סיפור למוצ"ש

כשרבי מנדל זעק; "ריבונו של עולם, אני חייב דגים לשבת"

ידועה אהבתו וחיבתו הרבה של הבעל שם טוב הקדוש לרבי מנחם מנדל מוויטבסק, המכונה בשם סיפרו 'פרי הארץ' | זה מה קרה כשדייגי טבריה לא מצאו דגים בערב שבת | סיפור חסידי למוצאי השבת (חסידים)

הרב אהרון ראובן | כיכר השבת |
ציון הבעש"ט זי"ע (צילום: מענדי הכטמן, פלאש 90)

ריבונו של עולם - אני צריך דגים לשבת!

ידועה אהבתו וחיבתו הרבה של הבעל שם טוב הקדוש לרבי מנחם מנדל מוויטפסק, המכונה בשם סיפרו 'פרי הארץ'.

רבי מנחם מנדל היה מראשוני החסידים שעלו לארץ ישראל בראש קבוצה של 300 איש ביחד עם רבי אברהם קליסקר, עליה זו מכונה: "עליית תלמידי הבעל שם טוב".

עליה זו, הייתה חשובה מאוד ומשמעותית לישוב היהודי בארץ ישראל.

בתחילה, רבי מנחם מנדל וחסידיו גרו בעיר צפת, ולאחר מכן, עברו לגור בעיר הקודש טבריה, נצטט את דברי 'פרי הארץ' במכתב שכתב לחסידיו:

"נתבצר לי מקום מן השמים בעיר הקודש טבריה, תבנה ותכונן במהרה" וחסידיו העידו שמאוד שמח מהמעבר לעיר הקודש טבריה.

מספרים חסידיו של רבי מנחם מנדל מוויטפסק, שלקראת שבת אחת, לא הצליחו דייגי עיר הקודש טבריה לדוג דגים ממי הכנרת, ותופעה זו נדירה ביותר. והיה הדבר לפלא גדול.

בהגיע יום שישי, ערב שבת קודש, ולקראת השבת כמעט לכו ונלכה, בביתו של הצדיק רבי מנחם מנדל מוויטפסק – אין דגים לשבת.

ידעה הרבנית כי סודות ורזין מכוונים הצדיקים באכילת הדגים בשבת, ואי אפשר שתהיה שבת ללא דגים, נכנסה לחדרו של בעלה, והסיחה את דאגתה.

כששמע זאת הצדיק, קם ממקומו, חבש את כובעו והתעטף במעילו, ויצא בעצמו לחוף ימה של הכנרת הקדושה.

כשעמד סמוך לשפת המים, נשא עיניו השמיימה, וקרא בקול מתחנן: "ריבונו של עולם! אני זקוק לדגים לשבת! הב לי דגים!".

כשסיים את תחינתו, המתין רגעים ספורים – כמו שמצפה לבואם של דגים – אך מאום לא ארע.

חזר אפוא הצדיק וכפל את תפילתו, אך גם הפעם לא נענה.

שילש רבי מנחם מנדל את תפילתו, ומיד כשסיים את תחינתו השלישית, קפץ לקראתו מן המים דג גדול היישר למרגלותיו, ובקפיצה זו, הדג התיז שובל ארוך של מים קדושים על רבי מנחם מנדל.

כששב רבי מנחם מנדל לביתו ובידו הדג הקדוש מהמים הקדושים של הכנרת הקדושה, אמר לאחד ממשמשיו בהתפעמות:

"בא וראה כח קדושתה של ארץ ישראל – כשהייתי בחוץ לארץ, והייתי זקוק לדגים לשבת, הלכתי לנהרות ומיד כשנשאתי תפילה נעניתי. ואילו כאן נזקקתי להתפלל שלש פעמים, ואף זה הגיע עם בזיון (שובל המים)".

וההסבר לדבר, בחו"ל אין שום קדושה, ולכן, מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, והיתה מספיקה תפילה אחת, כדי שהדג יקפוץ למרגלותיו.

אבל, קדושת ארץ ישראל רבה (וקדושת העיר טבריה שטיהרה ברשב"י), ועל כן, כדי לפעול בטבריה בכח קדושת התפילה, צריך יותר כח מבחוץ לארץ.

