באחד מערבי השבוע הלא זוגיים, ביקרנו אני וזוגתי ב"גלרית המקלט" בשכונת מקור ברוך הירושלמית, שם מוצגות עשרות יצירות אומנות נשית יהודית מקורית מהארץ ומהעולם.
צפוי שיצירה על 'בְּנוֹת צְלָפְחָד' (במדבר פרק כ"ז), תקבל ביטוי גבוה אצל נשים, וכך גם אמרת חז"ל "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה י״א ב ד׳), קבלה במה בתערוכה שכולה עוסקת ביצירה נשית חרדית.
אולם התפלאתי לראות ציור אומנתי מרהיב של קברו של רבי נחמן מברסלב מנהיגה הרוחני של חסידות ברסלב. מה קשור רבי נחמן ליצירה נשית?
בתחתית הציור הובא הסבר מרתק בהאי לישנא:
אדל בת הבעל שם טוב – חיה חליפה
שהפליג הבעש"ט לא"י התחוללה סערה גדולה והספינה בקשה להיטרף בגלים.
הבעש"ט אמר לבתו כי גילו לו מהשמים כי העצה להנצל מזה היא שישליכו אותה עצמה לים או את כתביו שלקח עימו לא"י ואז ישקוט הים מזעפו, נענתה מרת אדל ואמרה שהיא מוכנה למסור את נפשה עבור הצלת הכתבים כי בוודאי הכתבים נצרכים יותר ממנה לעולם, עוד יעשו הרבה יהודים רבים בעולם, אלא שאז נתגלה שטוב שיזרקו את הכתבים לים כי אם ירצה ה' ממנה שיצא עוד נכד כזה שיעשה ספרים נאים וטובים, וכך עשו ויעמוד הים מזעפו ובזכות מסירות נפשה זכתה בנכד צדיק שהאיר את העולם מכתביו.
כשקוראים סיפור זה, מועלים שאלות על המסר שיוצא ממנו:
האם יתכן שהבעש"ט קיבל מסר משמים שבתו אדל כשרה לעלות כקרבן?
במקרה שמסר כזה עבר משמים אל הבעש"ט; האם היה מותר לו לזרוק את בתו לים?
האם כוח קדושתו של רבי נחמן מברסלב הוא בזכות סבתו?
ואולי בגלל שאלות אלו שח לי ידידי שמואל פרנק שכאשר רבי לוי יצחק בנדר היה מספר את זה, היה קופץ עליו חמתו של אב סבו רבי נחום יצחק פרנק על הפרט הזה, ואכן הרב בנדר הפסיק לספר את הנקודה הזאת.
בדומה לכך שמעתי שהגה"צ רבי אברהם חזן (מכונה רבי אברהם בן רב נחמן) לא סיפר את המעשה הנ"ל עם אדל והספינה, והתבטא ואמר שיש במעשה זה דברים שאינם מדוייקים.
וכן שמעתי שהגאון רבי שמעון טייכנר רב ק"ק ברסלב חריש לא מספר את הקטע האמור מתוך המעשה הזה והתבטא שאין לו מקורות מוסמכים.
ברם, לאחר חיפוש מקיף קיבצתי מספר מקורות שמספרים גירסאות שונות למעשה זה שהתרחש בעת עליית הבעש"ט לארץ ישראל כשרגז שר הים ואיים להטביעו.
מקור א':
אחד מהמקורות למעשה זה הוא ספר 'שרפי אש' שהובא בקובץ "ספור נסיעת הבעל שם טוב לארץ ישראל – המסופר בין אנ"ש ביום שביעי של פסח" בהוצאת משך הנחל שם סופר על כשעלה הבעש"ט לארץ ישראל השתוללה רוח סערה גדולה עד מאד, והספינה חשבה להישבר, והיו כל נוסעי הספינה בסכנה גדולה מאד, עד שהתחילו הנוסעים להשליך מהספינה כל חפציהם, כדי שלא תטבע הספינה.
או אז הבעל שם טוב גילה לבתו שבשלו הסער הגדול הזה, וכי גילו לו מן השמים כי העצה להינצל מזה היא שישליך לים אותה בעצמה – או את כתביו שלקח עמו לארץ ישראל.
נענתה מרת אדל ואמרה שהיא מוכנה למסור את נפשה עבור הצלת הכתבים, ובקשה שיישאוה ויטילוה אל הים, כי כתבי הבעל שם טוב הקדוש נצרכים בעולם יותר ממנה, כי עוד יעשו בוודאי 'יהודים' רבים בעולם. ואכן עשו כדבריה, ולקוחה והורידוה בחבל עד סמוך מאד לפני הים. אלא שאז נמלכה בדעתה ורמזה להם בידיה שיעלוה שוב אל הספינה, ואז אמרה לאביה שטוב יותר שיזרוק את כתביו לים, כי אם ירצה השם עוד יצא ממנה נכד כזה שיעשה ספרים נאים עוד יותר מאביה הבעל שם טוב (ראה בארוכה ספר שיח שרפי קודש עמוד שצ. גיליון אור הגאולה, שופטים תשע"ג ועוד).
