רבי מרדכי עטיה זצ"ל נולד בחלב בשנת תרנ"ח. בילדותו, עלה עם הוריו לירושלים, אך התייתם מאביו בגיל צעיר וחי בעוני ודלות. במהלך מלחמת העולם הראשונה, שב לחלב.
בשנת תרפ"ב היגר רבי מרדכי עטיה למקסיקו סיטי, שם החל להנהיג את הקהילה הגדולה של יוצאי חלב. תחת הנהגתו, הוקמו שיעורי תורה, מוסדות חסד ותלמודי תורה, והוא היה מהיוזמים המרכזיים להקמת בית הכנסת "רודפי צדק" ומקווה הטהרה. כרב וכמקובל, הרבה לדבר על המצווה החשובה של יישוב ארץ ישראל. כאשר חש ששהותו במקסיקו מפריעה לחינוך ילדיו, החליט לשוב לארץ ישראל.
בשנת תרצ"ו שב לירושלים יחד עם אשתו ותשעת ילדיו. בעקבות הפרעות שפרצו באותה שנה, התקשה במציאת פרנסה והחל לשמש כשד"ר (שליח דרבנן) עבור מוסדות החסד בירושלים, תפקיד אותו מילא עד שנת תשי"ג, ומעת לעת המשיך לנסוע למקסיקו גם לאחר מכן. במהלך מלחמת השחרור, שהה בארץ וחיזק את רוחם של תושבי ירושלים בדרשות ובתפילות.
באותם ימים, הדפיס אלפי עותקים של פרק ל"ד בספר ישעיהו, הפותח בפסוק "קרבו גויים לשמוע", ועוסק בנקמת ה' העתידה לבוא על הגויים. באותה שנה, הוציא לאור חוברת בשם "מחשבות שלום", שכללה ליקוטים מדברי חז"ל במטרה "להראות שכל המאורעות העוברים על עם ישראל בכלל ועל הארץ בפרט לא במקרה כי אם הכל בהשגחת ה'". שם גם הדגיש כי "גאולתנו העתידה תלויה רק בנו בחזרתנו אל ארצנו ובהטבת דרכינו בה".
רבי מרדכי עטיה – עובדות והנהגות
רבי מרדכי עטיה זצ"ל חזר והדגיש את החובה הגדולה להכיר בניסים שקרו בזמן הקמת המדינה, לשמוח בהם ולהודות עליהם. בספרו "מחסה עוז" (עמ' מ"ג) כתב כי לו "היה לנו לב לדעת ולהבין את הנס הגדול שנעשה לנו בשנת תש"ח שה' הצילנו מידי מרעים שכל מלכי ערב חשבו לבולענו חיים... ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
לדידו, אילו קיבלו את הייסורים באהבה ובשמחה, "היה ה' גומר את הגאולה בשלימות". נכדו, הרב רפאל עטיה, סיפר שכשסבו נתן את הספר "סוד השבועה" לרב צבי יהודה קוק, הרב צבי יהודה רקד מרוב שמחה.
בשנת תשי"ב לערך, התרחשה פגישה מכרעת בין רבי מרדכי עטיה לאדמו"ר מצאנז בניו יורק. את הפגישה יזם הרב ניסים משען, בן הרב עזרא משען, שהיה ידיד קרוב של רבי מרדכי עטיה. הרב ניסים, שלמד בניו יורק, הכיר את האדמו"ר מצאנז וביקש מרבי מרדכי, כשחזר למקסיקו, שאם יגיע לניו יורק בדרכו חזרה לארץ ישראל, יפגוש את האדמו"ר.
המפגש בין שני גדולי הרוח נמשך שלושה ימים ושלושה לילות, ובמהלכו שכחו השניים בוויכוח סוער. רבי מרדכי עטיה דיבר בעד העלייה לארץ ישראל, בעוד האדמו"ר מצאנז הביע עמדה נגד העלייה לארץ. הוויכוח היה כה אינטנסיבי, עד כי לדברי רבי מרדכי עטיה עצמו, "נגמרו לו הכוחות".
נקודת המהפך הגיעה לאחר שנפרדו. זמן קצר לאחר שעזב רבי מרדכי עטיה, חווה האדמו"ר מצאנז חלום משמעותי. כתוצאה מחלום זה, קיבל האדמו"ר החלטה גורלית: לעלות לארץ ישראל. ואכן, כשנתיים-שלוש לאחר מכן, עלה האדמו"ר לארץ הקודש והקים את קרית צאנז המפורסמת בנתניה ובירושלים, ברוח אותה השקפה של בניין הארץ.
רבי מרדכי עטיה נפטר ב-י"ד בתמוז תשל"ח, ונקבר בבית הקברות שבהר הזיתים בירושלים.
0 תגובות