כשהעביר וההווה מתערבבים

"להשוות את טבח שמחת תורה לשואה? זו טעות אסטרטגית" | שיחה עם החוקר ההיסטורי

אלו תחושות גרמו אירועי הטבח המזעזעים בשמחת תורה מול היסטורית העבר של העם היהודי, ומה הכי מפתיע במלחמה הזאת? | החוקר וההיסטוריון הרב ישראל גולדווסר בשיחה מרתקת על היסטורית העם היהודי וההשוואה למצב כיום (מגזין כיכר)

ארי טננבוים | כיכר השבת |
מעונות הסטודנטים בכפר עזה - ההרס והחורבן (צילום: כותב השורות)

אירועי מתקפת הפתע בשבת חג שמחת תורה, גרמו לרבים להיזכר באירועי העבר של העם היהודי, גולת הכותרת שבהם - השואה האיומה. תחושות קשות מן העבר צפו ועלו והתערבבו עם המציאות האכזרית שמחבלי החמאס ביצעו ביהודים על אדמתם בארץ ישראל.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

ביקשנו להבין עם החוקר וההיסטוריון הרב ישראל גולדווסר האם אפשרי ונכון לקרוא לאירועי חג שמחת תורה בשם 'שואה' והאם יש סיכוי בכלל ללחום באנטישמיות הגואה. התשובות לא מעודדות במיוחד, אך דווקא לכן, שם נוכל למצוא את הנחמה שלנו, כפי שתקראו בהמשך הכתבה.

רצח בעניבות לעומת ברבריות אכזרית

"הדבר הראשון שקרה מיד אחרי אירועי שמחת תורה, שאנחנו התייחסנו על סבל יהודי כאל משהו שהיה בעבר ופתאום אנשים קלטו שלא, אנחנו חלק מסבל יהודי ארוך שנים", פותח הרב גולדווסר בשיחה עם 'כיכר השבת'.

נכון להשוות בין השואה לאירועי שמחת תורה?

"לדעתי הענייה, הייתה טעות גדולה לאלו שרצו להסביר לעולם שמה שמחבלי החמאס עשו זה 'שואה' ו'נאצים'. מדובר בטעות גדולה", עונה הרב גולדווסר ומסביר, "שמונים שנה אנחנו אומרים שלא יקראו לשום דבר שואה חוץ מהשואה. ברגע שנתחיל לקרוא לשואה על עוד דברים, השואה כבר תתלבש על כל סיפור וזה עשוי להשכיח את מה שקרה באמת בשואה האיומה.

"נתניהו, שמבין בהיסטורית העם היהודי, מקפיד לקרוא לחמאס – דאע"ש כי הוא מודע להשלכות שיהיו אם נקרא לאירועי שמחת תורה 'שואה'.

"היה מי שאמר שהערבים אוהבים את הרצח שלהם חם ומהביל ואנחנו נתגעגע לרוע הנאצי. הנאצים ימ"ש עשו את הכל אינטליגנטי. הם לא רצו ללכלך את הידיים וזה בדיוק היה חלק מהרוע. הם היו דוקטורים מנומסים ובאותה נשימה רצחו עם עניבה. הערבים, לעומתם, הם פראי אדם. האכזריות והברבריות לא הייתה בשואה חוץ מאשר ברומניה. שם, הרומנים התאכזרו ליהודים. הם גסים, ברברים, סלבים, בהמות".

הרב ישראל גולדווסר נואם (צילום: באדיבות המצלם)

הרב גולדווסר חוזר לנושא האם נכון להשוות בין השואה לבין הטבח בשמחת תורה: "השואה נוראה ושום דבר אינו משתווה לה. היה בשואה פי חמש ממה שהיה לנו בטבח ובמשך שלוש שנים קשות. כאן, באירועי שמחת תורה, אנחנו מדברים על משהו אחר: רוע ואכזריות".

כמרצה, מה מעניין את הקהל כיום, בתקופת המלחמה?

"אומנם אני מרצה לא רק על השואה. אני עושה הרצאות על ההיסטוריה של העם היהודי, בית המקדש ועוד. אבל בהקשר ההרצאות על השואה, אז בימים הראשונים אכן לא היה מה לדבר על השואה. אנשים אמרו 'יש לי את שלי, אל תביא לי צרות מהעבר'.

"כעת, חודשיים וחצי אחרי, קצת התרחקנו והשואה נהייתה מרפה, נחמה. הקרינו את הסרטים על השואה לחיילים. פתאום היא נהיתה נחמה עבורם. הם מבינים שזה לא פעם ראשונה שאנחנו סובלים ובסוף יצאנו כשידנו על העליונה. זה נותן להם תקווה: 'תראו, קמנו בסוף'".

אנטישמיות כמחמאה

שוחחנו בעבר לכתבת מגזין וציינת בפני שהשואה הייתה ב'מאה העשרים' – המתקדם והמתפתח - ובכל זאת העולם ראה ושתק, והנה, שוב קורה לנו טבח כזה גדול...

