המהר"ל כי אווירת הזלזול בחיי נפש, היא זו שגורמת לאבידות קשות בנפש, בחוסר זהירות מספקת. התורה מלמד כי זו אינה רק 'המתה' או 'הריגה' כפי שמכנים זאת בעגה הפלילית, אלא 'רצח' ממש!
*
מחריד לשמוע כי על פי נתוני ארגון בטרם לבטיחות ילדים, זהו המקרה העשירי(!) של טביעה למוות של ילדים ובני נוער מאז תחילת השנה הלועזית.
ארגוני הבטיחות וההצלה חוזרים ואומרים, שבים ומתריעים, ומסבירים שוב ושוב כי הים הוא מתעתע. יש בו זרמים, בורות ומערבולות שגם שחיינים מנוסים אינם יודעים להתמודד איתם. במיוחד בתקופת החופש הגדול, חשוב לשוב ולהזכיר שלא נכנסים לים ללא שירותי הצלה פעילים. בשעות החושך ניתן לבלות בחוף, אך יש להימנע לחלוטין מכניסה למים.
אנחנו קוראים לכולם, אל תגידו לי זה לא יקרה! חובתנו לאמץ הרגלי התנהגות בטוחה שיסייעו לכולנו לעבור את הקיץ בשלום.
האחריות הזו מוטלת על כולנו, כל אחד מהמקום שלו, אנשי חינוך הורים ומחנכים משפיעי דעת קהל וכו' וכו', לכולנו יש אחריות על האווירה הזו, עלינו לחדד את חשיבותן של חיי אדם, ובכך למנוע את האסון הבא חלילה.
וכפי שלמדנו השבוע, כל זלזול עשוי לגרום חלילה במידה כזו או אחרת ל'רצח'! לא פחות מכך!
יהיו הדברים לעילוי נשמתו של אור ז"ל. ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו. שבת שלום וחודש מנחם אב – מנחם .