בעיר אשמיאני שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), נולד יעקב הלוי ספיר בשנת ה'תקפ"ב. דמותו המיוחדת, שהייתה שילוב נדיר של תלמיד חכם, שד"ר, חוקר כתבי יד ותייר, הטביעה חותם עמוק על העולם היהודי במאה ה-19. חייו היו רצופים במסעות מרתקים, תגליות פורצות דרך ומאמץ בלתי נלאה למען עמו.
כשהיה ילד בן עשר בלבד, עלה ספיר לארץ ישראל יחד עם משפחתו – רעידת האדמה שהחריבה את צפת בשנת תקצ"ז (1837) הניעה אותו לעבור לירושלים, שם למד בישיבה והחל את דרכו הציבורית כמלמד בתלמוד תורה של עדת הפרושים, ומאוחר יותר כסופר העדה ומזכירהּ. באותה תקופה, החל לכתוב שירים לכבוד נדבנים ואורחים מכובדים שפקדו את הארץ, ואף פרסם מאמרים רבים בעיתון 'הלבנון', שיצא לאור על ידי חתנו, יחיאל ברי"ל.
בשנת 1859. ספיר נשלח כשד"ר להודו ולאוסטרליה במטרה לגייס כספים לבניית בית הכנסת החורבה בירושלים. אולם, גורלו הובילו בדרך לא צפויה: הוא הורד מהאונייה בתימן לאחר שכספו נשדד ממנו ולא יכול היה לשלם את דמי הנסיעה. כך, במה שנדמה היה בתחילה כמכשול, מצא את עצמו פוגש את יהודי תימן. הוא התרשם במיוחד מיהודי פנים הארץ וביקר גם באינדונזיה, שם פגש קהילות יהודיות. בהודו, נפגש ספיר עם קהילת בני ישראל וכתב עליהם בהרחבה, כולל על שושלת נשיאי הקהילה.
כשחזר מאוסטרליה דרך עדן בשנת 1864, אסף חומר רב על קהילות אלו וכתב את ספרו המונומנטלי "אבן ספיר". ספר זה, שיצא לאור בשנים תרכ"ד-תרכ"ו (1864-1866), תיאר את מסעו לתימן ואת הקהילה היהודית שם, וכלל גם מחקרים על כתר ארם צובא וכתבי יד אחרים של התורה והמקרא. הרב ספיר היה בין הראשונים בעולם היהודי שהאירו את תשומת הלב לקיומם ולמצבם של יהודי אתיופיה ויהודי המזרח הרחוק. לאחר מכן, המשיך להתעניין ביהודי תימן, ועם שמועת שווא משיח השקר שוכר כחיל, כתב איגרת אזהרה ליהודי תימן.
בשנים 1865 ו-1873 יצא הרב ספיר לשני מסעות נוספים, הפעם באירופה ובצפון אפריקה. הוא פרסם גם תשובה הלכתית בשם "עדות ביהוסף". אחד מגילוייו המשמעותיים ביותר היה חשיפת קיומה של הגניזה העתיקה בקהיר בספרו. פרסום זה הוביל חוקרים רבים לפקוד את הגניזה ולחקור את ממצאיה העשירים.
הרב יעקב ספיר - יומן מסע
מיומנו של חוקר ונוסע: מסע אל פנים תימן ויציאה ממנה
מסעו של הרב ספיר לתימן, שתחילתו בהכרח ובאונס, הפך לאחד הפרקים המרתקים ביותר בספרו ובחייו. הוא הגיע לעיר הנמל חודידה שעל חוף ים סוף במערב תימן ביום רביעי, כ"ט בטבת תרי"ט (5 בינואר 1859). כוונתו הייתה להפליג לעדן, אך לאחר שישה ימים, החליט על דרך חלופית אל פנים הארץ. כדי לא לעורר חשד או סכנה, נקט בצעד יוצא דופן, כפי שתיאר ביומנו:
"מצנפתי האדומה מעל ראשי הסירותי, הרימותי העטרה הסובבת עליה, ונעלי האיירופיים ובתי שוקים שלפתי, פני משחור חשבתי, לבשתי בגדים שחורים צואים" ומטולאים כמנהג המדינה".
בתחנה האחרונה, "שוק אל רבוע", שהייתה גם התחנה הראשונה בה פגש יהודים תימנים, תיאר ספיר את רגשותיו העזים של הקלה ושמחה לנוכח הסכנות הרבות שחווה במסעו:
"פה ידעתי כי עודני חי. נחתי ונפשתי עד יום ד' כ"ב אלול. קודם עלות השחר השכמנו וסעדנו לבבינו די שבעה, וירדנו באורחת יהודים וישמעאלים לשוק אל רבוע, הוא השוק הראשון שפגשתי בו בראשית כניסתי לארץ הזאת. עתה ברדתי מההרים, רקדתי כמו איל, ועל כל מורד אהלל יה, הודו לה' כי טוב כל"ח [=כי לעולם חסדו]"' שיצאתי לשלום. כהולך בחליל הלכתי לפני האורחה. החלפתי כוח ולבי שמח. הנני יוצא מאפלת חדרי תימן לראות עוד פני חלד. הנני יורד מהרי חושך לאור באור חיי תבל.".
הרב יעקב ספיר נפטר ביום ו' בתמוז ה'תרמ"ה, והוא נקבר בהר הזיתים בירושלים.
0 תגובות