ביום רביעי, כ"ג בסיון תרכ"ו לפני 160 שנה, זמן קצר קודם עלות השחר, שרר מתח עצום בבית הנתיבות הרוחני של יהדות הונגריה בעיר סרדאהלי. סביב מיטתו של הרועה הנאמן, עמדו תלמידיו חרדים, עוצרים את נשימתם. מחוץ לחלון, עטו שמי הממלכה חשיכה עמוקה, ובאותן דקות מרעישות, כשעולם כמנהגו נוהג ועיר שלמה שקועה בתרדמה, עלתה לגנזי מרומים נשמתו הטהורה של עמוד ההוראה.
ברטט ובדמע תיארה רעייתו את אותם רגעי הוד. זמן קצר קודם יציאת נשמה שעה שישב ועסק בכתיבת חידושי תורה, העיר את רעייתו ואמר: "הלב עמד ופסק ממהלכו והשמים התקדרו עבים, ה' אמר לי עלה אליי, בין להקת אראלים שם אושיבך". זמן קצר לאחר מכן עלתה נשמתו הטהורה בסערה לגנזי מרומים ופסק תלמודו של האיש אשר כל ימיו הגה בתורה.
מי היה אותו ענק שבענקים, אשר מפני גאונותו וצדקותו רעש העולם היהודי כולו? מי היה הגאון שבישיבתו המעטירה הסתופפו כקרוב למאה וחמישים תלמידי חכמים מופלגים, ואל פתחו שוגרו אלפי שאלות בהלכה מכל קצווי תבל? מי היה המנהיג שבעתות מלחמה ואש, כשהרוחות המנשבות של הרפורמה איימו לשרש את כרם בית ישראל בארץ הגר (הונגריה), עמד כחומה בצורה, כתב, הגיב, ולחם כארי בשער?
היה זה גאון עוזנו, רשכבה"ג מרן רבי יהודה אסאד זצוק"ל, בעל ה"יהודה יעלה" ורבה של סרדאהלי. מגדולי פוסקי הדורות, אשר תשובותיו ההלכתיות ועומק עיונו מהווים עד היום הזה מאבני הפינה המרכזיות והחשובות של עולם הפסיקה וההלכה.
ילדות ושנות נעוריו
בשנת תקנ"ד, בין סמטאותיה של העיירה הקטנה אסאד שבמדינת הונגריה, נולד במזל טוב הילד הרך יהודה, מי שעתיד להפוך לאחד ממאורי הגולה ומצוקי תבל. בית אביו, החסיד והירא ר' ישראל עלנבויגן ז"ל, היה בית דל וצנוע, אפוף פשטות ותמימות יהודית יוקדת, הרחק מאור הזרקורים של גדלות חיצונית מנקרת עיניים. ר' ישראל נשא בנאמנות את עול פרנסת ביתו, עמל ביושר לב ובניקיון כפיים, אך בתוך תוכו, בנבכי לב אב, כבר הבחין בניצוץ הפלאי וביכולותיו הטמירות של בנו יחידו המתרקמות לנגד עיניו.
אך שמשו של הבית החם שקעה מוקדם מדי. עוד בטרם הספיק הנער לפרוח, והוא אך על סף ילדותו, נסתלק האב ר' ישראל לבית עולמו. עם החלל שנוצר בבית התמודדה אלמנה צנועה ושבורת לב, כשעל זרועותיה מוטל בנה, גחלת קודש יחידה שיש לשמור עליה מכל משמר. באותם ימי בדידות ותוגה, כשהיא מפרנסת את ביתה בקושי רב, קיבלה האם הצדקנית הכרעה היסטורית ששינתה את פני הדורות, בנה יחידה לא יפנה לעסקי העולם הזה, הוא יקדיש את כל כולו לעסקי התורה הקדושה.