ממקור זה אנו למדים שלא היה זה הבעש"ט שהבטיח לנכדתו את זאת, אלא היא עצמה הבטיחה לבעש"ט שממנה יצא נכד שיעפיל עליו בתורתו.
מקור ב':
בספר 'בנים למקום' (עמוד סח) מופיע הגרסה הבאה שלאחר שהתרגשה הסערה בעת עליית הבעש"ט לארץ ישראל, שלח הבעש"ט את אליהו הנביא שישאל את שר הים מה הוא חפץ? והשיב שהוא חפץ בבתי אדל. שאל הבעש"ט את בתו האם היא חפצה למסור את נפשה כדי להביא גאולה שלימה? והסכימה.
הניחה הבעש"ט על דף אצל הספינה, והיה הדף שט אצל הספינה. צעקה אדל "טאטע אויב דער ים נעמט מיך נישט צו נעפ דו מיך צו" (אבא אם הים לא לוקח אותי תיקח אותי אתה) ומרוב עוגמת נפש כשהושיט הבעש"ט את ידו ונהפכה הדף, ונפלה אדל בתו לתוך הים, ונעשה נס, שנשתרבב ידו של הבעש"ט חמישים אמות והצילה. וכל זה ע"י אד"ל, כיון שבשמה תלוי סוד הגאולה, ובוודאי זכות מסירות נפשה עד שנפלה בפועל בתוך הים תעמוד לזרעה עד כי נזכה שתתהפך מאד"ל לאל"ד בביאת גואל צדק.
מקור ג':
הגאון המקובל רבי יצחק מאיר מורגנשטרן בספר 'שארית יעקב' (ברכות לד עב עמ' תתלה) מתפלפל במעשה זה רבות, ומעלה סברה שזריקת אדל לים היא כעין שעיר לעזאזל שמוריד קטרוג, וכך דבריו: כשנסע הבעש"ט לא"י נלחם כנגדו הס"מ ונהיה סערה גדולה בים, ואמר הבעש"ט שצריך לזרוק מהספינה לים את כל כתבי קודש שלו שהיה בהם השגות עליונות, או שתזרוק בתו אדל עצמה לים (ועל ידי זה ישקוט הסערה וינצלו כולם ובבחינת השעיר לעזאזל שמוריד הקטרוג מעל בנ"י), ורצתה אדל למסור עצמה במסירות נפש, להפיל עצמה לים ולהציל בזה את כתבי אביה.
הבעש"ט הוא נביא וכהוראת שעה מותר לו להורות לעבור על התורה
ממשיך הגרי"מ מורגנשטרן בדבריו: אמנם צ"ע איך מותר זאת עפ"י ההלכה, וידוע שהסאטמר רב היה פוסל בחריפות מעשיות שהן כנגד פשטות ההלכה, והיה אומר שבוודאי נפל בהן איזה שיבוש, וה"נ י"ל בעניינינו, ובכדי ליישב קצת גרסה זו, המקובלת מדור ודור על ידי צדיקים יראים ושלמים, אוי"ל שההיתר בזה הוא בבחינת נבואה בהוראת שעה שמותר לעבור על התורה על ידה, וה"נ כיון שהבעל שם טוב היה מוחזק כבר ומקובל לנביא אמת (ובבחינת מש"כ רבי עקיבה הרעק"א על רבינו האריז"ל בהגהות או"ח סי' קכ"ה ס"א "אליו תשמעון", שהוא הפסוק שנאמר על החיוב לשמוע לנביא אמת, וזאת מחמת שנתקיימו באריז"ל סימני הנביא שכותב הרמב"ם בהלכות יסוה"ת שאומר דברים העתידים להיות בעולם ולא יחטיא דבר אחד מדבריו ארצה, וכן היה אצל רבנו הבעש"ט הק' וכמש"כ הצ"צ זי"ע).
מסכם הגרי"מ מורגנשטרן: ע"כ כשהוא [הבעש"ט] מקבל ברוח הקודש שיכול להינצל על ידי הפלת בתו אדל לים הר"ז הוראת היתר משמים לזה, ועוד יש לומר שההיתר בזה הוא ע"ד מה שמצינו בבית יוסף סימן קנ"ז בשם הנימוקי יוסף (בסו"פ בן סורר ומורה) שאם הוא אדם גדול וחסיד ויר"ש, רשאי לקדש את ה' ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה כדי שיראו העם ליראה את ה' ולאהבו בכל לבם עיי"ש. ויש לומר בעניינינו שמותר לצדקת גדולה למסור את נפשה להציל את תורת החסידות שעל ידי זה ילמדו בני ישראל ליראה את ה' ולאהבו בכל ליבם, וכידוע בתו של בעל התניא מסרה נפשה למיתה והצילה בזה את תורת החסידות שנתגלתה על ידי אביה, מסיים הגרי"מ מורגנשטרן בספרו 'שארית יעקב' את דבריו.
