ושוב אותו ניגון: "בני ברק, אנחנו באים להקים לכם לשכת גיוס…מה שראיתם הלילה באיילון, זה רק הפרומו", נכתב בחשבון הטוויטר של אחד הגופים הקיצוניים שעומדים מאחורי ההפגנות.
עכשיו, אחרי שעבר בהצלחה החוק לצמצום עילת הסבירות, הגיע הזמן לדבר על התסכול של ארגוני השמאל מהחיבור המתחזק בין הציבור החרדי לימין הישראלי, מה שהחל כברית פוליטית והפך לשותפות אמיצה ונאמנה.
אין זה סוד שהציבור החרדי נע ימינה בעשורים האחרונים. ניתן לדון בסוגיה מתי החלה התזוזה החרדית לעבר הימין, אם היה זה "נאום השפנים" של הרב שך זצ"ל או שהמסע החל בנקודת זמן אחרת. כך או כך, הציבור החרדי מזוהה כיום אידיאולוגית עם הימין.
עד כמה מזוהה? סקר שנערך לפני הבחירות האחרונות מצא, שהעמדות של הציבור החרדי יותר ימניות אפילו מהדעות הרווחות בציבור הימני עצמו... 87% מהחרדים מתנגדים למדינה פלסטינית, לעומת 69% מקרב מצביעי הימין. בסקאלה של 1 (ימין קיצוני) עד 7 (שמאל קיצוני), 59% מהציבור החרדי מיקמו את עצמם ב1 או 2.
ארגוני השמאל מצאו כמה דרכים להתמודד עם החיבור האידיאולוגי של הציבור החרדי לימין. בקצה אחד נמצאים ארגונים שמייצרים פרובוקציות, מובילים מיצגי שנאה כלפי החרדים ומגבירים את הלהבות מתוך תסכול ותיעוב לציבור החרדי. בקצה המתוחכם יותר, נמצאים ארגוני שמאל שהחליטו "לשפוך כסף" על הציבור החרדי, כדי לסכסך את הציבור החרדי עם הימין הישראלי ולרתום את החרדים לכיוונם, או לפחות למתן את המגמה ולנסות להחזיר את החרדים לימים בהם היו שותפים פוטנציאליים גם לממשלות שמאל.
יודעים מה? אין לי בעיה שינסו לשכנע את החרדים להיות שמאלנים או לאמץ תפיסת עולם סוציאליסטית. בואו נדון! בואו נשמע מה יש לאידיאולוגיה שלכם להציע לנו והאם היא מתאימה להשקפת העולם החרדית.
העניין הוא שאותם ארגונים בוחרים בדרך הכי מבזה, הכי מזלזלת ומשפילה. לאחרונה פורסמו כתבות "תמימות" באתרים חרדים כחלק מקמפיין של ארגון שמאל הנתמך על ידי קרן מפלגתית ממדינה זרה, בהן 'הוסבר' לקוראים החרדים שלא כדאי להיות עם הימין שמתנגד למדיניות רווחה ולקצבאות לכולם. כן, תאמינו או לא, זאת הייתה הטענה: הימין, ופורום קהלת זכה בעניין הזה לעמוד במוקד המתקפה, הוא קפיטליסטי ולכן כדאי לכם לברוח ממנו. לא אידיאולוגיה, לא זכויות אדם, לא פיקוח נפש, לא עוד אלף ואחת סיבות שיכולות לדבר לציבור החרדי, אלא רק "הכיס". כביכול החרדי מונע כל כולו מחשיבה על הארנק, וכביכול השמאל הוא זה שיכול לרפד את כיסיו.
אנשי השמאל מציגים את עצמם כמי שבאים לטובתנו, החרדים. גרוע מכך, בציניות רבה הכתבות נוקטות לא מעט בגוף ראשון רבים למשל: "טוב יעשו נציגינו בכנסת אם...", זאת כאשר הנציגים הפוליטיים האמיתיים של אותם כותבים - ככל הנראה לא נמצאים כלל בכנסת, מכיוון שהם לא צלחו את אחוז החסימה בבחירות האחרונות, ודי לחכימא. אבל הקמפיין הזה ופעולות דומות לו, הם חלק ממסע השחרה והכפשה אגרסיבי. בדרך הכי סטריאוטיפית, פשטנית ורדודה הם החליטו ש"מה יותר מעניין את החרדים מאשר הכסף?"
הקמפיין למעשה ממחזר את הגישה שטבעה פעם שולמית אלוני לפיה "עבור השלום אני מוכנה לחבוש גם שטריימל". מבחינתם, החרדים ירשו לעצמם להתעלם מהעובדה שמדובר באג'נדות פרוגרסיביות ואנטי דתיות, בקידום אינטרסים רפורמים ובפגיעה ביהדות וכפיית ערכים בעייתיים, כי בסוף החרדים "הולכים רק עם הכיס" ולא מעניינת אותם האידיאולוגיה.
לצערם הגדול, החרדים לא במקום הזה. כדאי אולי להזכיר להם שאך לפני שנה, יכלו החרדים להצטרף לממשלת בנט-לפיד, לקבל 'דף ריק עם חתימה למטה' למלא את דרישותיהם, וליהנות מ'תעריף עבאס' מפנק.
בניגוד למה שמנסים לצייר בתקשורת, לחרדים אכפת מאוד מהמדינה ומגורלה, לחרדים אכפת מהמורשת היהודית, מהזהות הלאומית ומעתידה של מדינת ישראל, והם בוודאי מתנגדים לפעילות של ארגונים וגופים שפועלים במטרה לחרחר מלחמות פנימיות בציבור הישראלי, ובמקרים רבים - במימון של קרנות זרות.
נכון, יכולה לפעמים להיות מחלוקת על מדיניות כלכלית. הציבור החרדי לא רווה נחת מהמדיניות של שר האוצר נתניהו ב-2003 אך עדיין מעריך אותו מאוד כמנהיג המחנה (וגם מכיר בעובדה שהוא כנראה הציל את המשק והעלה את ישראל על פסים של כלכלה מערבית מתקדמת). בוויכוח הכלכלי כולם רוצים לפעול לטובת המדינה והחברה והשאלה היא רק מה הדרך הנכונה, וכן, אולי יש לציבור החרדי עוד מסלול לעבור בנושא הזה. אולם כשהשסע הפוליטי נוגע לערכים הכי בסיסיים, אין מקום לשיתוף פעולה עם גורמים שאינם מכבדים את הזהות היהודית האמונית ומתנגדים לעצם המהות והקיום החרדי, והחיבור לימין - המסורתי, הדתי, מכבד הדת והיהדות - הוא טבעי ומתבקש, וגם ימשיך להתחזק.
- אברהם (אבי) גרינצייג הוא יועץ אסטרטגי
הצגת כל התגובות