תורה מסיני | מה היא 'הלכה למשה מסיני'?

מה מייחד את ההלכות הללו?

השאלה המתבקשת היא: מה מייחד את אותן הלכות ספציפיות המוגדרות כ"הלכה למשה מסיני", מיתר התורה שבעל פה שגם היא ניתנה בסיני ונמסרה מדור לדור?.

יש המפרשים שהלכות אלו התייחדו בכך שנשמרה עליהן מסורת רציפה ומפורסמות ככאלו. אך פעמים אנו מוצאים שהלכה למשה מסיני נשקעה בין דברי המשנה ואין אנו יודעים שהיא הלכה למשה מסיני.

דוגמה מובהקת לכך מופיעה במסכת פאה. המשנה דנה בדין אדם הזורע שני מיני חיטים בשדהו: אם עשאן גורן אחת, נותן פאה אחת; אם עשאן שתי גרנות, נותן שתי פאות.

לכאורה, הלכה זו נראית כהיסק מחכמים. אולם, המשנה הבאה מספרת כיצד נודעה הלכה זו: רבי שמעון איש המצפה זרע לפני רבן גמליאל, והם עלו ללשכת הגזית לשאול. שם אמר נחום הלבלר שקיבל מרבי מיאשא, שקיבל מאבא, שקיבל מהזוגות, שקיבלו מהנביאים, הלכה למשה מסיני: בזורע את שדהו שני מיני חטים עשאן גורן אחת נותן פאה אחת, עשאן שתי גרנות נותן שתי פאות. סיפור זה מדגים שהלכה שנראית כהיסק, היא למעשה הלכה עתיקה ממשה מסיני.

הירושלמי על משנה זו מציין עקרון חשוב: רבי זעירא בשם רבי יוחנן אמר: "אם באת הלכה תחת ידיך ואין אתה יודע מה טיבה, אל תפליגנה לדבר אחר, שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני וכולהון משוקעות במשנה". כלומר, הלכות רבות המופיעות במשנה הן למעשה "הלכה למשה מסיני", גם ללא ציון מפורש.

'הלכה למשה מסיני' - הגדרת הרמב"ם

הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה (וכן במקומות נוספים) מציע הגדרה מרכזית: רובן של ההלכות שבעל פה ניתנות ללימוד מדברי הכתובים בדרכי הדרשה והסברה. לעומת זאת, ההלכות המוגדרות כ"הלכה למשה מסיני" הן אלו שאין להן מקור אחר מלבד המסורת המקובלת, ואין פסוק ממנו ניתן לדרוש אותן. הרמב"ם מגדיר זאת במילים: "כל דבר שאין לו רמז במקרא, ואינו נקשר בו, ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברה – עליו לבדו נאמר 'הלכה למשה מסיני'". זהו למעשה סוגה הלכתית ייחודית.

הרמב"ם אף מונה תכונות נוספות המיוחסות ל"הלכה למשה מסיני", כגון הכלל שאין בהן מחלוקת. הוא כותב: "דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו". אולם, בעניין זה התקיים פולמוס הלכתי לאורך הדורות, ויש מן הראשונים שחלקו על הרמב"ם וסברו שתיתכן מחלוקת גם ב"הלכה למשה מסיני".