כשנעמה התקרבה לגיל השידוכים היא ידעה בדיוק מהם התכונות שהיא רוצה בחתנה לעתיד. הרשימה הייתה די קלאסית: ירא שמיים, חכם, מתמיד, בעל מידות. לצד כל אלה, היא הוסיפה גם דרישה אחת קטנה אך משמעותית מבחינתה - שייראה טוב.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
נעמה ידעה שהמשאלה הזו שנחשבת לגיטימית בציבור מהצד הגברי של המפה, אינה פופולארית במיוחד בקרב בחורות סמינר. יחד עם זאת לא שיערה את תגובת הוריה לרעיון - ובהגיע היום פירטה אותו בפניהם בתמימות.
אבא שלה, שלא היה דברן גדול, רק כיווץ את גבותיו בתמיהה. אמא שלה הייתה ברורה יותר: "את חושבת שזה מה שצריך לעמוד ברשימה הכל כך חשובה הזו?".
"כן", הגיבה נעמה בתהייה. תחושה רעה הזדחלה לתוכה.
"מילא שלא יהיה מכוער, אני יכולה להבין. אבל יפה? ממתי זה משהו שאמור לעניין בת לבית יעקב", החזירה אמה.
"אמרתי נראה טוב", היא דייקה. בשלב זה כבר לא זכתה לתשובה.
• • •
בימים הבאים היא עברה את ה'שינוי'. בקשה שהייתה נראית לה לגיטימית במשך שנים, התחילה בעקבות מילים בודדות להרגיש כמו עבירה של ממש. 'את כל כך גשמית ורדודה שאת הבחורה היחידה בסמינר שזה מה שחשוב לה?' הציק קול טורדני במעמקי מוחה - והיא החליטה להיענות לו.
בינתיים ההצעות הגיעו בקצב. ייאמר לזכותה של אמה שהיא כן השתדלה לבקש תמונות של הבחורים - בקשה חריגה בעליל בנוף המיינסטרימי. לא פעם היא נתקלה בהרמת גבה. במקרה אחד אפילו הצד השני הוריד לאחר ששמע את הבקשה: "זה לא מתאים לנו", הבהירו ביובש דרך השדכנית.
במקרים אחרים המשפחות הסכימו ושלחו. נעמה הייתה מתבוננת בתמונות ואז מבלי משים מעבירה את מבטה אל אמה. יכול להיות שהיא דמיינה, אבל היא ראתה בעיניה מבט שופט, אפילו מזלזל, והתכווצה.
בסופו של דבר החליטה לאשר את כולם. בסוף אני אתרגל להכל, שכנעה את עצמה.
• • •
שאול, היה הבחור השלישי איתו נפגשה, והוא היה נראה הכי פחות טוב מביניהם. לאורך כל הפגישה היא חיפשה בינה לבין עצמה סיבה הגיונית להוריד אותו מעבר למראה - ולא מצאה.
הוא היה מרתק, שנון ובעל השקפה. נעמה הרגישה כמו שבויה בכלא של זהב, כשהסכימה לפגישה שנייה.
הימים הבאים עברו עליה במרתון מסחרר. כשחזרה מהפגישות בערבים תמיד הקיפו אותה בני המשפחה בהתעניינות כנה, ביקשו רשמים והתלהבו מסיפוריה. בקושי היה לה זמן לחשוב עם עצמה בשקט מה היא באמת רוצה.
ואז הם התארסו.
ווארט, אירוסין, חגיגה עם החברות. האירועים התערבלו במוחה של נעמה ביחד, והיא אפילו לא הייתה בטוחה איך היא מרגישה. מצד אחד ממש שמחה על כל הצדדים היפים באמת של שאול - על הרצינות והבגרות שקרנה ממנו, והרגישות בה דיבר איתה. מהצד השני עמד המראה החיצוני הפחות זוהר, יחד עם קול קטן שלחש לה: "מאוחר מידי לשנות".
כמה ימים אחרי האירוסין הגיע "ליל החרטות". נעמה מצאה את עצמה מתייפחת בבכי לתוך הכרית, כשהיא חושבת מחשבות נוראיות על בריחה טוטאלית מכל האירוע, מחשבות שרק רצתה לגרש ממוחה.
בתחילה היא ניחמה את עצמה שזו סך הכל התמודדות רגשית מקובלת, שהלילה הזה לא סתם קיבל כינוי משלו בקרב בנות הסמינר. אבל כשהתחושות הקשות חזרו עוד לילה, ועוד אחד, ועוד, היא הבינה שהיא חייבת לעשות משהו. היא פשוט לא הצליחה להחליט מה בדיוק.
• • •
זה היה אולי חודש אחרי האירוסין וכמה שבועות לתוך בליץ החרטות שתקף אותה, כשהמורה קראה לנעמה לשיחה אחרי השיעור.
"משהו עובר עלייך, אני אשמח שתשתפי אותי", אמרה לה המורה, שהייתה אחת האהובות בסמינר וידועה בחיבור המצוין שלה לתלמידות.
לא היה צריך לדובב את נעמה יותר מדי בשביל שהיא תספר על הכל: המשאלה הקטנה שלה, הוויתור, האירוסין למרות הספקות ואז הבור השחור אליו נפלה. הדמעות זרמו על עיניה ללא מעצורים כשדיברה, והמורה הקשיבה בדממה.
כשנעמה סיימה להציג את הסיפור והרגישה איך הדמעות אט אט נעצרות, היא הרימה את עיניה בבושה אל המורה. בעיני רוחה כבר ראתה את התוכחות על חיבתה היתרה לעניינים גשמיים שוטפות אותה: "מה שחשוב זה בית נאמן בישראל", היא ציפתה לשמוע.
אך מה שהמורה אמרה במקום הפתיע אותה לחלוטין. "את צודקת. אם זה מפריע לך עד כדי כך, את צריכה לבטל את השידוך".
"מה???", נעמה אפילו לא הצליחה להסתיר את ההלם בקולה. "אבל מה עם הרגשות שלו? והתורה, והמידות? המורה לא חושבת שזה חשוב?".
"כל זה חשוב בלי ספק, אבל יותר חשוב שלא תלכי לחופה עם בחור שאת לא באמת רוצה. לטובת שניכם", סיכמה המורה. היא טפחה על שכמה בהזדהות, ועזבה את החדר.
• • •
את הימים הבאים העבירה נעמה בהתפכחות עם עצמה. התחושה החזקה ששטפה אותה מאז השיחה הקצרה עם המורה הפתיעה אותה: היא פתאום הרגישה יותר מתמיד על מה היא תוותר אם תבטל, והחלה לשאול את עצמה האם זה באמת מה שהיא רוצה.
"למה זה קורה לי?", שאלה את המורה כמה ימים אחר כך. "מה השתנה?".
המורה מצידה הסבירה בפשטות: "כששמעתי אותך קלטתי שמה שהפריע לך יותר מהכל היה ההרגשה שלך שאין דרך חזרה. הנה היא פתוחה לפנייך, עכשיו תבחרי".
והיא בחרה.
0 תגובות