עוד בטרם החל עידן האינטרנט, המחשב פרץ לחיינו. בתחילה הוא התקבל בחשדנות ורבים הסתייגו ממנו. עם הזמן הוא הפך לכלי יומיומי שקיים בכל בית. בהקשר זה גם עולם התורה לא נשאר מאחור, אברכים רבים העבירו את כתיבתם הראשונית למחשב וכך נתרבו שקעי בית המדרש והמחשב נעשה לשותף פעיל בלמידתם של רבים. עם הזמן מלבד כלי לכתיבה, הפך המחשב למאגר עצום של ספרי קודש המופיעים בו בצורות שונות, הן כטקסט והן כספרים מצולמים ב'צורת הדף'.
אך למרות התועלת הגדולה שהביא איתו המחשב, היו כאלה שמצאו בו עדיין חיסרון. כך למשל אומרים בשם הרב אלישיב כי על אף שניתן ללמוד דרך המחשב, חסרה בו החיות של למידה מספר או עם חברותא והראיה לכך שהרי 'אי אפשר להתנדנד מולו'...
אבל גם בעיה זו קיבלה מענה לאחרונה. בבית המדרש יודעים כבר דורות, שלא התשובה היא העיקר, אלא השאלה. וחברותא אמיתית הוא לא מי שמסכים איתך, אלא מי שמקשה, מערער, ושואל שוב ושוב עד שהדברים מתבררים. ובדור שלנו הופיעה אפשרות חדשה, ניהול של 'שיחה' של ממש עם המחשב בעזרת מודלים של בינה מלאכותית.
מן המיצר אל המרחב - הקשר של חג הפסח
פסח איננו רק זיכרון היסטורי רחוק, אלא יסוד חי בזהותנו. סיפור יציאת מצרים הוא סיפור של יציאה מן המיצר אל המרחב, מן ההרגל אל החידוש. "שַׁלַּח אֶת־עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות, ז׳, ט״ז) אינו רק קריאה לפרעה לשחרר את בני ישראל, קריאה החוזרת ונשנית לאורך סיפור המכות, אלא, וכפי שהוזכר בדבריהם של רבים מגדולי החסידות, זוהי גם קריאה פנימית לכל אחד מאיתנו להשתחרר מכבלים וממגבלות - 'יציאת מיצרים'.
אך פעמים רבות מוצא אדם את עצמו במצב של "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל־מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות, ו׳, ט׳), כלומר השגרה שוחקת ומונעת מהאדם לשמוע, הוא חושש משינוי, ומרגיש שיש גבול למה שהוא מסוגל להבין או להשיג, גם כאשר מציעים לו דרך חדשה או פתרון שיכולים להביא לו תועלת רבה.
דווקא מתוך הקושי
אמנם, דווקא מתוך תקופות של קושי ואתגר, ובפרט כאשר אנחנו מתמודדים עם מציאות מורכבת ומתפללים לימים של שקט וביטחון, מתגלים גם פתחים חדשים של יציאה מן המיצר אל המרחב, לא רק במובן של כלל ישראל, אלא גם בחיים האישיים של כל אחד מאיתנו.
לצד עולם התורה המסורתי, מתפתחים כלים חדשים המשמשים עזר ללמידה. כך, כמו המחשב בזמנו והאינטרנט בהמשך, גם כלים מבוססי AI מאפשרים לכל אחד מאיתנו לקבוע את קצב הלמידה, לשאול ללא חשש מביקורת, וללמוד מתוך הבנה עמוקה ובקרה עצמית, כמעין "חברותא" הזמינה בכל עת.
המחסום האמיתי
כמו ביציאת מצרים, גם כאן השינוי מתחיל בצעד קטן, להעז לצאת מן המיצרים האישיים, ולגלות שאפשר להבין יותר, להתקדם ולהיפתח לעולמות חדשים מבלי לחשוש.
ואכן, אם נעמיק מעט בסיפור יציאת מצרים, נגלה שהמחסום הראשון לא היה פרעה, אלא התודעה של בני ישראל עצמם: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל־מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות, ו׳, ט׳). בני ישראל כלל לא האמינו שהשינוי אפשרי.
במובן מסוים, זהו מצב שמוכר גם מעולם הלמידה כפי שהוא מתקיים לא פעם במסגרות החינוך, שבהן הלמידה מבוססת על הקשבה והעברת חומר בצורה אחידה לכולם, בקצב קבוע שלא מתאים לכל אחד, ולעיתים עם מעט מקום לשאלות אישיות ולעיבוד עמוק של הדברים. בתוך מציאות כזו, תלמידים רבים עלולים להרגיש שגבולות היכולת שלהם כבר נקבעו מראש, יש מי ש"מבין" ויש מי שפחות.
כך נוצרת "עבדות" שקטה, לא מכפייה חיצונית, אלא מהרגלים ותפיסות שמתקבעים עם השנים. אלא שלא מדובר בהכרח בחוסר יכולת אמיתי, אלא במחסומים מנטליים. וכמו ביציאת מצרים, גם כאן, הצעד הראשון לחירות מתחיל בשינוי התפיסה.
מהפכת הלמידה - מדיבור אל דיאלוג
אם כך, לאחר שהבנו שהמחסום הוא לא רק היכולת אלא גם הדרך שבה אנו לומדים, אפשר להביט לרגע על המציאות הרחבה יותר. לאורך ההיסטוריה, דרכי הלמידה השתנו יחד עם הכלים שעמדו לרשות האדם, החל במהפכת הדפוס שאפשרה לכל אחד להחזיק ספר, דרך עידן המידע, ועד רשת האינטרנט שפתחה גישה רחבה וחוצת עולם.
