ביקור 'בטעות' של אברהם פריד בניו ג'רזי שבארצות הברית, הוביל לשידוך בת בישראל. את פרטי הסיפור המלאים חלק פריד השבוע עם עורך 'משפחה' יוסי אליטוב ואלו פורסמו הבוקר (חמישי) בטורו העיתון. פריד גם חשף מה החלום שלו.
"לפני שנתיים", סיפר פריד, "נסעתי עם רעייתי לשבת בר-מצווה שהייתה אמורה להיות במלון בניו ג'רזי, מרחק שעתיים וחצי נסיעה מביתי שבקראון הייטס. שעה לפני שבת, הגענו. זו הייתה שבת-חנוכה. אנחנו נכנסים ללובי עם החפצים, מבררים לגבי החדר שהוזמן, ובמלון לא יודעים על מה אנחנו מדברים. כמה שיחות טלפון, ואז מתברר לנו: יש אי הבנה. השבת אמנם תתקיים - אבל רק בעוד שבועיים. אוי, א ברוך...
"כמובן, אין שום דרך מעשית לעשות את הדרך בחזרה לניו יורק. השבת ממשמשת ובאה. הבנו שנצטרך להתארגן לשבת מאולתרת במלון הגויי. בעודנו מתארחים בלובי, ניגשה אליי יהודייה חרדית מבוגרת. היא שאלה אותנו למעשינו, ואמרה שהם בדיוק עושים שבת במלון, ואם אין לנו איפה לאכול את סעודות השבת - אנחנו מוזמנים להצטרף אליהם. נו, השגחה פרטית. נרגענו. לפחות יהיה אוכל כשר, מניין ואווירה יהודית.
"כחסיד חב"ד, במהלך השנים והנדודים למדתי שאין דבר כזה להגיע 'סתם' לאיזה מקום. תמיד מתגלה איזושהי שליחות, איזשהו ייעוד שלשמו נשלחתי. חיכיתי בשקט לגלות מהי השליחות הזאת. התפללנו קבלת שבת ותפילת ערבית, וערכנו קידוש. במהלך הסעודה אמר לי ראש המשפחה: "נו, הרב פריד, תגיד משהו על הפרשה?" נעניתי כמובן. נעמדתי והתחלתי לומר את הווארט הנפלא של ה'בת עין' על פרשת וישב.
"השמעתי את הווארט. המשכנו לנגן ניגונים. במוצאי שבת חזרנו הביתה. חלפו חודשיים, ואז אני מקבל שיחת טלפון. על הקו: אבי המשפחה, שאומר לי: 'אבריימ'ל, אספר לך סיפור. אתה זוכר שנפגשנו לפני חודשיים במלון בניו ג'רזי? זה אני. עכשיו תשמע סיפור: לפני שנה קיבלתי על עצמי ללמוד בכל יום קטע מה'בת עין', כסגולה לכך שבתי הגרושה תמצא חתן ותקים בית נאמן בישראל. והנה, חלפה שנה, הגיעה שבת חנוכה, ולצערנו לא ראינו ישועה. לפני שנכנסה השבת, גמרתי אומר בליבי שזה יהיה היום האחרון שבו אני לומד את השטיק'ל בת עין'.
"אבי הבת המשיך: 'קיימתי את הסגולה ולא ראיתי ישועה. פתאום, כשאתה ישבת איתנו בסעודת שבת והשמעת את הווארט של ה'בת עין'. אמרתי לעצמי: 'מה פתאום אברהם פריד נחת אצלנו באופן לא צפוי, ומכל הווארטים והשיחות שיש על חנוכה, הוא החליט להביא דווקא שטיקל מה'בת עין'. הבנתי שיש כאן איתות. ואז החלטתי שזה אות משמים שאני צריך להמשיך גם בשנה הקרובה ללמוד שטיקל 'בת עין' בכל יום. עכשיו אני רוצה לבשר לך שמחר אני עושה 'לחיים' לבת שלי, שמצאה חתן מצוין, ואני מזמין אותך להשתתף'. כמובן שהשתתפתי, אבל בעיקר ראיתי את ההשגחה המופלאה עין בעין".
כאן לא הסתיים הסיפור. למחרת, בסעודת הבוקר של שבת, כך אליטוב, הצטרף מישהו אל השולחן שבו ישבתי ושוחחתי עם פריד. "אתה יודע מי אני? אמר הבחור לפריד. "אני אחיה של הכלה מניו ג'רזי". הצטמררתי. פריד הביט בי ואמר: "אתה רואה מה זה? זה רק סיפור אחד. במשך כל השנים בהן אני מתרוצץ בין מדינה למדינה, בין מקום למקום, כדי לשיר בפני אנשים - מקרי ההשגחה הפרטית שאני רואה מעמידים בצל את כל השירה עצמה, שהופכת לחלק השולי בסיפור".
אליטוב מספר כי אחרי כמה כוסיות 'לחיים' במוצאי השבת האחרונה, שאל את פריד: "מה החלום שלך? הגעת כבר לגג העולם. השירה שלך היא פס הקול של הנשמה היהודית. לאן עוד אתה חותר?" ופריד ענה: "יש לי חלום. הייתי רוצה לצאת בקמפיין לכל האנשים שאוהבים את השירה שלי, ולומר להם: 'תהיו חב"דניקים ליום אחד"
"תסביר", ביקש אליטוב. ופריד הסביר: "אל תסתכלו רק על עצמכם. תרימו את העיניים, תסתכלו על היהודי שלידכם, ותשאלו את עצמכם מה אתם יכולים לעשות בשבילו, בגשמיות וברוחניות. אם כל יהודי יהיה חב"דניק ליום אחד - העולם שלנו יהיה הרבה יותר מואר ואכפתי. ברור שכך הגאולה תזדרז יותר".
את טורו חותם אליטוב: "חלפה השבת, והמפגש עם פריד העלה אצלי מחשבות. לא מדובר בראש ישיבה, לא בתלמיד חכם נודע, אפילו לא ב'משפיע' רשמי. כבחור שלמד בניו יורק בשנים תשנ"ג-תשנ"ד, אני זוכר אותו בבית המדרש של כ"ק מרן הרבי מליובאוויטש זי"ע, מסתתר מתחת לטלית ומזמזם לעצמו נעימה בעת התפילה, בחרישיות שקטה ומסתתרת.
"אבל דווקא מי שחלף על פני כל הכיכרות, הסתובב בכל האצטדיונים ורקד על כל הבמות, והיו לו כל כך הרבה סיבות לפתח אגו, יהירות והתנשאות - אברהם שבתאי הכהן פרידמן מפנה קריאת השכמה לכל אחד מה'בעלי בתים' כמונו: לקום כל בוקר ולהבין שהעולם הזה יהיה יותר יהודי ויותר מואר כאשר כל אחד מאיתנו ישאל את עצמו 'מה הסיבה לכך שההשגחה גלגלה אותי לניו ג'רזי בטעות? מה השליחות שהטילו עליי משמים? ואיך אני מנצל את הפוזיציה וההשפעה שניתנה לי, כדי להפוך את העולם לאיכותי ומואר יותר'?
"תהיו אבריימ'ל".