נמצאים אנו בתקופת ‘בין המצרים’, שבה עם ישראל זוכר ומתאבל על חורבן בית המקדש, משוש כל הארץ. מנהגים והלכות רבות נתקנו לימים אלו, חלקם אף נקבעו גם לשאר ימות השנה.
אחד המנהגים היותר מפורסמים הוא מנהג שבירת הכוס בחופה, שמקורו עוד בדברי הגמרא:
בגמרא ברכות מספרת: "מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא, אייתי כסא דמוקראי, בת ארבע מאה זוזי, ותבר קמייהו ואעציבו. רב אשי עבד הלולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא, אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו".- ששברו כוסות בחתונה כדי לקיים במקום "גילה שם תהא רעדה"
וכתבו התוס': "מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין".
המנהג מוזכר כבר במחזור ויטרי: "ועל מעשה עצמו תאמר ברכת אירוסין וישתה. ויקדש לה. והשאר ישפוך. וימזוג בו עוד ויברך עליו ז' ברכות. ישתה. וישקה. וישפוך. ומטיח הכוס של זכוכית בכותל ושוברו".
הטור לא הביא את המנהג, אולי משום שבטולידא שבספרד לא נהגו כך.
אולם הרמ"א כותב: "ויש מקומות שנהגו לשבר כוס אחר שבע ברכות, וזהו מנהג נוהג במדינות אלו, שהחתן שובר הכלי שמברכין עליו ברכת אירוסין, וכל מקום לפי מנהגו".
טעם השבירה
בראשונים מצינו כמה טעמים למנהג. הטעם הראשון והיסודי הוא על פי דברי הגמרא שהובאו לעיל, "וגילו ברעדה", כלומר: שלא תהיה בשמחת נישואין שמחה יתירה מדי ויבואו לידי הוללות. לפי זה מדובר בהלכה כללית, כל אימת שיש שמחה יתירה, יש לשבור משהו יקר, לגרום לכובד ראש וליראת ה'.
זכר לחורבן
בספר מנהגים דבי מהר"ם מרוטנבורג נוספו עוד כמה מילים לטעם הגמרא: "אח"כ שותין חתן וכלה, ושוברין את הכוס, משום וגילו ברעדה, משום חורבן בית המקדש. ומהאי טעמא נהגו ליקח כלי זכוכית לברכה...". והוא מוסיף תיבות אלו: "משום חורבן בית המקדש".
וכן כתב רבינו אפרים מבונא, מתייחס לטעם הגמרא ומוסיף: מה שנהגו לברך על הצלוחית ז' ברכות במעמד הקהל לחתן והחתן זורקו ומשברה וכו' גילו ברעדה, וזה המקרא אמר דוד קודם הבית, כל שכן לאחר החורבן שנחרב ונתערבה כל שמחה, שלא תהא שלמה, כדי שנזכור החורבן בראש כל שמחתנו. דכתיב: 'אם לא אעלֶה את ירושלים על ראש שמחתי', וכתיב: 'שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה'".
חלק למקטרגים
רבינו מנחם הריקאנטי, על הפסוק "מי האיש אשר בנה בית... כרם... אירש אשה", נותן טעם על דרך הסוד למנהג שבירת הכוס: "דע כי אלו השלושה מזומנים לפגעי העולם יותר מאחרים, ומידת הדין מקטרגת עליהם. והעגל במתן תורה יוכיח... סוד הענין בכולם, ובפרט בענין העגל: מלאך המות היה עתיד ליבטל אם ירדו הלוחות, עמד וערבב את שמחתם... זהו מה שאמרו רז"ל: אין שלווה שאין אחריה פורענות. ולכן תקנו לשבור כוס בשעת החופה, כדאיתא בברכות , והבן זה".
בפשטות נראה שכוונתו: מכיוון שהשטן מקטרג בשמחת חתן וכלה, ממעטים קצת בשמחה ע"י שבירת הכוס, וכך סותמים את פיו. ובלבוש "אבן יקרה" נוספה נימה נוספת: השבירה היא כדי לתת לכוחות הרע חלקם, "כדי לתת למידת הדין חלקה, ועל ידי כך סותמים את פיה".
0 תגובות