מאמרותיו של 'פרי הארץ' רבי מנחם מנדל מוויטפסק - לימי ספירת העומר כהכנה למתן תורה:

השכינה הקדושה מלווה את עם ישראל, בכל מקום שהם נמצאים:

"כשגלו ישראל – השכינה גלתה עימם".

והשכינה היא – החיות שמחיה כל דבר.

החיות האלוקית - מחיה כל דבר: בכל דבר מצוי חיות אלוקית שמחיה אותו, בלעדי החיות האלוקית, הדבר היה הופך כ'פגר' מת.

'גלות השכינה': החיות האלוקית היא חלק השכינה הקדושה, אך זאת "גלות השכינה" - כי ה'חיות' מצויה בהסתר ואינה גלויה.

לא ניתן לראות בצורה מוחשית, כיצד ה'חיות' האלוקית מחיה את הדבר שבו היא מצויה.

גם בחטאים ועוונות מצויה – 'גלות השכינה', וניתן להבין, כשהאדם חוטא, השכינה 'מחיה' את החטא, אבל, שאיפתנו לדבק בקדושה.

"בכל דרכיך דעהו" – לראות את האלוקות בכל דבר: אדם שמגלה את החיות האלוקית שמצויה בכל דבר גשמי ורוחני, הוא דבק ומתקשר למציאות האלוקית שמחיה את הדבר.

החטא – 'מסך' לקדושה: כשהאדם ח"ו חוטא, החטא עושה כמו 'מסך', שמבדיל בינו לבין הקדושה.

שאיפת האדם: להתאמץ שיהיו כמה שפחות מסכים שמרחיקים ומבדילים אותו מהשכינה הקדושה.

למשוך רוח קדושה: החיות האלוקית, היא הרוח ששורה על האדם, ולכן: האדם צריך להתאמץ למשוך עליו יותר רוח טהרה – רוח הקדושה, ולהרחיק ממנו רוח - שאינה קדושה, ולכן, בימי ספירת העומר ראוי לאדם לעשות חשבון נפש, להתאמץ ולהשתדל לעלות מדרגה לדרגה בקדושה, וכך, הוא מכין את עצמו לקראת קבלת התורה הקדושה.

מהות מצוות ספירת העומר: זיכוך וטיהור החומר, שזה השלב הראשון של התשובה שראוי לעשות בימים אלו, ונוסיף כאן את דברי רבי נתן, שכל שינוי קטן שהאדם עושה, ואפילו דק כ'חוט' השערה, הדבר הוא בבחינת תשובה, וחשוב ויקר מאוד בעיני ה' יתברך (ליקוטי הלכות, מנחה).

השלב השני: להשתדל להדבק בשכינה עד שבחג שבועות, וכך האדם יגיע בסיעתא דשמיא - לשער החמישים שער הבינה.

מתנת ספירת העומר – גדלות מוחין: ימי ספירת העומר מביאים לאדם 'גדלות' מוחין שעוזרת לו לעלות ולהתעלות.

כיצד הגדלות מוחין - מגדלת את האדם? האדם יכול למצוא בכל מעשה גשמי או רוחני שעושה, את החיות האלוקית שמצויה ומחיה את הדבר (לעיתים מצויה בצמצום) ו'להלביש עצמו' בחיות האלוקית הקדושה, וכך, הוא מסיר את הפסולת והקליפות, ומטהר ומזכך את אותו הדבר.

העלאת הניצוץ הקדוש ע"י זיכוך החומר: כשהאדם מזכך את החומר, הוא מזדכך, וזוכה שנכנס בו עוד 'אור מקיף', עד שזוכה ל: "יגדיל תורה ויאדיר".

"יגדיל תורה ויאדיר" - מלשון המילה 'גדלות', האדם גדל בתורה דרגה אחר דרגה, וזוכה: "נתפרדו כל פועלי און" - הוא מפריד מעצמו לאט לאט את הפסולת והקליפות, ומגיע למתן תורה יותר נקי ומזוכך, והבן ('פרי הארץ' דרוש לספירת העומר).

יהי רצון שנזכה השבוע להמשיך לעלות ולהזדכך, בדרך לקבלת התורה הקדושה, וה' הטוב יאיר אורו וחסדו לכל בית ישראל, אמן!

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר