מה המקור לדברי התורה בגן עדן?
שמעתי מהרב דקהילתנו, שפעם אחת רבי פנחס מקוריץ הלך עם הרב דק"ק ראונע, לאסוף כסף לפדיון שבויים, עבור אדם אחד שהיה מקורב לשניהם.
אמר רבי פנחס להרב הנ"ל: שמעתי שהבעל שם טוב הקדוש שובת בקהילת קודש קמינקע, ניסע אליו, ואפשר שתהיה לנו תשועה, ולא נצטרך לטלטל עצמנו בטלטול דגברא.
ונסעו לשבות אצל הבעל שם טוב הקדוש את השבת, ומיהרו למצוא את הבעל שם טוב הקדוש, כדי לדבר איתו בעניין השבויים קודם שילך למקווה, כי לאחר המקווה אי אפשר לדבר עמו שום דיבור.
כשהגיעו, מצאו אותו שכבר חזר מן המקווה, ולבש בגדי שבת, וישב בבית המדרש. אמרו להם אנשיו: בואו לפניו, וידע בוודאי מה תצטרכו, אף שלא תספרו לו. וכך עשו, ובאו לפתח בית המדרש. וכשראה אותם הבעל שם טוב הקדוש, נענע בידו שילכו.
ורבי פנחס שמע שאביו מורנו אברהם אבא, בא לשבות את השבת בק"ק מריפוליע מעבר לנהר, והלך לשבות אצלו, כי ירא, פן אביו ירצה לשבות אצל הבעל שם טוב הקדוש, שלא היה מספיק חשוב בעיניו, והיה אומר לבנו: מה אתה נוסע? וירא רבי פנחס פן לא ינהג בו כבוד.
ושאל רבי פנחס את אביו היכן ישבות, ענה לו: מה לי לילך לבעל שם טוב? אני אשבות כאן ואדרוש כאן (במירופול).
ובבוקרו של יום השבת, כשהתחיל הבעל שם טוב הקודש 'הודו', בא אביו של רבי פנחס מקוריץ לבית המדרש של קמינקע ועמד אצל ארון הקודש.
והבעל שם טוב הקדוש מתפלל לפני התיבה, ואביו של רבי פנחס, היה מתפלל בקול רם, וירא רבי פנחס פן אביו יבלבל ח"ו את הבעל שם טוב בתפילתו, ועד לאחר התפילה לא דיברו מאומה.
באותה השבת, היה שבת ר"ח והוצרכו להוציא שני ספרי תורה, והבעל שם טוב הקדוש לקח ספר תורה אחד, ואת הספר תורה השני לקח אביו של רבי פנחס, והלך אחרי הבעל שם טוב לשולחן.
וראה הבעל שם טוב הקדוש שהוא אוחז ספר תורה, וגער בו, ואמר לאחר, לקחת את הספר תורה מידו! ושתק הנ"ל, ולא ענה לו דבר, ותמה על כך רבי פנחס.
אחרי התפילה הלך אביו של רבי פנחס לעיר שמעבר הנהר, ואכל וישן שם אצל פרנס החודש, והלך לבית הכנסת לדרוש. ובסעודה שלישית בא לבית הכנסת של הבעל שם טוב הקדוש.
ואנשי קמינקע נהגו, שכאשר הבעל שם טוב הקדוש היה אצלם, היו מעמידים שולחן מן הצד עבורם, והאורחים היו יושבים עם הבעל שם טוב הקדוש ע"י השולחן שבבית.
וכשראו את אביו של רבי פנחס, קראו לו שיבוא לשבת בשולחן אצלם, כי ידעו שהוא "ליטוואק" (המתנגדים) ותקיף בדעתו, פן יבלבל את הבעל שם טוב או יכנס לדבריו. וקראו אותו: רבי אברהם, בוא ושב איתנו! ונתנו לו צלוחית מי דבש.
וכשהבעל שם טוב הקדוש התחיל לומר תורה, יצא אביו של רבי פנחס ממקומו, ועמד נגד הבעל שם טוב הקדוש באמצע הבית והציץ בפניו.
וירא רבי פינחס לומר לאביו שלא יביט בפני הבעל שם טוב הקדוש, מחמת כיבוד אב.
ועמד נגד הבעל שם טוב הקדוש, והיה רבי פנחס בצער, וכשגמר הבעל שם טוב הקדוש לומר את התורה חזר למקומו, ואחר הדליקו נרות ואכלו בשר.