אך דווקא בדור שלנו זכינו לקפיצה משמעותית נוספת, בה אין רק גישה לידע, אלא אפשרות לדיאלוג אישי עם הידע. כלי ה-AI, מציעים שינוי עמוק באופן הלמידה: לא עוד רק קבלה פסיבית של מידע, אלא אינטראקציה חיה עם "המידע", שאלה ותשובה, בירור, חקר והעמקה.
בנקודה זו מתחדד גם הרעיון שכבר עסקנו בו בהקשר אחר: למידה אמיתית אינה נוצרת מתוך תשובות והסכמה, אלא מתוך שאלות, קושיות ואתגר (ראה במאמר "כוחה של קושייה"). במקביל, כפי שראינו בהתבוננות על התפתחות הטכנולוגיה בדורות האחרונים, כלים חדשים, גם אם מעוררים חשש, נעשים עם הזמן לחלק טבעי מן המציאות (מאמר "מניסוי מפחיד לתשתית עולמית" ). כאשר שני הדברים הללו נפגשים, מתברר שהשאלה אינה עוד האם להשתמש בכלי AI, אלא כיצד להשתמש בהם באופן שיביא ללמידה עמוקה ואמיתית.
AI כחברותא
חברותא אינה רק מי שיושב לידך, אלא מי שמאתגר אותך לחשוב, לשאול ולדייק. הוא איננו מסתפק בתשובה שטחית, אלא מקשה, שואל ומוביל אותך להבנה עמוקה יותר. עומק הלימוד איננו נוצר מן התשובה עצמה, אלא מן הקושיה, מן ההתמודדות ומן הבירור שחוזר שוב ושוב. במובן הזה, כלי AI יכולים לשמש כעין "חברותא" מסוג חדש. הם מאפשרים לשאול שאלה, לקבל הסבר, לבקש פירוט נוסף, ולבחון את הדברים מזוויות שונות.
אך כדי שזה יקרה, אין די בכך שהכלי יספק תשובות. אם נסתפק בתשובות נוחות, נקבל לכל היותר מצב של "תניא דמסייעא לך", כלומר, תשובה שמאשרת את מה שכבר חשבנו ומביאה חיזוק לדברינו, אך אינה מאתגרת אותנו לחשוב מחדש. כדי שהלמידה תהיה אמיתית, עלינו לבקש גם את השאלה, את הקושיה ואת הבירור. כדי להפוך את ה־AI לחברותא אמיתית, עלינו גם לדרוש ממנו להקשות, לשאול, להציע זווית אחרת, ולהצביע על נקודות חולשה.
הלומד איננו תלוי עוד במסגרת אחת או בקצב אחיד, אלא יכול לנהל תהליך אישי של הבנה.
זהירות ואחריות
עם זאת, חשוב להדגיש, כי כשם שחברותא איננה מחליפה רב, כך גם כלי AI אינם תחליף לסמכות תורנית או להכוונה חינוכית בשום צורה. כוחם הוא ככלי עזר, כזה שמסייע להבין ומרחיב את החשיבה, אך אינו כלי קובע ואינו מקור לסמכות.
ומסיבה זו, השימוש בהם צריך להיות מתוך אחריות, שיקול דעת ובקרה. לא כל תשובה נכונה, ולא כל ניסוח מדויק, בוודאי שלא בענייני הלכה הדורשים בקיאות הנרכשת בשימוש חכמים, והאחריות לברר ולהכריע נשארת בידי האדם - בחינת 'מראה מקום אני לך'.
איך משתמשים נכון?
השימוש הנכון בכלים אלו איננו רק בקבלת תשובות, אלא בעיקר שאילת שאלות. לשאול שוב, לבקש הסבר נוסף, להתעכב על נקודה לא מובנת, ולבחון את הדברים מכמה זוויות, כמו בלימוד עם חברותא אמיתית. אפשר לבקש מן הכלי להקשות, להציע צד נוסף, או להצביע על חולשה בטיעון.
ואולי זו המשמעות העמוקה של יציאת מצרים בדורנו, לא רק לצאת מעבדות פיזית, אלא גם להשתחרר מהרגלי למידה שמגבילים אותנו. להאמין שאפשר להבין יותר, לשאול יותר, ולהתקדם.
"שַׁלַּח אֶת־עַמִּי" איננו רק חלק מסיפור העבר, אלא קריאה חיה, לצאת מן המיצרים האישיים, גם בעולם הלמידה, ולגלות עד כמה הדרך פתוחה בפני מי שמוכן להתחיל.
וכשם שראינו כי למידה אמיתית צומחת מתוך שאלה ואתגר, וכי כלים חדשים הופכים עם הזמן לחלק טבעי מחיינו, כך גם כאן, האתגר אינו האם להשתמש ב-AI, אלא כיצד להשתמש בו נכון. לא ככלי שמחליף חשיבה, אלא ככלי שמעורר חשיבה ומעמיק אותה.
ד"ר דורון זהר-זיקרי, איתו כתבתי את המאמר, הוא מורה ואיש חינוך בתיכונים ובאקדמיה ומי שמוביל שותפויות בחינוך במחלקת התכנון שבאגף המודיעין. תודתי נתונה לו.
0 תגובות