מקור ד':
בגיליון 'היכל הבעש"ט' שהינו מאסף למשנת החסידות, תולדותיה וגנזיה (ו עמ' קמ) במאמרו של הרב שלמה אבי"ש מביא את מעשה זה בהערת שוליים, ומדגיש שמדובר בגרסת ברסלב .
מקור ה':
בספר 'להט החרב המתהפכת' עמ' 479 הובא גרסה נוספת וטען שהבעש"ט ניסה להתקשר עם האור החיים הקדוש שסירב לכך בטענה שהדבר נאסר עליהם משמים. רק בעליית נשמה הבעש"ט הצליח לשוחח עם האור החיים אך לא ראהו. כשרצה הבעש"ט להיפגש בכל זאת עם האור החיים ועלה לספינה פרצה סערה ואז מן השמים אמרו לו שיזרוק את כתביו או את בתו לים, וכך הסערה תרגע, והבעש"ט זרק את כתביו. ואז אמרו לבעש"ט משמים שיקום לו נכד שיאיר לכל העולם בתורתו, וכל מה שכתב הבעש"ט, נכדו יחדש ויכתוב ויוסיף. הנכד האמור הוא רבי נחמן מברסלב.
מקור ו':
גרסה נוספת מובאת בספר 'בוצינא דנהורא' בשם אדמו"ר 'צמח דוד' מסקאליע בשם אביו שקיבל איש מפי איש עד הרה"ק הרר"ב שסיפר שהפעם הראשונה כשהתחילו המים לגעוש, הבעש"ט שאל את שר הים מה הוא רוצה? ואמר לו שהוא רוצה את התהילים שכתב דוד המלך בכתב ידו שהחזיק הבעש"ט אצלו, והביא לו ושקטו המים.
למחרת החלה שוב סערה, ושוב שאל הבעש"ט את שר הים מה רצונו? ואמר לו שרצונו הוא בבתו אדל, והבעש"ט לא הסכים לשלוח ידו בבתו הצדקת ולגרום ליציאת נשמתה. הלכה אדל ועמדה על קרש בים, והים שקט אולם הקרש שעליו עמדה אדל התחיל לקפץ מעלה ומטה, ואמרה אדל לאביה הבעש"ט, או שאפול לים, או קח אותי בחזרה, כי את הייסורים הללו אי אפשר לי לסבול. הושיט הבעש"ט את ידו הקדושה להביא את אדל לאוניה, ומחמת בלבול נדחפה לים, והושיט הבעש"ט את ידו ונתארך ידו חמישים אמות כמו שהיה אצל בתיה בת פרעה, והושיבה בחזרה לספינה.
מקור ז':
הסופרת הישראלית יוכי ברנדס פרסמה גרסה שונה (בהסתמכה על סיפורים ששמעה) בספרה 'אדל' שם טענה שרב החובל חשד בבעש"ט בכישוף, והורה לו "זרוק את הכשפים שלך לפני שכולנו נטבע בגללך". לאחר שהבעש"ט גונן בידיו על הכתבים, ניגש לבתו אדל, והחל לזורקה לים, תוך כדי שהוא מאיים על הבעש"ט: "אם לא תטביע את הכשפים שלך, הבת שלך תטבע במקומם". לפי גרסה זו הבעש"ט זרק את כתביו לים, כדי להציל את בתו.
לפי גרסה זו, אין כל שאלה הלכתית בנוגע להוראתו של הבעש"ט לזרוק את בתו לים, כפי שהתפלפל הגרי"מ מורגנשטרן בספרו כפי שהבאנו לעיל, אלא מדובר שהבעש"ט מסר את נפשו וזרק את כתביו לים, כדי להציל את בתו אדל.
מאוֹצֶרֶת גלרית המקלט ד"ר נעה כהן קבלנו תגובה: "נושא התערוכה נשים דגולות על ציר ההיסטוריה היהודית בא להעלות לתודעה את האומץ וההקרבה של הנשים היהודיות למען הנצח והעם. לגבי פרטים כאלו ואחרים חוקרי ההיסטוריה מוזמנים להתפלמס. היצירה היא אינטרפטציה לתפקידה של אדל בתו של הבעש"ט על המשך החסידות דבר שאינו מוטל בספק ואין עליו עוררין".
מהציירת חיה חליפה קבלנו תגובה: "קראנו בעיון את כתבת התחקיר שלכם, חסר לנו הרעיון של מסירות נפש הנדרשת מלמעלה. כבר מציינות בכתבים שנדרש מהשמים מסירות נפש כגון עקדת יצחק, נחשון בן עמינדב ועוד... שבעצם הבעש"ט ידע ברוח הקודש את שעומד לבוא, שמחלציו יצא צדיק שיאיר את העולם באור גדול וחדש, לצורך זה בשמיים ביקשו מסירות נפש ולכן הציג הבעש"ט לבתו אדל את האפשרויות האמורות, בידיעה שבתו תבחר במסירות נפש וצפה ברוח הקודש שהיא תקבל מסר ותהפוך את ההחלטה. כמובן הרעיון לא נמצא בכתבים אבל הוא ממש מתבקש. אני האומנות יוצרת המפעילה את הדמיון שלי בחיבור היצירה והרעיון".
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com