וחזר הבעל שם טוב הקדוש, ואמר: צריך אני לאמור עוד דבר אחד, שלא היה בדעתי לומר אותו, אלא, אומר אותו, מפני ששמעתי שאומרים דבר זה בשמי בגן עדן.
והתחיל הבעל שם טוב הקדוש לומר את דברי התורה הללו, שוב יצא רבי אברהם הנ"ל ממקומו, ועמד נגד הבעל שם טוב הקדוש עד שגמר, וחזר למקומו, וברכו ברכת המזון והתפללו תפילת ערבית.
לאחר תפילת ערבית, אמר לבנו לרבי פנחס: הוא ולא אחר! הוא ולא אחר! שאל רבי פנחס את אביו: מה ראית בו? אמר לו: אתה סבור שסתם שתקתי כשגער בי בשעת קריאת התורה, רק שהמתנתי עד הסוף.
ואספר לך בני, כי בלילה הזה ראיתי בחלום שנכנסתי לגן עדן, ובא שר התורה, ואמר דבר תורה משמו של הבעל שם טוב הקדוש, וכשהתעוררתי משנתי זכרתי היטב את הדברים, בשביל דבר באתי לכאן, וכמו ששמעתי בגן עדן, כן שמעתי מפיו הקדוש.
ולא הזכיר הרב הנ"ל עוד אודות השבויים, ושכחתי לשאול אותו (הוספת המחבר, שלא שמע, מה עלה בעניין השבויים).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
כולנו יחד – שלמות אחת: יש בתורה שישים ריבוא אותיות, לכל אחד מישראל – הוא אות אחת בתורה, ולכן, אי אפשר לאחד בלי השני, כי רק כשאנו באחדות, אנו מגיעים - לשלמות.
ישות רוחנית אחת: כל אחד מישראל נראה כ'ישות' בפני עצמו, אבל, אומר הבעל שם טוב הקדוש כי 'שישים ריבוא' נשמות ישראל הינם: ישות רוחנית אחת המורכבת משישים ריבוא חלקים.
התורה היא – אש השכינה: התורה מורכבת משישים ריבוא חלקים, ויש באותיות התורה כל מיני דרגות, יש ישות שהיא כמו ה'ראש', ויש כמו הרגשות והאיברים, ורק חיבור של כלל ישראל, מהווה 'ישות' אחת מושלמת.
הדבר נרמז במילה 'ישראל' שהיא ראשי תיבות: יש שישים ריבוא אותיות לתורה.
החלק המרכזי בנפש הוא ה'אות': האות שכל אחד קיבל היא לפי שורש נשמתו, והיא מהווה 'אות' בספר התורה הרוחני הכללי של עם ישראל.
לכל נפש – שורש שונה: בכל אחד מישראל נשלחות מחשבות של קדושה, שמאירות בו בכל עת לפי שורש נשמתו בשמים, ולכן, כל אחד יכול להגיע לדרגה אחרת.
המלכות רומזת: מקובל ב'מלכות' למעט בדיבור, ולכן, לכל אדם נשלחת בת קול משמים, שהיא כ'רמז', שמכניס בו הרהורי תשובה.
'בכל יום יוצאת בת קול' - שרק רומזת: חז"ל אמרו "בכל יום יוצא בת קול ומכריז שובו" (חגיגה טו') הקשה על כך הבעל שם טוב הקדוש, ואמר, ממה נפשך, אם אף אחד לא שומע את הבת קול, אז, בשביל מה יוצאת בת קול ומכריזה? ('תולדות יעקב יוסף', קדושים, אות יא)
ונאמר בשם הבעל שם טוב הקדוש: "והמשכיל יבין, להתבודד ולשפוך שיחו לפניו יתברך לשוב עדיו, והחרש, שאינו שומע להבין, פונה לפקח עצבות ליבו..." ('תולדות יעקב יוסף', קדושים, אות יא').
הדרגה הרוחנית לפי שורש הנפש: הצדיקים מגיעים לדרגות רוחניות גבוהות, כי שורש נשמתם חלקי ה'ראש' שבתורה, שהם גוף התורה עצמה, ויש אנשים אחרים שהם בבחינת ידים או רגליים, שתפקידם יותר פעולות מעשיות.
'להשליט מח על לב': הקב"ה מבקש מכל אחד, לפעול בסדר הנכון, ולהשליט את ה'ראש' על הרגשות והפעולות המעשיות, כפי שלימד האדמו"ר הזקן 'מוח שליט על הלב" (ליקוטי אמרים, פרק יב').
יהי רצון שנזכה השבוע לשמור לעשות ולקיים רצון ה' באהבה, אמן!