מה חושב הצופה החילוני על קמפיין החרדיות?

אלא שגם כחילוני שלא אמורה להיות לו בעיה להזדהות עם צד אחד בויכוח הזה, אני תוהה אם אין מדובר במשהו שצריך להיסגר בתוך המחנה החרדי.

בעיני הצופה מן הצד שלי, הדרישה של הנשים החרדיות לייצוג הולם לנשים במפלגה כתנאי לתמיכתן בה, כדרך שנוהגות נשים חילוניות (לפחות ברמת ההצהרות), היא לגיטימית להפליא.

יחד עם זאת, הן אפשר בהחלט שמהות החרדיות היא ציות מוחלט להוראות הרבנים שקבעו שאין לנשים חרדיות ייצוג ברשימותיהם.

לו הייתה הדת חוק מדינה, כזה שמחייב גם אותי, אין ספק שהייתי מצטרף לאותן נשים אקטיביסטיות: בעולם המושגים שלי, לא תיתכן דמוקרטיה ללא מתן הזדמנות שווה לנשים לבחור – אבל גם להיבחר. יחד עם זאת, כל עוד ההלכה אינה חוק-מדינה, הרי שבפני אותן נשים פתוחה הדרך, לא רק להצביע בעד כל מפלגה אחרת, אלא לחילופין לרוץ בעצמן לכנסת ולנסות לזכות באמון הציבור בכלל והנשים החרדיות בפרט.

משום כך עלי להודות שכשמשקיף מן הצד, אני די מבולבל: בניגוד לאמונה שהיא דבר אישי, הרי שההשתייכות למגזר תלויה בקבלת כללי-המשחק הייחודיים שלו. לפיכך מה הטעם לדרוש להיות מוכרת כחרדית, קל וחומר, מיוצגת ברשימה חרדית, כשאת מפרה את אחד ממה שנראה בעיני ההדיוט שלי כאחד מ "תנאי הקבלה" למגזר, הציות לדעתם של גדולי-התורה?

אז יכול להיות, כמו שטוענים באוזניי מכרים חרדיים, שמדובר בזרמים חדשים ביהדות החרדית שמתפתחים בה 50 גוונים של שחור (שמבחוץ נראים זהים לעיניים חילוניות), אבל אם כך הוא הדבר – איפה רשימת "החרדים החופשיים" לכנסת? איפה המסגרות שבהן יכולות נשים חרדיות להשמיע את קולן, ובעיקר לתהות איך זה שכאשר מדובר בנושאי פרנסה, הן אלה שנדרשות להפשיל שרוולים (אני מתנצל מראש על המטאפורה החילונית.), אבל כאשר מדובר בייצוג בכנסת, מזכירים להן שכבודן פנימה? כלומר, אני די משוכנע שיש נימוקים הלכתיים בנושא, אבל מה אומר לכם? בהגיון החילוני הקלוקל שלי, בעלת המאה צריכה להיות לפחות גם בעלת הזכות לדעה משל עצמה.

אז צפיתי באותה תוכנית של "עובדה" ולבי יצא אל מאבקן של אותן נשים למען הזכות להיבחר, אך בה בעת לא יכולתי שלא לשאול את עצמי האם אין מדובר כאן בעניין פנימי? האם בעבור הציבור החרדי, דמוקרטיה היא כלי "חילוני" שיכול להיות מנוצל עבור הציבור החרדי ותו לא, או שאולי דמוקרטיה היא גם כלי לגיטימי להתנהלות בתוך הפוליטיקה החרדית?
האם אותן נשים מסמלות תמורה אמיתית שעוברת על הציבור החרדי או שמא מדובר במי ש"הציצו" בכללי המשחק החילוני ו"נפגעו" מהן?

אני לא מתיימר לקחת חלק בויכוח לא לי, אבל נדמה שעצם קיומו מעיד על כך שנסדקה החומה הבצורה שנבנתה בין הציבור החרדי לחילוני: מתברר ששותפות לא יכולה להסתיים בתום יום העבודה (או השירות הצבאי או הדיונים בכנסת) כאשר כל אחד מהמגזרים שב למרחב המוגן שלו. החיכוך מביא איתו גם זרימה דו-כיוונית של רעיונות.

יש מי שרואים בכך סכנה. אחרים רואים באותו צוהר ממש את התקווה היחידה לעתיד משותף ושוויוני לכולם: חרדים וחילוניים, נשים וגברים.