כאב בלתי נתפס בביתה של המשפחה, לאחר פטירתו של האב, הרב פנחס עליו השלום, במהלך הלילה הראשון של חג הפסח.
הרב פנחס סבל מבעיות בריאות שונות לאורך השנים ,מדי בוקר היתה אשתו קמה ובודקת אם בעלה עדיין חי, אבל בבוקר של חג הפסח, היא לא האמינה בשום פנים ואופן שהפחד הגדול שלה אכן התמשש ובעלה איבד את נשימתו במהלך הלילה.
כך, ברגע אחד מצאה את עצמה אלמנה בודדה עם שבעה יתומים רכים, שהגדול מביניהם כבן 11 והקטנה בת חודשים ספורים. כאב בלתי נתפס, אובדן נורא ואיום, ואבל כבד מאוד מציפים מאז את הביתה.
ידידי המשפחה מציינים כי המשפחה כבר חוותה בעבר את האובדן הנורא של בנם הבכור, שנפטר בגיל ארבעה חודשים ממוות בעריסה רח"ל.
למרות הקשיים העצומים שליוו את חייו, ר' פנחס ז"ל נודע כאדם מאיר פנים שמעולם לא התלונן. "אף פעם לא הזכיר את צרותיו... רק דיבורים שמחים, תמיד מודה לה' - 'הכל לטובה'," מספרים קרוביו. "מכל דבר היה עושה שמח, עם צחוק והומור".
את ליל הסדר עם משפחתו בשמחה ובהתרוממות רוח. "היה ליל סדר מאוד יפה," מספרת האלמנה. "בסוף הסדר סיפר עוד סיפורי יציאת מצרים לילדים שכבר שכבו במיטה, ואמר לי לפני שהלך לישון: 'ברוך ה' היה סדר מאוד יפה וזכיתי להיות עם הילדים כל הסדר בלי להירדם'." אלו היו מילותיו האחרונות לפני שנדם ליבו בשנתו.
לאחר שחלפו ימי החג ולאחריהם ימי השבעה, מתחילה האלמנה הצעירה להתמודד עם המציאות החדשה והמאתגרת. בגיל 30 היא מוצאת את עצמה אחראית בלעדית לגידול שבעה ילדים, כשהקטנה עדיין תינוקת והגדול בן 11 בלבד.
האתגרים העומדים בפניה עצומים במיוחד - חמישה מהילדים לומדים במסגרות של חינוך מיוחד וזקוקים לטיפול והשגחה מיוחדים. המשפחה כולה מתגוררת בדירה קטנה של שני חדרי שינה בלבד, בצפיפות רבה ובתנאים מאתגרים.
מכרים קרובים מספרים כי הרב פנחס ז"ל היה דמות של חינוך אמיתי והקפיד להנחיל לילדיו ערכים של תורה ויראת שמים. "המטרה והשאיפה היחידה שלו הייתה שיהיו יראי שמים ושיזכה לראותם גדלים להיות תלמידי חכמים," הם מעידים. "הוא חינך את הילדים לתורה, יראת שמים ואמונת חכמים. כל דבר היה שואל את הרב ועושה בדיוק מה שהרב אומר."
לנוכח המצב הקשה של המשפחה, הוקמה קרן סיוע מיוחדת בקופת העיר לעזרת האלמנה והיתומים. "חייבים לעזור להם," אומרים יוזמי הקרן. "הם משפחה טובה וחיובית שנקלעה למצב בלתי אפשרי. בלי תמיכה של הציבור, הילדים הללו עלולים לקרוס."