במאמר הקודם אודות מנהג עם ישראל לנוע ולהתנענע בשעת הלימוד והתפילה הבאנו את המקורות הראשונים שמציינים זאת. כעת נעלה ונביא את הראשונים שהזכירו את המנהג הקדמון כל אחד כלשונו וסגננו.
המהרש"א (ר' שמואל אליעזר איידלש, ש"כ - שצ"א; 1560 - (1631) אומר: הדיבור בקול רם מביא הרגשה ותנועה לכל האיברים.15 נימוק אחר לתופעה זו נותן רבנו שמחה מויטרי (מתלמידי רש"י, תחילת המאה ה־13). הוא כותב : "כשאדם מכניס את בנו לתלמוד תורה מרגילין אותו לנענע בגופו כשהוא לומד ומפני מה מרגילין אותו לנענע בגופו כשהוא לומד, שכן מצינו בנתינתה של תורה, 'וירא וזה שאמר דוד: "עבדו את ה' ביראה וגילו העם וינועו" ברעדה.
בדומה לכך אומר רבנו יעקב בעל הטורים (ל - קג; 1270 - 1343) בהסברת הכתוב וירא העם וינועו' ועל כן מתנענעים בשעת לימוד התורה, לפי שהתורה ניתנה באימה, ברתת, בזיע".
ר' דוד אבודרהם (חיבר ספרו בשנת ק - 1340) אומר: "ונהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין (בתורה), כי כשניתנה התורה נרתעו כולם, שנאמר: 'וירא העם וינועו', וכתיב: 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך', להודיע כי הוא וכל עצמותיו עסוקים יחד להלל ולשבח לשם". - הרמ"א (ר' משה איסרליש. המציין את המקור באבודרהם, כותב: "ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה כדוגמת התורה שניתנה ברתת וכן בשעה שמתפללים, על שם, כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'
בשעת תפילה
כשם שאדם מישראל מנענע את גופו בלימוד התורה, כך הוא מנענע את גופו בעת שהוא מתפלל, כי ההתנועעות היא תריס בפני מחשבות זרות שלא יטרידו בעת התפילה.
רבנו אברהם ב"ר נתן הירחי (ד' תתקט"ו 1215) בעל "המנהיג" אומר: "ומצאתי במדרש: וחייב אדם לנענע את עצמו בתפילה על שם שנאמר: 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך'.וכן מנהג רבני צרפת וחסידיה". לשון "המנהיג" נמצא בספר "מנורת המאור" לר' יצחק אבוהב (במחצית הראשונה למאה ה־14), אולם במקום המלים "וכן מנהג רבני צרפת" כתוב כאן "וכן מנהג חסידים".
ר' יהודה החסיד (נפטר י"ג אדר ב' תתקע"ז "יברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קודשו'. אפילו קרביים של בני־ אדם ובני מעים צריכים לברך את ה' וצריך לנענע כל גופו - בשעת התפילה דכתיב: 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.
ר' צדקיה הרופא, בספרו "שבלי הלקט" (כתב ספרו בתחילת המאה הראשונה לאלף הששי) כותב: "מצאתי ב'מעשה המרכבה' שבשעת תפילה צריך האדם לנענע כל גופו, שנאמר: 'כל עצמותי תאמרנה'. - ומה שנוהגין בני העולם לנענע עצמן ב'קדושה', מצאתי הטעם בשם רבינו שלמה זצ"ל, משום דכתיב: וינועו אמות הספים מקול הקורא היו מתנענעים ומזדעזעים מפני אימת המלך. קל וחומר, ומה אם אבנים נזדעזעו ונתנענעו שאינן מכירין שום דבר, כל שכן אנו, שאנו מכירין, שיש לנו להזדעזע מאימתו".
ר' אברהם סבע (ממגורשי ספרד. רנ"ב - 1492) מפרש את המלים "וירא העם וינועו" כלהלן: ואמר "וינועו" להורות שנתנענעו להתבודד ולהשיג, כמו המכוון בתפילה שמתנועע, וזאת היא אחת משלוש השאלות ששאל אותו מין לר' שמעון. האחת מהם טעם ישראל מתנועעים בקריאתם יותר משאר אומות - - - ובענין הנענוע יורה על מעלת ישראל, כי הם באו מכוח האש, וכתוב : "נר אלוקים נשמת אדם". ואור הנר היא לעולם מתנועעת ועולה וכן ישראל מכוח האש מתנועעים, כדכתיב : "המזכירים את ה' אל דמי לכם", וכתיב : "אלוקים אל דמי לך". אבל העובדי גלולים הם דועכים ודוממים כמו העצם שהוא באש, שעומד ואינו מתנועע. וזה נשאר לישראל ממתן תורה, דכתיב: "וירא העם וינוער".