הצלחת בנט ולפיד תלויה בנתניהו
ביום ראשון, אם הכל יילך כשורה עבור נפתלי בנט ויאיר לפיד, מיליוני צעירים בישראל יכירו בכך שראש ממשלת ישראל זה לא תפקיד שרשום בטאבו על שם בנימין נתניהו.
במדינה דמוקרטית חילופי שלטון זה לא רק דבר "תקין", אלא הכרחי. השאלה שתיבחן בכהונת הממשלה החדשה תהיה האם הכל יהיה במדד נתניהו, כפי שהתנהל המשא ומתן להקמתה.
אם על כל שגיאה של שר, או השקעה במיזמים כושלים, יהדפו את הביקורת בכך ש"הליכוד לא עשה יותר", הרי שלא היו כאן חילופי שלטון, אלא חילופי דמויות.
מעיון במסמך קווי היסוד של הממשלה, ניתן לראות כמה הצעות מאירות עיניים, שאילו הממשלה תוכל לקדם, חיי כולנו ישתפרו: העלאת מספר העובדים בענף ההייטק לחמישה עשר אחוזים; בניית שני בתי חולים חדשים, בנגב ובגליל; ומיזמים מרחיקי לכת בנושא דיור, בהם שיווק של שלוש מאות אלף יחידות דיור חדשות. גם ההתחייבות להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון עם השבעת הממשלה הינה דבר מבורך, שרוב החברה החרדית מחכה לו.
חשש החרדים
קידום ברית הזוגיות, פגיעה במערך הכשרות ובעיקר הכרה בגיור רפורמי אלו סעיפים מסוכנים מאוד לסוגייה ארוכת השנים של דת ומדינה. על זה יצא קצפם של ראשי המפלגות החרדיות במתקפה החזיתית על בנט.
מובנת טענת החרדים כי אי אפשר לסמוך על הווטו של יו"ר ימינה בכך שימנע קידום חוקים אלו, אחרי שהפר הבטחות לבוחריו כדי להגיע לראשות הממשלה. מעבר לכך שאופוזיציה לוחמנית של החרדים מעלה חשש בקרב מפלגות ימינה ותקווה חדשה, הנקודה העיקרית במתקפה המשולבת בכלל כוונה אל החברה החרדית: יש דברים עליהם אסור להבליג.
תמיד התקשורת אשמה
במהלך נאומו התקיף, יושב ראש יהדות התורה, משה גפני, מצא אשמים נוספים בכינון ממשלת בנט-לפיד: העיתונאים החרדים.
ובכן, בואו נעשה סדר בעובדות: מעבר לכך שעיתונות חרדית איננה ביטאון מפלגתי, האחריות להקמת ממשלה ללא ש"ס ויהדות התורה מוטלת אך ורק על כתפיהם של נבחרי הציבור שלנו.
אילו דרעי, גפני, ליצמן ופרוש היו כופים על נתניהו לפנות את כסאו לטובת בכיר אחר במפלגת הליכוד, הייתה מושבעת פה הממשלה הטובה ביותר לחברה החרדית אי פעם, עם מפלגות דתיות בלבד לצד הליכוד, שגם בה - הייצוג הדתי הולך וגדל. אני לא חושב שזה צעד דמוקרטי, אבל אם זו סכנה מוחשית לעם היהודי, כפי שטענתם, הייתם צריכים לומר לראש הממשלה: די. התלונות הן רק אליכם.
מרכיבי הממשלה המוסתרים
שני אנשים יהיו ברגים משמעותיים בממשלה הקרובה, יותר ממה שמייחסים להם: בני גנץ ואביגדור ליברמן.
יושב ראש כחול לבן ביסס את מעמדו כגורם המקשר בין מפלגות הימין ומפלגות השמאל בממשלה העתידית, ונחשב לאמין בקרב השותפים. אפילו יחסיו עם יאיר לפיד, על אף הקיתונות, השתפרו מעט. עמדה כזו בממשלה מורכבת שכזו חשובה במיוחד.
השני הוא יושב ראש ישראל ביתנו, שיהיה בערך ראש המפלגה היחיד שלא מפריע לו סבב בחירות נוסף בכל רגע, בגלל מספר מנדטים ודאי שהולך איתו לכל מקום. במצב כזה, דרישותיו יכולות לעלות ולעלות, ובנט ייאלץ להיכנע. התנהלות כזו תגדיל את כוחו בקואליציה ובממשלה.
"משחקי כסאות", סיכום השבוע הפוליטי באתר "כיכר השבת", בהגשת כתבנו רפאל כהן.
0 תגובות