שמועת כישרונותיו המופלאים של היתום מאסאד עשתה לה כנפיים, עד שהגיעה לאוזניו הטהורות של הגאון רבי יהושע פאלק סודיץ-ביכלער זצ"ל אב"ד סעטשין אשר הבחין בגודל נשמתו של הנער פרש עליו את חסותו וסעד אותו מן הבית הדל אל היכל ה', אל ספסלי בית המדרש ושלח לאמו לאמור כי בנה זה יהיה גדול בישראל וממנו תצא תורה והוראה לכלל ישראל.
בישיבתו של רבי מרדכי בנעט
כעבור תקופה לא ארוכה ובהמלצת רבותיו אשר סייעו בידו לסלול את המשך דרכו, רגליו של הנער הוליכו אותו אל היעד הבא מחוז חפצו הרוחני, ישיבתו המעטירה של מורו ורבו המובהק, רשכבה"ג הגאון האדיר רבי מרדכי בנעט זצ"ל, בעיר ניקלשבורג. הנער בא בשערי הישיבה בשנותיו הצעירות, אך קומתו הרוחנית החלה להמריא לשחקים במהירות מסחררת.
רבי מרדכי בנעט, שהכיר מיד בעילוי המופלג, קירבו בצורה יוצאת דופן והפכו לאחד מתלמידיו המובהקים. קצב לימודו של הבחור הצעיר היה מבהיל, עדי ראייה וסופרי קורותיו מספרים כי עוד בשנות בחרותו הצעירות, כבר היה הגאון הצעיר בקיא בצורה נפלאה, ישר והפוך, בחמש מאות דפי גמרא על בוריים, וארבעת חלקי השולחן ערוך היו שגורים על לשונו.
כאשר פנה אליו רבו הגדול, רבי מרדכי בנעט, וקרא עליו בהתרגשות את הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך", לא היו אלו דברי מליצה. רבו הטיל עליו תפקיד כביר שאין לו אח ורע, למסור שיעורים ולהנהיג קבוצה של כחמישים מתלמידי הישיבה המבוגרים ממנו בשנים, עדות להערכה המוחלטת שרחש לו רבו הגדול.
בין כותלי הישיבה בניקלשבורג מתחולל מחזה פלאי, הנער יהודה, שזה מקרוב יצא מבית אמו האלמנה, בא בשערי אוהלה של תורה באהבה ועוז. עצרו ושקלו את גודל המחזה המרטיט. נער צעיר, שרק שנים ספורות קודם לכן בא בשערי הישיבה, יושב בראש ומלמד את עומק הסוגיא כאשר סביבו תלמידים מבוגרים ממנו המקשיבים לדבריו בדממה ובכובד ראש, מתוך הכרה בכך שלפניהם מי שמשנתו נקייה והתורה מדברת מגרונו.
שעות היום לא הספיקו לנער כדי להרוות את צימאונו העז, הוא כמעט ולא טעם טעם שינה ובשעות הלילה הקטנות מצא את מנוחתו בין דפי הגמרא. באישון לילה, כשחבריו נחו על משכבותיהם ועיר שלמה הייתה שרועה בתרדמה, היה הנר הדולק בפינתו מאיר ומעיד על יגיעה שאין לה שיעור. גמרא אחר גמרא, סוגיה אחר סוגיה, בשקידה מבהילה, עד שהתורה כולה נעשתה לו נהירה כבית גידולו.
גדילתו בלימוד התורה נעשתה בפרישות עצומה בקדושה ובטהרה עד כי העידו עליו שמשבת לשבת לא שכב במיטתו ולימודו בלילות היה בעמידה. בעצת רבו הגדול החל לעסוק בשנים אלו בחכמת הקבלה.
הקשר שנרקם בין הגר"מ בנעט לבין תלמידו המובחר לא היה קשר רגיל של רב ותלמיד, היה זה קשר עמוק ביותר. הגאון המבוגר שמצא בצעיר מעלות מופלאות, והתלמיד הצעיר שמצא ברבו המובהק את המצפן המזוקק שהכווין את כל צעדיו. תחת ידיו המכוונות של רבו הגדול המשיך לינוק ממעיינות הגדלות, עד שיצא מוכן ומזומן לשאת על כתפיו את כובד האחריות ההלכתית והרבנית שעתידה הייתה להאיר את דורו.
בניית ביתו עם הרבנית אסתר, מינויו לרבנות והקמת הישיבה
כשהגיע לפרקו נשא לאשה את זוגתו הצדקנית מרת אסתר ע"ה, בתו של הצדיק רבי מאיר רעגנער. ביתם נעשה מיד לבית ועד לחכמים ומקור ברכה לכל נצרך ונדכא.
בשנת תקפ"ו, בהמלצתם של גדולי הדור הגאון רבי מרדכי בנעט, בעל ה'חתם סופר' והגאון רבי יהושע פאלק ביכלר, נבחר הגאון הצעיר רבי יהודה אסאד לשמש כדיין בקהילת סרדאהלי שמחוז פרשבורג. כעבור חמש שנים של כהונה בדיינות בסרדאהלי, עזב רבי יהודה לבקשת קהילת סמוכה לכהן בה כרב, ולאחר מכן עבר לכהן כרב ואב"ד בקהילת סעמניטץ, שם הרביץ תורה במשך שנים.
בשנת תרי"ד, שב אל העיר סרדאהלי ועלה לכהן בה פאר כרב הקהילה, על כס הרבנות בו ישב עד ליומו האחרון.
בצילם של בני הזוג, פרחה בסרדאהלי ישיבה רבתי שכמוה לא ידע המקום מעולם, ומכל קצווי הארץ נהרו בחורים להסתופף בצילו, עד שהישיבה המעטירה מנתה כ-150 תלמידים. בעלי הבתים בעיר פתחו את בתיהם לבחורים והאכילו אותם "ימים", כדי שיוכלו לשקוד על תלמודם ללא דאגת פרנסה.
הרבנית עמדה לימין בעלה הגדול במסירות נפש עצומה, כדי שיוכל לשקוד על תלמודו ולעבוד את בוראו ללא כל טרדה גשמית. היא נטלה על עצמה את עול הבית כולו, ובכלל זה דאגה לתלמידי הישיבה, קרוב לעשרים בחורים אכלו בקביעות על שולחנה ובפרט בימי החגים, והיא כלכלה אותם באהבה ומבלי לבקש דבר בתמורה.
המחזה היה מרגש עד דמעות, עיירה קטנה, שאנשיה פשוטים, הופכת בכוחו של גאון אחד לאחד ממרכזי התורה הגדולים והמשפיעים ביותר במדינת הונגריה. שמו של הגאון יצא בכל קצווי הארץ, ורבים מגדולי התורה והרבנים שיגרו את שאלותיהם הקשות אל פתחו, יודעים ובטוחים כי ממנו תצא הוראה נאמנה ואמת לאמיתה.
עמידתו מול גל ההשכלה והרפורמה
ימי שבתו על כסא הרבנות בסרדאהלי לא עברו עליו בשלווה. מחוץ לחלונות בית המדרש, ברחבי אירופה היהודית, החלו נושבות רוחות זדון שביקשו לעקור את כרם בית ישראל משורשיו. תנועת הרפורמה, שצמחה בגרמניה ופשטה כשריפת אש אוכלת, לא הסתפקה בגבולות ארצה, ידיה הארוכות החלו מגיעות אל קהילות הונגריה הנאמנות, מנסות לקעקע את היסודות עליהם עם ישראל שומר בחירוף נפש משך הדורות.
כאשר כינסו הרפורמים את ועידתם בבראונשווייג, לא שתק עמוד ההוראה. מהר"י אסאד זצ"ל חתם על אגרות מחאה יחד עם גדולי רבני דורו, וקולו נשמע בבירור ובתוקף בין הקולות הלוחמים למען משמרת הדת. כאשר זיהה מיד כי מה שמבקשים הרפורמים לקעקע אינו מנהג זה או אחר, אלא לקרוא תיגר על עצם קיומה של היהדות הנאמנה לתורה ולמסורת ישראל.