"אני חושב שאצל בני הציבור הדתי לאומי השבר גדול יותר", מציין הרב גולדווסר, "הם שמאמינים במוחש בגאולת עם ישראל בארץ ישראל, גילו לפתע כי הגאולה אינה מסבירת פנים. אנחנו אולי פחות מופתעים, כי אין אצלנו אמירה שאנחנו בעידן הגאולה, אבל היה לכולנו את התחושה שעוד רגע מגיע משיח והנה קרה שבר גדול כזה".

ולגבי זה שהעולם ברובו רואה ושותק?

"מצד אחד – יש את הדימוי האמריקאי. יש את חסידי אומות העולם. אני מתפעל", שח הרב גולדווסר, "לא ציפיתי לגיבוי אמריקאי נחרץ כזה. במלחמת העולם השנייה הם היו הרבה יותר אנטישמים. רוזוולט היה אנטישמי. לא שינה לו שיהודים מתים במחנות.

"אך זאת נזכור: יש את הרוע הכללי. היחס ליהודים בכל העולם. האנטישמיות האירופאית האלגנטית - המתנשאת, זאת שמובעת נגדנו באו"ם. כאן נשארנו באותו מקום. אנחנו 'עם לבדד ישכון', כבשה בן שבעים זאבים. הם אוהבים אותנו כנועים, נשחטים".

הכניסה למחנה אושוויץ (צילום: shutterstock)
הטבח בקיבוץ בארי (צילום: מאיר אלפסי)

אבל בכל זאת, ממלחמת העולם השנייה חלפו שנים, והייתה איזו מחשבה שאומות העולם יתנהגו אחרת...

"יש הרבה ניסיונות הסברה של ישראל, אבל נס שאני לא אחראי על ההסברה", עונה הרב גולדווסר, "הייתי מתייאש על ההתחלה. אנטישמיות זו גזרת התורה – אין סיבה שזה ישתנה. כל ההסברה שעושים זה טיפה בים. זה טיפול נקודתי. מי שבא לבקר באושוויץ, רואה ומזדעזע, לא יהיה ניאו נאצי אחרי שהוא ייצא משם, אבל לא בטוח שהוא יהיה פרו ישראלי.

"נאמר זאת ככה, לא בגלל הביקור שם, הוא כבר לא יהיה מוטה יותר לטובת ישראל בסכסוך הישראלי פלסטיני. זה יגרום לו להזדעזע ממעשי הגרמנים, זה יגרום לו להזדהות רגעית עם היהודים, אבל לא בטוח שזה ישנה אותו מהקצה אל הקצה".

בקיצור, אנטישמיות לשמה...

"כן. יאמרו כל הגויים 'עם חכם ונבון' ועם כל זה – ישנאו אותנו. ויש משהו באנטישמיות שהיא מנחמת", אומר הרב גולדווסר ומיד מסביר: "כי היא מבוססת על קנאה והערכה. היא לא מזלזול, היא מקנאה.

"הרי כשעושים סקרים בין לאומיים ושואלים 'כמה יהודים יש לדעתך בעולם', אנשים עונים 'עשרה אחוזים', והאמת היא שאנחנו רק חמישית אחוז בעולם. זאת אומרת כשאנחנו 15 מיליון מעריכים אותנו ב-800 מיליון. למה? כי זה משהו הכי נוצץ. אם כולם היו קולטים שישראל ועזה זה רבע משנחאי, זה לא היה בכלל נושא שיחה. בסין אם היה שואה – ויש שם הרג המונים - זה בכלל לא מעניין. אנחנו כל כך מרכזיים ועושים רעש – ועל זה יש אנטישמיות".

הטבח בקיבוץ בארי (צילום: מאיר אלפסי)

התחלת לחקור את אירועי שמחת תורה?

"יש לי סיפורי נפש מסוג שלא הכרתי", עונה הרב גולדווסר, "אם עד היום היו לי סיפורים של לימוד תורה בגיטאות ומסעי הצלב, כעת יש לי גם של הציבור הכללי. הערבות הדדית שהתגלתה, התעוררות ואמונה בתוך ממ"ד כאשר מחבלים מתרוצצים בחוץ, חייל שקפץ על רימון כדי להציל את חבריו, ועוד".

איזו נקודה מתוך הסיפורים הללו אתה לוקח איתך לדרך?

"הנשמה היהודית", עונה הרב גולדווסר מיד, "אין עוד סיפורים כאלה בעוד עמים. לכל יהודי יש נשמה יהודית ולא משנה מי הוא ומה הוא. מציבור שונא ומפולג – כולם התלכדו".

איזה רגע לא תשכח מהמלחמה?

"לא נעים להגיד, אבל כששאלו אנשים מה עשית כשהתחילה השואה, הם ענו 'אכלנו טשולנט', הם לא ידעו מה קורה באמת והמשיכו בחייהם. אני יודע שהנכדים שלי עוד ישאלו אותי 'מה עשית בתחילת חורף פ"ד', ולכן, יצאתי מהדירה ונתתי את הבית למשפחה מנתיבות. הבנתי שזו שעה היסטורית ועוד ישאלו אותי על זה. נכנסנו לחמי לתקופה ואפשרנו למשפחה לבוא אלינו".

  • לפניות לכתב: ari@kikar.co.il

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר