הגאון הגדול רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל היה ראש ישיבת "בית יהודה". הוא נולד בעיירה אוזדה ליד מינסק. אביו נפטר כשהיה בן שבע, ולאחר שהתייתם גדל בחסות דודו הרב משה פיינשטיין.
בהמשך למד בישיבת סלוצק אצל הרב איסר זלמן מלצר, לאחר מכן למד בישיבת מיר. על פי עצת רבו הרב א"ז מלצר, נסע ללמוד בבריסק אצל רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, שלימים נשא את בתו ליפשא.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם תלמידי ישיבות רבים לווילנה. משם נמלט ברכבת הטרנס-סיבירית ליפן, ומאוחר יותר הגיע לארצות הברית בשנת 1941. בארצות הברית כיהן כראש ישיבה, בין היתר לצד דודו הרב משה פיינשטיין בניו יורק. הוא היה פעיל בועד ההצלה וסייע לפליטים היהודים לאחר המלחמה.
בשנת ה'תשי"ב (1952) עלה לישראל והקים את כולל האברכים "ישיבת בית יהודה" בתל אביב. הוא המשיך את השקפת בריסק והתנגד נחרצות לשירות צבאי ולימודים אקדמיים לחרדים.
פעם אחת, בעיצומו של שיעור שמסר בישיבת "בית יהודה", נכנס עני וקיבץ נדבות. רבי יחיאל מיכל חיפש בכיסיו וביקש מאברכים כדי למצוא כסף עבורו. כאשר הבחין העני במאמציו, פלט: "הרב אינו צריך להיות כל כך טוב - מי שהוא טוב מדי סובל!".
לאחר שיצא העני, התייחס הרב פיינשטיין לדברים. הוא הסביר שהדבר דומה לפסוק בקהלת (א, יח) "וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב". האם מכך שתוספת דעת גורמת מכאוב, עדיף להימנע מלהוסיף דעת? לא ולא!. אף על פי שיוסיף מכאוב, כדאי הוא הדבר להוסיף דעת. והוא הדין לענייננו, הסביר הרב פיינשטיין, כדאי לסבול כדי להיות טוב.
בשנת תשל"ג עבר לגור בבני ברק, שם המשיך למסור שיעורים ב"בית יהודה". הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל נפטר במוצאי שבת ט"ו באייר ה'תשס"ג בבני ברק, ונקבר למחרת, ביום ט"ז באייר ה'תשס"ג, בהר המנוחות בירושלים.
0 תגובות