כאשר היו מי שביקשו בהסכמת הקיסר פרנץ יוז'ף להקים סמינר לרבנים ולמורים, מוסד שנדף ממנו ריח של השכלה וסטייה מן הדרך, עמד מהר"י אסאד זצ"ל בשורה הראשונה בין גדולי הרבנים שיצאו נגד הדבר בתוקף ובאופן חריף. הוא לא נרתע מפני גדולת המלכות, ויצא להגן על קדושת הדת ועל הדרך שקיבלו אבותינו מאבותיהם כדי שבית ישראל ישמור על צביונו הטהור לדורות הבאים.
שיטת הלימוד וחינוך תלמידיו
מי שנכנס בשערי ישיבתו של מהר"י אסאד זצ"ל בסרדאהלי, חזה במפעל אדיר של תורה הנלמדת בבהירות תוך שימת לב ליחסים שבין אדם לחברו וערבות הדדית. דרך לימודו של מהר"י הייתה מיוסדת ומבוססת על דרך הפשט. הוא נקט בגישה זו באופן עקרוני כדי שגם הבחורים הצעירים ביותר בישיבה יבינו את הנלמד ללא קושי, ומתוך כך יטעמו ויחוו את מתיקותה וערבותה של התורה.
מסופר כי כאשר תלמיד שאל שאלה שעוררה גיחוך בקרב השומעים היה מהר"י נחלץ מיד לעזרת השואל ומחזק את שאלתו מכיוונים שונים כדי לייקר אותה בעיניי השומעים ולמנוע את ביוש השואל. גם בתשובותיו בכתב לשאלות תלמידיו היה משיב להם בכינויי חיבה מיוחדים ומרוממים.
מהר"י לא הסתפק במסירת שיעורים בלבד, אלא ראה את מכלול הצרכים של התלמיד ודאג לרווחתו הפיזית והנפשית. הוא פעל מול בני הקהילה כדי להסדיר עבור הבחורים "ימים", תבע מהציבור לתמוך בהם באופן מכבד, ואף דאג והוזיל מהונו האישי עבור בחורים נזקקים כדי שלא יחסרו דבר.
גם ביומו האחרון עלי אדמות, כשתשוש היה בגופו, לא נתן מהר"י לחולשתו להפריעו מעבודת הקודש ולמד עם תלמידיו תמידין כסדרן.
תורתו
מהר"י אסאד זצ"ל הותיר את חותמו הנצחי בדיו ובקלף. שו"ת "יהודה יעלה" הוא המונומנט הרוחני הכביר שבו נתגלתה מקצת גאונותו. 884 תשובות הלכה המשיבות על שאלות מכל ארבעת חלקי השולחן ערוך יצאו מתחת קולמוסו.
מכל קצווי הממלכה האוסטרו-הונגרית זרמו אל שולחנו שאלות בהלכות ללא הרף. רבנים ודיינים מופלגים, לצד בעלי בתים ואנשי מעשה פשוטים, כולם ידעו נאמנה כי הדלת פתוחה לרווחה, וכי כל שאלה וספק יזכו למענה מזוקק ואכן לכל דופק על דלתו נתן מענה והשיב בבהירות. אלפים רבים פנו אליו לאורך השנים, ואיש מהם לא שב ריקם. לכל אחד השיב בסבלנות מופלגת, לכל קושיא ובעיה מצא את פתחה ההלכתי, ולא היה אדם שיצא מלפניו בלא שנשא עמו הוראה ברורה, פסק חתוך ואמת לאמיתה.
זמנו היה מנוצל באופן מדהים לעבודת השם, בשעה בה העולם כולו נח על משכבו, ישב מהר"י שעות ארוכות אחר חצות הליל, כשלפניו הנר הדולק ובידו הקולמוס כותב, פוסק ומשיב לשואליו. לפי עדות בני ביתו היה נח על המיטה כשעה וחצי בלבד בלילה כששעה מזמן המנוחה היה תוך כדי עיון בספר ומחצית השעה בלבד היה עוצם את עיניו.
מלבד ספר השו"ת המפורסם "יהודה יעלה", הותיר אחריו הגאון כתבי יד רבים אשר אבדו מעם ישראל בסערת שואת יהדות אירופה. הספרים שנשארו לפליטה הינם שו"ת יעלה יהודה על ארבעת חלקי שו"ע, חידושי מהרי"א על מסכת כתובות ודברי מהר"י על התורה.
חשכו המאורות
לא ידע איש בליל כ"ג סיון שנת תרכ"ו את אשר עומד להתרחש. הנר הדולק דלק כמנהגו, הקולמוס המהיר רץ על גבי הנייר, וידו לא חדלה אף לרגע מלכתוב תשובות הלכתיות, כי כך הייתה דרכו כל ימיו, מקטנותו ועד יומו האחרון ממש ואף שגופו הטהור נחלש, לא פסק פיו מדברי תורה ולא פסקה ידו מן הכתיבה.
כשלוש שעות אחר חצות הליל עמד הגאון ממקומו ניגש לרעייתו הרבנית ואמר לה את המילים המצמררות "הלב עמד ופסק ממהלכו השמים התקדרו עבים ה' אמר לי עלה אליי בין להקת אראלים שם אושיבך". זמן קצר לאחר מכן טרם עלות עמוד השחר על שמי סרדאהלי דמם ליבו יצאה נשמתו הטהורה ועלתה בסערה השמימה. יהדות הונגריה איבדה את קברניטה ועטרת ראשה.
למחרת היום, כשנתבשרה יהדות הונגריה כולה בבשורה המרה, נהרו המונים מכל רחבי הממלכה אל עבר העיר סרדאהלי. גדולה ועצומה הייתה השמועה, ההספד שנישא ביום ההוא בסרדאהלי כינס תחת קורת גג אחת רבנים ומנהיגים רבים שבאו מקרוב ומרחוק, כולם מוכים בצער עמוק יודעים כי עמוד התווך מעמודי ההוראה והפסיקה של דורם נשבר.
עשרים רבנים מפורסמים עמדו ליד מיטתו וספדו לו בבכי תמרורים, כל אחד מהם נשא בקולו הרועד את כאב הדור כולו ואת גודל האבדה שאין לה תמורה. ההספדים החלו לעת בוקר מהשעה עשר ונמשכו עד השעה שמונה בערב.
מהר"י נטמן בכבוד חכמים בבית העלמין הישן בסרדאהלי, ומקום קברו הקדוש עומד שם על תילו עד היום הזה, כשהוא משמש לתל תלפיות מקום תפילה לכל מי שזקוק לישועה ורבים נושעו בתפילה במקום קדוש זה. כיום המקום נמצא בשטחה של סלובקיה ונקרא "דונאיסקה סטרדה" סמוך לעיר פרשבורג.
אודות דמות דיוקנו של הצדיק מסופר מעשה מבהיל שאירע בשעת פטירתו. עד יום מותו לא צוירה מעולם דמותו של הצדיק, והנה, בשעת פטירתו היו מתלמידיו מי שחפצו להנציח את תוארו הקדוש. הפיתוי להצעה זו נבע מהמצב הדחוק ששרר בביתו של מהר"י, אשר הותיר אחריו את משפחתו ובה בנותיו שלא נישאו. המבקשים לתעד את דמותו טענו כי תמונת הצדיק תימכר לאלפים, ובכסף זה יממנו נדוניה מכובדת לבנותיו היתומות. וממחשבה למעשה, בתוך ההמולה שנוצרה עם היוודע דבר הפטירה, בעוד זעקות השבר מילאו את חלל העיירה, ננעלה הדלת בתוך הבית. גופו הטהור אשר היה מוטל על המיטה הולבש בבגדי שבת, ולאחר מכן לקחו והושיבו את גופת הצדיק על כיסאו, הניחו ספרים בידו, והביאו אומן כדי לתעד את דיוקנו. הדעות חלוקות אם מדובר בציור מדויק או בצילום של ממש. כך או כך, סופו המר של המעשה היה כי כל מי שלקח חלק בעניין זה – לא הוציא את שנתו.
זכותו הגדולה של הצדיק תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
להערות והארות ניתן לפנות בדוא"ל: n.s.weiser@gmail.com
0 תגובות